לבד, שבתות וחגים..
ריאיון אישי עם עמליה בוחבוט-קורן, על האובדן הגדול של אימה שולה ואחיה אלי ז”ל בהפרש של שמונה חודשים. על ההתמודדות, כיצד חייה השתנו, למה היא הכי מתגעגעת, מה היא לעולם לא תלבש, האם תשתלב באחת הרשימות הפוליטיות, תרחיש לבחירות המוניציפאליות, מה החלום הגדול שלה, ועל משמעות נחמן בן זוגה בחייה?
מאת: אתי בן עמי-סויסה
את עמליה בוחבוט-קורן נדמה כי כמעט כולם מכירים, וודאי תושבי העיר הוותיקה, כחלק מזיכרונות ונוף הילדות שכן, היא גדלה בעיר כבת למשפחה ותיקה ומוכרת.
עמליה, 49, אם לארבעה, סאן, יאן, שאנל ובת הזקונים שיילו. מתגוררת בעיר הוותיקה וחולקת זוגיות עם נחמן קורן. פעילה חברתית ומסייעת רבות למשפחות מוחלשות וחיילים בודדים. היא הפכה כתובת לכל בקשה וסיוע, מפעילה ומגייסת אנשים רבים.
בדיוק לפני כשנתיים אימא שולה ז”ל הלכה לעולמה בגיל 69, במהלך אותה שנה ו- 8 חודשים לאחר מכן נפטר אחיה אלי ז”ל והוא רק בן 45.
מטלטל בכל פעם מחדש לקרוא את הפוסטים שהיא משתפת ברשת החברתית פייסבוק, על האובדן והכאב כאמירות טוטאליות ולצד זה החיים בשוטף. זו לא הפעם הראשונה שאני עורכת ריאיון עם עמליה כפעילה חברתית, אשת חסד, ואישה מורכבת עם כל המשתמע. הפעם, הריאיון אישי סביב האובדן אך לא רק, במעורבות האישית בנעשה בעיר.
החגים הם חלק משמעותי בחיי משפחה היכן תעברי עם משפחתך את ליל הסדר?
“שלושה ימים לפני ליל הסדר נערוך אזכרה לאימא שלי שנפטרה בדיוק לפני שנתיים. את החג נעבור עם אבא שלי ואחותי מירב, כמו בכל יום שישי, אני מבשלת את האוכל שאימא שלי נהגה להכין. חודש לפני החג מתחיל להיות לי קשה. זה החג השלישי שאני מעלה חום ולא מרגישה טוב, המצב הרגשי שלי נמוך. בליל הסדר קשה לנו מאוד התחושה כבדה בעיקר בחגים, ובשוטף החיים השתנו לגמרי – עצוב!”
את משתפת פוסטים בפייסבוק המתארים את חסרונה של אמך ושל אלי ז”ל, החגים כבר לא נראים אותו דבר?
“לפני כחודש כתבתי בפייסבוק תגובה לאישה שבעלה נפטר בתאונת הקלנוע חלק מהזדהות שלי עם העצב הגדול. זו המציאות שלי. אימא שלי הייתה מרכז הבית כל חייה הייתה עסוקה בנתינה לנו ולסובבים אותה. בזמנו, לא הבנתי את זה והיום אני מבינה עד כמה זה עשה לה טוב. אימא שלי נראתה לי תמיד כאדם בן אלמוות שיישאר לנצח בעולם. אני כל הזמן אומרת למרב אחותי שמאז שהיא נפטרה ובמשך שנתיים אני מתהלכת בלילות ולא ישנה. בנוסף, לפחות פעמיים בשבוע אני חולמת עליה עניין שמרגיע ועושה לי טוב בנשמה.”
קשה לכמת במילים אובדן של בן משפחה ובעיקר לאבד שני בני משפחה במהלך אותה שנה תוכלי לשתף בתחושות?
