אתי סויסה בן עמי
רעיון לפרשת השבוע ‘משפטים’
מאת: מיכל קוברסקי לנגר
“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”
רצף הפרשות שעסקו במסע של בני ישראל, משעבוד לחירות, נקטע בפרשתנו. הפרשה עוסקת במערכת של חוקים ומשפטים שאמורים לעצב את דמותו של עם ישראל.
לפני המפגש שיהיה לנו בפרשות הבאות עם בניית המשכן- צריך להגדיר מיהו עם ישראל?
עיון במערכת המשפטית יכול ללמד אותנו את זהותו של העם (גם כיום המערכת המשפטית היא בבואה של החברה שלנו) והמשפטים במה הם מתחילים ?
הפרשה פותחת בענייני בין אדם לחברו, “דרך ארץ קדמה לתורה” קודם כל שנהיה בני אדם.
מעניין שעל קיום מצוות שבין אדם לחברו לא מברכים.
על נטילת ידיים – מברכים, על הדלקת נרות-מברכים, על אוכל-מברכים (לפני ואחרי) וכך הלאה במצוות שבין אדם למקום.
אבל לפני שנותנים צדקה-לא מברכים, לפני שעוזרים למישהו-לא מברכים, לפני שמקיימים מצוות ואהבת לרעך כמוך – לא מברכים (צריך אולי להתפלל..) למה? אולי כי אלו הם דברים טבעיים לאדם.
זה קודם כל נובע מטבע האדם עצמו והציווי של התורה – משדרג את קיום המצוות שבין אדם לחברו. ועל השדרוג-לא מברכים.
הרב קוק אומר על כך “שהטבע הישר של האדם הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדיה.”
אתה מרגיש יותר מחויב לדברים, כאשר הם נעשים מתוך מוסר מוחלט ולא מתוך מוסר יחסי אם זה נוח לנו או לא.
כך המצווה הראשונה בפרשה העוסקת בעבד עברי.
אדם שגנב, התיקון שלו יהיה בכך שהוא יגור אצל משפחה ובע”ה ע”י כך שיהיה במחיצת “מורה לחיים….”, הוא ישתקם. המהות של האדם היא להיות בן-חורין. לא משועבד לאף אדם.
במצרים היינו עבדים ויצאנו משם כדי להשתחרר מעבדות ולקבל את התורה.
משום כך רוצעים את אוזנו של מי שרוצה להישאר עבד. האוזן ששמעה בהר סיני שכולנו עבדי ה’
ואילו אותו אדם רוצה להיות עבד מתמשך של אדם-מן הראוי שתרצע אוזנו .
הרב הירש מדגיש שהבסיס לחברה מתוקנת – הוא בשמירה על זכויות האדם וחירות אישית.
ולכן, התורה מדגישה את חשיבות השמירה על מי שנאלץ להיות עבד, מפני פגיעה בו.
גם אם הוא במעמד שפל – אסור לפגוע בו.
ויותר מזה, אומרים המפרשים “קנה עבד-קנה אדון לעצמו” יש להיזהר בכבודם של חסרי ההגנה. זהו הבסיס המוסרי של עם ישראל.
כך גם לגבי מי שנתפש בגניבה. גם ביחס אליו הטיפול הוא בעל אופי מחנך ומשקם.
מדהים להשוות בין דרכי הענישה בתורה לבין דרכי הענישה היום בעולם הנתפש כנאור.
הפרשה ממשיכה ומפגישה אותנו במצוות נוספות של בין אדם לחברו, מצוות הקשורות בגר, יתום ובאלמנה. שוב החוליה החלשה בחברה.
כך גם הגר. 36 פעמים התורה חוזרת ומדגישה את הרגישות שבה צריך לנהוג אתו. אין שום מצווה בתורה שחוזרים עליה כל כך הרבה פעמים. לא על אמונה בה’, לא על שבת אלא רק על הגר.
כך היא דרכה של תורה של חסד. ומי כמו עם ישראל יכול להבין מה עובר על הגר “כי גרים הייתם בארץ מצרים”, חשנו את החוויה הזו על בשרנו ומן הראוי שנדע איך להתנהג בעקבות זאת.
העניים, אף הם מצויים בקטגורית החוליות החלשות בחברה ולהם מוקדשת מצות מתנות עניים.
“אם כסף תלווה את העני עימך” עימך במשמעות של תסתכל בעצמך כאילו אתה העני.
אמפתיה ורגישות הן הבסיס לכל יחסי האנוש כלפי כל אדם באשר הוא-אדם.
הנתינה וההלוואה הן הבסיס של כל מה שקיים בעולם, ואומר על כך המדרש “כל בריותיו של הקב”ה לווים זה מזה.
היום לווה מן הלילה והלילה לווה מן היום. הלבנה לווה מן הכוכבים והכוכבים לווין מן הלבנה.
השמים לווין מן הארץ והארץ לווה מן השמים
בריותיו לווין זה מזה ומשלימים זה לזה.”
איזה יופי של תיאור על יחסי הגומלין בין כל מה שקיים בעולם. פאזל ענק שמורכב מהרבה חלקים קטנים ובו לכל חלק תפקיד.
וכך גם אנחנו-משלימים זה את זה.
ניתן לומר שהשיא הוא במצווה “כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו? – עזוב תעזוב עימו” מדהים! איזה ציווי על הרגש. איזה עידון של מידות האדם.
גם אם במקרה אתה שונא מישהו ואתה רואה את החמור שלו מתמוטט – לא תעשה חשבונות
איזה עומק בדברים, איזה דרך נפלאה להגיע לחברה מתוקנת וקסומה.
תושיט עזרה דווקא למי שאתה שונא ומתוך כך העוינות תיחלש ואולי בסוף עוד תהיו אוהבים. מאויב לאוהב.
וממצווה זו התורה ממשיכה למצווה “מדבר שקר תרחק” לא רק לא לשקר אלא, להתרחק מהשקר. הסמיכות למצווה של עזרה לשונא יכולה אולי להתפרש בכך שהרבה פעמים יש לנו עיוות ביחס שלנו אל הזולת.
תמיד נמצא צידוק לדברים שאנחנו עושים, גם אם הם באמת מעוותים.
אני לא נותן צדקה כי המדינה צריכה לדאוג לחלשים! אני פוגע בו כי הוא גנב. אין לי זמן בשבילו כי יש דברים חשובים יותר ומיהו בכלל? החמור הוא של השונא שלי, אז שיחכה
והרשימה ארוכה ארוכה.
והתורה אומרת-תתרחק מהשקר!!
תתרחק מכל סוגי ההטעיה והרמייה שקיימים בשפע בעולם והמעוותים את תפישתך ביחס לעצמך ואת תפישתך ביחס לזולת. תסתכל על המציאות ממקום נקי וזה אפשרי רק כשמתרחקים מהשקר. לא להיות לידו כי הוא מדבק. (יותר מוירוס הקורונה..)
גם השופטים מצווים בפרשה להתרחק מהשקר המעוגן בשוחד. איזה כללים ברורים יש בפרשה על ענייני היושר של האזרחים ושל השופטים. הקוד האתי התורני. זוהי דרכה של התורה. זו דרך שכולה יושרה ואמת. דרך המנחה אותנו בני האדם לדבוק באמת ולהתרחק מהשקר!
שתהיה שבת שלום, שבת של תורת חסד על לשוננו. שבת של האמת והשלום נאהב שבת מברכים-מבורכה!
הכותבת:
מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.
- 23שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר