על מנהיגים ומנהיגות

מאמר דעה אישי

מאת: אתי בן עמי

בחג החנוכה לפני 68 שנים – בית שמש נוסדה. ממעברה קטנה במרכז הארץ הפכה לעיירת פיתוח, תושביה חיו כמשפחה אחת גדולה, סולידריות ואהבת השכן הקרוב והרחוק היו חלק מהדנ”א והזהות שלה. לאט ובטוח הפכה לעיר מחוז לשכניה הקיבוצים והמושבים מסביב. גורלה נקשר בגורל האזור כולו.

עם ההתפתחות והשינויים תושבי העיר החליפו מנהיגים כמו גם – זהות.               

לפני עשור גורלה של בית שמש הביאה להחלפת מנהיגות עיר. מעיר מסורתית המכבדת את כלל תושביה, הפכה בית שמש לעיר שסועה, כואבת ששמה נקשר במאבקי כוח בניסיון לשנות את צביון העיר. מעיר מסורתית מכבדת לעיר חרדית שהציעה אלטרנטיבה ואכלוס מגורים לגוון אחד בלבד מכלל האוכלוסיות. החלקים האחרים הרגישו כמו מיעוט נרדף. לצד, התפתחות דמוגרפית, קניונים ומסחר (לא כולל שירותים) ההקצנה בין האוכלוסיות בכל פעם מחדש עלתה שלב. בית שמש הפכה “דוגמא” שלילית בפי כל. “ערד לא תהיה בית שמש, אשדוד לא תיהפך לבית שמש” ועוד ועוד. העיר בית שמש הפכה לראש חץ כיצד אסור לעיר להיראות. תושבי העיר הפכו בני ערובה, מצטדקים ונאבקים על מה שהיה וכבר לא יהיה..

מסתבר שגם במציאות 2018, נסים קורים.

ממשה דדון עד משה אבוטבול

משה דדון ומשה אבוטבול, זכו בהנהגת העיר והמועצה האזורית בהפרש של חודש זה מזה בסוף 2009. קווים רבים מחברים ביניהם, שמם הפרטי, גילם הכרונולוגי, שניהם עברו שדרת תפקידי ניהול עד לכהונת ראש הרשות.

האחד: משה דדון – מנהל ריכוזי באופן שאינו משתמע לשתי פנים. שידע בזמן אמת על כל הנעשה בעבודת המועצה האזורית עד לפרטים הקטנים, הנהיג את המועצה ביד רמה לטוב ולפחות מטוב.

השני: משה אבוטבול – ביזר סמכויות לממונים מבחינת ‘שגר ושכח’. גם כאשר הממונים לא עשו עבודתם נאמנה, כל הניסיונות לשנות או להתריע על עבודתם העקומה עלו בתוהו. הלוך וחזור נטה לטשטש את המחדלים, בסבר פנים יפות ובנעימות ותוצאות א י ן.

לא מעט פעמים במהלך קדנציה וחצי נערכה השוואה בין שני המנהיגים משה את משה. ככל שפרחה בעבודת יח”צ מאסיבית מטה יהודה, כך שקעה בית שמש. “זריחה” מול שקיעה.

תחילת השבר – התפוצצות ‘פרשת מטה יהודה’

עת התפוצצה פרשת מטה יהודה, נאלץ דדון לפרוש עד תום ההליכים נגדו בחשדות חמורות של שוחד,  בסופו של תהליך ארוך ומייגע שנמרח משך 3 שנים כעינוי דין. הורשע דדון ל- 4 שנות מאסר לאחר עסקת טיעון. סמוך ליום הבחירות נאלץ דדון לפרוש מהמרוץ לראשות המועצה האזורית מטה יהודה, לא כי רצה אלא, כי הוכרע ע”י המציאות העגומה.

וממול זה, משה אבוטבול הפסיד את הבחירות על רקע חוסר ניהול תקין. תושבי בית שמש מכלל האוכלוסיות אמרו – דיי הספיק לנו. כל הניסיונות להפוך את מערכת הבחירות ל’מלחמת דת’ כמו בבחירות 2013 לא סיפקו את הסחורה. הסתבר, כי תושבי העיר על גווניהם הבינו כי מנהל תקין ושירותים הם אלו שיתנו את המענה לאיכות חיים טובה בכל הרבדים ולכלל האוכלוסיות.

תם עידן משה את משה

על משה אבוטבול אפשר לכתוב אלפי מילים טובות כאדם בעל נועם הליכות שידע להמתיק גם עשייה פחות טובה בנחמדות ובמילים טובות. הוא ידע לומר את מה שקהל שומעיו רצה לשמוע. בדואליות ולשון מחמיאה. הוא נתפס כמנהיג חלש ופוליטיקאי מבריק, שלהטט בין המורכבות שהעיר בית שמש ייצרה – הסתירה בין השניים הביאה אותו לסיום קדנציה שלישית. ההבדל בין המציאות מרמת השטח לבין האידאליזציה שניסה לשדר לא צלחה הפעם.