“ההפרש בין מות אימא לאלי אחי שמונה (8) חודשים בלבד. כשמאבדים הורה משהו בך מת! כאילו איבדת ילדות שלמה. מגיל אפס אימא שלי הייתה מרכז העולם והבית, דרכה יש לכולנו הרבה מאוד זיכרונות ועם לכתה נשאר חלל ריק ועצום.
אלי אחי היה הדבק שלי. בילדות כולנו גדלנו באותו חדר עם כל המריבות והאי נוחות היה בזה משהו מאוד מחבר. אלי ואני יכולנו לשבת ימים שלמים ולצחוק על חוויות הילדות שלנו. אם אימא שלי הייתה בחיים האובדן של אלי היה מקל עליי ומנגד, אם אלי היה נפטר ואימא הייתה בחיים היא הייתה הורגת את כולנו כי לאבד ילד זה הדבר הכי נורא שאפשר לדמיין.”
כיצד מתמודדים?
“מצאתי נחמה גדולה במטבח. פתאום “יוצא” לי לבשל כמעט כמוה. אימא שלי לא לימדה אותי לבשל, היא הייתה מכינה אוכל ושולחת לנו. שלושה ימים לפני שהיא נפטרה בישלתי את כל המאכלים שהיא הייתה מבשלת בפסח כמו דג לוקוס, כבש עם כמהין, מוח ועוד. אני זוכרת שהיא ישבה בראש השולחן ואמרה לי “איזה אוכל טעים מלי אין מה לעשות אבל את המחליפה שלי”. שלושה ימים אחרי היא נפטרה ואני בכלל הייתי בטוחה שהיא תחלים. מירב הייתה מציאותית יותר ממני. לא שמעתי או הקשבתי לאף אחד בהקשר למצבה הבריאותי. אימא שלי נפטרה בבית. הפרמדיק שהגיע הביתה כדי לקחת אותה לביה”ח ניסה לעשות לה החייאה משך 45 ד’ ולא הצליח. הוא ניגש אליי ואמר: “מצטער עשינו הכל ולא הצליח” ואני עונה לו: “תהיה בריא תודה”, לא הבנתי או רציתי להבין שהוא הודיע על פטירתה. אימא נפטרה בגיל 69 צעירה לכל הדעות.
אלי נפטר בן 45 עקב בעיות לב. כשאימא שלי נפטרה לא הפסקתי לקלל ולכעוס, באתי בטענות קשות לאלוהים. ודווקא אלי היה האדם שאיזן אותי, בזכותו הפסקתי לקלל והאמונה מעט חזרה לי, התחלתי שוב להדליק נרות. הכעס על ה’ פחת לי. בדיעבד, כל אדם חייב לקחת אחריות על חייו. אלי יכול היה להירפא אם היינו לוקחים אותו לטיפול בחו”ל ואולי הוא היה היום בין החיים. הוא התעקש להיות מטופל בארץ. עצוב להגיד אבל על ערש דווי הוא אמר לי שאולי צדקתי בכך שהיינו צריכים לקחת אותו לטיפול בחו”ל, לצערי זה כבר היה מאוחר מידיי. היה לאלי חיידק שישב לו על העורק הראשי והאיום על חייו היה תמידי. הרופא אמר לנו באופן מפורש שהוא יכול בכל רגע נתון למות, גם באמצע משפט ובלי התראה מוקדמת. התפללתי שזה לא יקרה לידינו. הוא נפטר באמצע הלילה.
מהיום שאימא ואלי נפטרו החיים שלנו השתנו לגמרי. בעבר, כל משהו רע הייתי הופכת לטוב מירב תמיד אמרה לי “תני לי להרכיב את המשקפיים הוורודים שלך”. לפני כל עניין האבלות היה רחוק ממני והיום האבל חי לצדי. יש לי הרבה נפילות, בכי וגעגועים. שירים ואוכל מזכירים לי את שניהם. כשאני מכינה קציצות ואורז אני בוכה בגלל אלי הוא אהב את המאכל הזה. אימא ואלי אהבו מאוד קציצות מחשי שאחת החברות הייתה מכינה. יש לי צביטה בלב שלא ידעתי להכין אותם כשהם היו בחיים. היום אני מבשלת אותם וכואב לי. למדתי להכין גם קוסקוס ברמה גבוהה.
