בשנת 2018, אנחנו הרבה יותר מודעים לאפליה עדתית. ההורים שלנו היגרו והיו עסוקים בפרנסה ובהתאקלמות. אנחנו גדלנו לתוך מציאות מסוימת ולא ממש ערערנו עליה.

הדור השלישי למהגרים כבר התעורר ולא מתבייש להגיד בקול “המלך הוא עירום”, כלומר: יש אפליה עדתית ואנחנו לא מוכנים לקבל את זה.

תראו מה קרה בשנה האחרונה, ועדת ביטון הוקמה כדי לתקן את האפליה העדתית בשל היעדר נוכחות מזרחיים בתכנית הלימודים ובחינוך.

מירי רגב זועקת מעל כל במה את הקיפוח העדתי במוסדות התרבות ובהקצאת המשאבים המפלה ויוצרת סטנדרטים חדשים.

תנועות הפועלות לתיקון כמו: ‘תנועת הפריפריות’ ותנועת תור הזהב עובדות בשטח וצוברות פעילים ומעריצים.

תאי סטודנטים מזרחיים קמים באוניברסיטאות , פעילים ובועטים ומקיימים כנסים בנושאים שאף פעם לא דנו בהם בעבר.

‘עמותת עמרם’ מתחילה בהליך של גביית עדויות וחיפוש DNA תואמים של ילדי תימן החטופים ויתכן שעוד נחזה ברעידת אדמה טוטאלית שהיא תחולל.

בכנסים שמתקיימים, זה כבר לא פוליטיקלי קורקט לקיים כנס בלי שיהיה שם ייצוג מזרחי.

הגל הענק של מודעות לאפליה ויצירת תיקון גורם לי לחשוב שמבין הזהויות המרכיבות את כל אחד מאתנו, זהות מגדרית, דתית, משפחתית, תעסוקתית, עדתית ועוד, הזהות החזקה ביותר שתופסת אותנו כיום, הזהות הראשונה שלנו היום היא – הזהות העדתית.

כתבתי בזמנו טור ב’מקור ראשון’ על ביקור של מספר אנשים מתנועת ‘תור הזהב’ אצל אמו של החייל אלאור עזריה, שהיה ביקור הזדהות עם המשפחה וכאבה. הביקור נולד דווקא מתוך ההזדהות העדתית עם משפחת אזריה, מבלי להיכנס לממד שיפוטי של האם אלאור זכאי או לא?

ברשת החברתית פייסבוק, חבר שלי בחור שמאלני בשם תום מהגר, הוא ואני רחוקים שנות אור מבחינה פוליטית. למרבה הפליאה, אני קוראת הרבה טקסטים שלו הנוגעים בעניין העדתי ומסכימה אתו. מאחד הטורים שלו לקחתי ציטוטים. אתר “העוקץ” גם עסק בפרשת אלאור אזריה, הטור נקרא: ‘הרג המחבל בחברון: תסמונת הש”ג המזרחי’. הטור עסק באזריה ועד כמה המוצא המזרחי שלו והעיר שבה גדל משפיעים על היחס שספג. ושוב, לכאורה לי ולתום אין בכלל על מה להסכים, אבל מכיוון שהזהות העדתית שלנו תופסת את המקום הראשון, אנחנו מוצאים נקודות השקה.

ומי לא משתתף בחגיגת השינוי התודעתי ועצירת האפליה? האוכלוסייה החרדית-ספרדית. אוכלוסייה זו שחיה כל כך הרבה שנים במקום של דיכוי, במקום של להיות סוג ב’, להתדפק על שערי מוסדות חינוך, להתחנן להיכנס, להיות פסולי חיתון על רקע עדתי, להיות פסולי מגורים על רקע עדתי. אוכלוסייה זו עוד לא אמרה את שלה. משהו יתחיל להשתנות שם כשהם יפסיקו להתחנן להיכנס למוסדות לימוד או כשהם יבינו עד כמה השייכות לחברה החרדית דפקה אותם מבחינה  עדתית.

הסרט והסדרה ‘סלאח פה זה ארץ ישראל’ מייצרים רעידת אדמה. הצגת הפרוטוקולים בהם מבינים ששליחת העולים מצפון אפריקה לעיירות הפיתוח הייתה תכנית סדורה ומתוכננת היטב. שהעולים מצפון אפריקה בעצם היו בובות על חוט של האבות המייסדים של המדינה. והתקיימה תכנית שנקראה – התכנית לפיזור האוכלוסייה. שבתוך כל התכניות נמהלה גזענות רבה והתנשאות עצומה.

עם כל הביקורת על האפליה בחברה הישראלית. יש הרבה מודעות, הרבה נכונות לתיקון, הרבה מקום לגיוון הדעות. הרבה יותר מאשר בחברה החרדית.

אז לא הכל מושלם, ויש עוד הרבה מה לעשות, אבל אני גאה באנשים ובדרך וביכולת לשנות.