הרב שי פירון שר החינוך לשעבר – על הבחירות

רגע לפני שנכנסת לקלפי, ראוי שכל אחד יאמר לעצמו:

“אני לא שונא.

אני לא מחרים

אני לא שונא חרדים. הקהילה החרדית הביאה את זק”א ועזר מציון, את יד שרה וזכרון מנחם.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

אני לא שונא את השמאלנים.

הם היו גורם מרכזי בהקמת הארץ.

הם בנו יישובים וקיבוצים.

הם רודפי שלום, גם אם מסוכן או מסכן אותנו

אבל הם ציונים. כמוני.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

אני לא שונא ימניים.

גם כאלה שהם ימין כלכלי.

בעיני זה נראה דורסני.

וגם כאלה שרוצים את כל הארץ.

מתעלמים מאמונתם של במי העם האחר.

אני יודע איזה אוהבי ארץ הם.

וכמה ישראל כולה יקרה ללבם.

אני מכיר את המחוייבות, ההתגייסות

בצה”ל, בהתיישבות.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

אני לא שונא את ערביי ישראל.

אבא ואמא, סבא וסבתא שלהם נולדו כאן.

אני בן לעם שיודע מהי תחושת מיעוט ומהי כמיהה.

לא אוותר על מדינתי. אבל אני מבין ומרגיש את הכאב.

אני מכיר בתרומתם לארץ.

מרגיש שחובתי לתת להם זכויות אזרחיות מלאות גם אם ישראל תהיה לעולם מדינת העם היהודי.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

ואני לא שונא חילוניים שנלחמים הכל מה שמריח יהדות.

אני לא שונא מזרחיים או אשכנזים.

אני פשוט לא שונא.

רוצה לעשות טוב.

להפוך את ישראל לחברת מופת.

לא לוותר לאיש. לא לוותר על איש.

ככה, רגע לפני הקלפי:

“יהי רצון

שלא אשנא.

שלא אשניא.

שאדע לומר את שעל לבי.

ישר

הגון

עמוק.

שאתרום במשהו לחיים הטובים בארץ הטובה

של כולנו”

הרב שי פירון