כלפי חוץ אני מראה חוזק ומול עצמי אני נשברת וגם מול הילדים. גם ילדיי נפרדו מסבתא שגידלה אותם מגיל אפס, יאמר לזכותם שהם מקבלים בהבנה את הנפילות שלי. לנחמן קצת קשה עם האבל בעיקר בשנה הראשונה כי לא התנהגתי כשורה. גם למוטי אח שלי קשה מאוד כי הוא ואלי היו קשורים זה לזה.”
איך אבא שלך מרגיש עם האובדן ובכלל?
“אבא שלי רזה כ- 30 ק”ג מאז שאימא ואלי נפטרו, הוא חלה בסרטן בשלפוחית השתן ונמצא בטיפולים ומעקב יומיומיים. הרבה פעמים הוא מתבלבל וקורא לי שולה. מאוד קשה לו, במהלך השנתיים האחרונות הוא איבד אח, רעיה ובן. כולנו סביבו מנסים להנעים את זמנו וקצת להצחיק אותו. השבוע אמרנו לו “בימים אלו לפני החג אימא הייתה מבזבזת בין 30-40 אלש”ח רק על קניות של אוכל משובח..”. יאמר לזכותו שעד היום הוא עוזר ועורך קניות שלא יחסר כלום ובעיקר דואג לשמר את כל מה שהיה.”
אימא שלי הייתה טובת לב, היא תמיד הזמינה את כולם להתארח ולאכול אצלה. כל העריריים היו מגיעים להתארח אצלנו בבית בחגים. חברות של אימא היו באות אליה מהבוקר עד הערב, הייתה לה שמחת חיים יוצאת דופן ומרכז העולם שלה היו הנכדים.”
זיכרון מרגש במיוחד מאימא שלך?
“אימא שלי נסעה לטיול במרוקו ובזמן הטיול החלפתי לה את המטבח בבית. כשחזרה נכנסה הביתה בשעה 05:00 בבוקר ואמרה לאבא שלי “התבלבלתי בבית זה לא הבית שלי”, כשראיתי שהיא מעט נבהלה הרגעתי אותה וסיפרתי שעשיתי לה הפתעה. במשך שלושה שבועות היא לא הפסיקה לבכות מרוב התרגשות היא הייתה מתקשרת אליי כל יום בוכה ומודה.”
לקחת על עצמך מטלות שלא היו לך קודם?
“בוודאי. את כל נושא הבישולים, כל האוכל שהיא הייתה מבשלת עבורנו אני מבשלת בנוסף, לטיפול באבא שלי שמתחלק ביני ובין מירב, אנחנו כל הזמן סביבו.”
למה את הכי מתגעגעת?
“לנוכחות ולמילים שלה, לאהבה שהיא הרעיפה על כולם. בכל פעם מחדש אני מתפעלת מהעוצמה שלה ואיך היא עשתה כל כך הרבה מבלי להתלונן. היא הייתה אימא אובססיבית אבל, סבתא מושלמת מהחלומות.”
בקיר הפייסבוק של עמליה אפשר לראות הכל מכל. בעלי עסקים וכל מי שרוצה להגדיל את תפוצת הפרסום מתייג אותה. היא נחשבת לאושיית פייסבוק בלתי מעורערת.
הפכת לאושיית פייסבוק, כיצד את מסבירה את העובדה שכל פוסט שלך גורר מאות לייקים ותגובות?
“אין לי מושג. אולי כי אני דומיננטית ופעילה חברתית מוכרת? ועכשיו כשאני חושבת על זה לעומק לא ברור לי ואין לי דרך להסביר.”
ברשתות החברתיות ובפייסבוק בפרט, זו פלטפורמה להעברת מידע ובמידה רבה גם מציצנות, את אוהבת את החשיפה האישית?