אולם,

יאמר לזכותו כי את העברת כס שלטון ראשות העיר הוא ערך באופן הכי מכבד, מכובד וראוי להערכה! הוא נפרד מעובדי העירייה בכל הטקסים בחן, אהבה גדולה, הבנה ודרך ארץ. ובכך תיקן את המעוות. הוא הפך לדוגמא טובה ברחבי הארץ באופן בו הוא נפרד מתפקידו. סרטון העברת שלטון אבוטבול הפך ויראלי והושווה למקומות אחרים בארץ כיצד החלפת שלטון צריכה להיראות. מכובדת ובשיא תפארתה.

בשונה ממשה דדון,

שערך ‘מסיבת פרידה’ 24 שעות שקדמו למאסרו. הוא כינס את ‘מחנהו’ “והרביץ בהם תורה” מה נדרש להם בהיעדרו?! מנהיגות חזקה ואותנטית (?) בסרטון ויראלי שנגנז כלעומת שפורסם אמר דדון: “בכדי לבנות צריך להרוס” ואם נציג ההתיישבות שמשמש בתפקיד בכיר “לא יספק את הסחורה הוא לא יהיה שם..” ועוד אמירות קשות, מלאות ארס ופלגנות.

כל זאת, לאחר שכבר הושג שקט תעשייתי, הבנות וחיבורים בין הצדדים. ולאחר שנערכה ישיבת מליאה מכובדת ביותר בה אושרו שני סגנים וועדות שיחלו את עבודתם ל- 5 שנים הבאות.

באותו סרטון נראה דדון פתטי ונהג  כמי שכבר אין לו מה להפסיד ואחריו המבול.

דוגמא אכזרית ומעליבה של מנהיגות הרסנית ובוטה. “אַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנָּה” – מי יכול לצפות מה יהיה בסופו של דבר?

כל מי שנכח במסיבת הסיום נאלם דום, כי אחרת כיצד אפשר להסביר את השקט ששרר בשולחן ארוך מלא באנשים ששמעו את דבריו ולא פצו פה כאשר הוכיח והעליב את היושבים – כולם? כל שנותר הוא לדון את המשתתפים לכף זכות. כי אין שופטים אדם בשעת צערו..

על מנהיגות חדשה ד”ר עליזה בלוך וניב ויזל

נדמה כי את בחירות מוניציפליות 2018 חוותה בית שמש בשיא הווליום בסקירה רחבה של התקשורת הארצית והעולמית. בניגוד לכל התחזיות בלוך הפכה את הבלתי אפשרי לאפשרי. בכוח ההתמדה ורצון עז היא הפכה כל אבן בעיר והוכיחה הלכה למעשה כי ניצחון הרוח הוא שייקבע. וכך, בעבודת נמלים ובאמונה גדולה הצליחה לחבר את תושבי העיר כולל הסקפטיים הגדולים לשותפים מלאים. בהפרש קטן אך משמעותי הפכה בלוך לרה”ע בית שמש. היא ניצחה את הסטטיסטיקות והוכיחה לכל הספקנים שמנהיגות לא נמדדת בהפחדות, כוחנות בוטה ומלחמות בין אוכלוסיות. אפשר לחבר בין זרמים, את קטני האמונה לצד המאמינים הגדולים.

כך ניב ויזל,

במהלך 3 שנים האחרונות כאשר הפך מכורח המציאות למ”מ ראש המועצה במטה יהודה, בנה בצניעות יתרה את ההרס הגדול שהותירו קודמיו. הוא נאלץ להתמודד מול כוחות בלתי אפשריים לאזן בין המערכות ובעיקר את מאות עובדי המועצה שנחקרו. בין ההרס האנושי והכללי הצליח לאזן את עבודת המועצה כ- נס גדול שקרה שם. מאיש כמעט אנונימי שלא יחצן את עצמו אלא, את עבודת המועצה, בשקט וחוכמה אישית נבחר ברוב גדול לראשות המועצה. בניגוד לתחזיות, הזלזול ובעיקר הכוחנות.

***

קווים מקבילים דומים ושונים בין ד”ר עליזה בלוך וניב ויזל – כשני מנהיגים שונים זו מזה שעברו כברת דרך עד לבחירתם.

ברוח ימי החנוכה ובעצם הנסים שעברו על עם ישראל מימי קדם ועד היום נאחל לשני המנהיגים להנהיג את בית שמש ומטה יהודה לקדמה, כיבוד צרכי האחר והשונה, בנעימות, דרך ארץ ואהבת האדם באשר הוא.

חג חנוכה שמח ושבת שלום ומבורך!