“אין לי בעיה עם חשיפה כל הקלפים שלי פתוחים, זה חלק מהאישיות שלי. יש פעמים שאני חושבת שאולי לא צריך להיחשף אך ברוב המקרים אני מרשה לעצמי. בעיקר כשאני בחו”ל אני אוהבת לשתף זה חלק מהכיף שלי.”
מי שמכיר אותך ואת פועלך יודע שרוחב ליבך, נתינה ועזרה לזולת יוצא למרחקים, הפכת לכתובת למבקשי עזרה ונזקקים?
“כל הנתינה שלי באה מאימא שלי. הנתינה שלי היא לא לשם שמים! נתינה גורמת לי סיפוק והרגשה טובה עם עצמי. אם יום אחד עובר מבלי לתת קשה לי. בעיניי, לעשות מעשי חסד זה בעבור נפש האדם ואני לא מצפה לתמורה.”
את מרגישה שזה חוזר אלייך בטוב?
“לא בהכרח, לפעמים אני מסייעת וזה פוגע בי ובמשפחתי ואני לא רוצה להרחיב על כך מפאת כבודם של אחרים. כשעברתי את שני מקרי המוות הרגשתי נטושה ע”י אלוהים, עד כדי כך הקצנתי שאמרתי לאבא שלי שלא יתרום לבית הכנסת. אחרי שהזעם שלי מעט התמתן המשכתי שוב עם הנתינה כי כמו שציינתי קודם, הנתינה היא לא לשם שמים ואינה קשורה לדת או אמונה.”
מבלי להיכנס לפרטים שתפי במקרה מרגש במיוחד של נתינה?
“חברה התקשרה אליי וסיפרה על משפחה מרובת ילדים שהגיעה לגור בעיר ואין להם כלום בבית. עוד באותו יום עד הערב הכל הגיע עד לפתח ביתם. פרסמתי שאני זקוקה לעזרה, גייסתי את יוסי ארג’ואן המוביל וביחד עברנו ממקום למקום לאסוף רהיטים ותרומות ודאגנו שלא יחסר למשפחה כלום. מדהים איך ביום אחד הצלחנו לגייס תכולה שלמה וגרמנו למשפחה לחייך.
ברח’ הרקפת גרים קבוצת חיילים בודדים ואני בקשר שוטף איתם הם מגיעים רק בסופי שבוע כחיילים קרביים. אני מכינה להם אוכל ומפנקת אותם כשהם מגיעים לשבתות.”
ספרי על עצמך כאימא?
“מגוננת ואוהבת ללא תנאים! מעורה בחיי הילדים שלי. אני מרגישה שהצלחתי כאימא. יום אחד בחיי לא כעסתי על ילדיי ומעולם לא היו לי בעיות איתם. אני מרגישה שהילדים שלי הם כרטיס הביקור שלי. בילדות שלהם הייתי מעט קשוחה ותחמתי גבולות, גידלתי את שלושת הילדים לבד ואולי זה קל יותר במובנים מסוימים? היום אני קוצרת את הפירות”
נחמן בן זוגך ואב של שיילו הוא:
“כל עולמנו שלי ושל הילדים. הוא אכפתי, דואג, משקיע, יועץ, חבר ואדם שאפשר לסמוך עליו בנוסף להיותו איש עמוק וחכם ובעיקר נעים הליכות. אפשר לומר כי הוא ממתן אותי בהרבה מקרים הוא “הרגיעון של הדס שלי”.
אפרורפו רגיעון, לא מעט פעמים את מתנהלת באימפולסיביות, יש לך נטייה לשבור את הכלים בשניות ובאותה נשימה גם להתחרט על כך. תכונה מועילה / מזיקה, מנסה לשפר?
“ממש לא מועילה! אני נמצאת מזה כמה חודשים בקבוצת טיפול ועובדת על עצמי לשיפור. הייתי רוצה להיות בדיוק כמו ילדיי. מדהים כמה הם דומים לנחמן מהבחינה הזו. הייתי רוצה לשנות עוד כמה תכונות באופי שלי. אני מודעת לחסרונות שלי. לפעמים גם הנתינה שלי פוגעת במשפחה האישית שלי ואני משלמת מחיר יקר כי בבסיס אני נוטה להאמין באנשים מעין תמימות וחולשה שגורמת לי באופן עיוור להאמין בהם. הייתי רוצה לעצום עיניים איפה שעצוב וקשה לי לראות עצב של אחרים, עד שיעבור הזעם ולא מיד לסייע ובסוף אני חוטפת. אני מאמינה שהטיפול שאני עוברת יסייע לי.”
ואי אפשר בלי פוליטיקה במקרה שלך. מערכת הבחירות המוניציפליות מתקרבת מה התרחיש שלך?
“משה אבוטבול יבחר שוב לראשות העיר. הציבור הכללי צריך לתת כוח לשלום אדרי וסיעת הליכוד. באופן אישי אסייע לשלום אדרי ומשה שטרית כי אין מי שעושה יותר מהם לטובת הציבור הכללי והעיר הוותיקה. מי שמבין קצת יותר לעומק יודע שאין מציאות אחרת.”
ישנן שמועות שאת רוצה להשתלב ברשימת אחת הסיעות נכון או לא?
“השמועות לא נכונות או מבוססות אני תומכת חזקה של שלום אדרי.”
שאלון קצר:
באיזה תדירות את קונה בגדים?
“גבוהה.”
מדוע לפני כל אירוע את הולכת למאפר/ת, את לא יודעת להתאפר בעצמך?
“אני יודעת להתאפר לבד ואפילו יפה, אבל אני אוהבת להתפנק והאמת שאני הולכת למאפר רק באירועים נחשבים בעיר. ביומיום אני מתאפרת לבד אבל לא כבד. חייבת לציין כי בבית שמש יש ספרים ומאפרים מוכשרים ברמה גבוהה מאוד!”
צבע מועדף?
“שחור”
מה לעולם לא תלבשי?
“בגדים של חרדים”
מלוח או מתוק?
“מלוח. אני לא אוהבת מתוקים בכלל.”
שיר אהוב?
“אימא – של ניסים סרוסי”
מה הפספוס הגדול שלך?
“שלא למדתי לתואר אקדמי ויכול להיות שאלך ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים, אני מאוד אוהבת את שני התחומים.”
יש חלום שטרם הגשמת?
לזכות בלוטו ולעזור לאנשים”
ביבי, לפיד או כחלון?
“טרם החלטתי.”
אדם קרוב ביותר?
“מירב אחותי ונחמן”
מה עושה אותך מאושרת?
“דברים טובים שקורים לאנשים ושינויים לטובה.”
צנוע או חשוף?
“חשוף”
בת זקונים היא?
“חלק משעשע ומשמעותי למשפחה”
מורכב יותר לגדל בנים או בנות?
“הכי קל עבורי לגדל את שניהם”
בישול ואפיה הם אהבה או מטלה?
“אהבה גדולה והכי כיפית בעולם”
שחור או בלונד?
“בלונד”
הפגנות ומחאות מסייעות כן / לא?
“מסייעות בעיקר נגד קיצוניים.”
בחיים שחור או לבן?
“לבן”
לכאורה מתקיים בעמליה סוג של דיסוננס אולם, מי שמכיר אותה היטב מבין שרוחב ליבה גדול אלפי מונים מתגובת כעס רגעית. יאמר לזכותה כי היא עושה למען האחר מעבר למילים ומנותק מפרסום. היא ההוכחה שכאשר אתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו – אהבה.
קניות היא עורכת בעיר תוך פרגון לבעלי עסקים קטנים כגדולים. ניסיתי לפצח לעצמי את תופעת אושיית פייסבוק’ עליה נשאלה, עמליה לא מצאה תשובה, ונדמה שזו התשובה להכרה (לייקים) ולהערכה שהיא מקבלת ולא במקרה..
נאחל לה ולבני משפחתה נחמה גדולה, בריאות, אריכות ימים וכל מה שתאחל לעצמה.
חג מבורך מואר ושמח!
- 412שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר