בית שמש חוגגת 70

מאז ועד היום

מאת: נסים בן ברון

“הנגלה היה כחמישים פחונים אשר ריקים בחלקם וטובלים בתוך צמחיה עבותה. לא דרך סלולה בין הפחונים לא כביש.”

~~

“צרכנייה אחת, תלושי מזון, ותור ארוך כנצח. בימי החורף לא פעם שהלחם שהובא מירושלים לא הגיע בגלל שהמשאיות לא עלה בידם לחצות את נחל שורק”

חורף חמשים ואחד האוניה ‘מולדת’ הטילה את עוגניה בנמל חיפה.

שבוע לאחר מכן  בשעת לילה משאית שנהגו להוביל בה בני בקר עצרה בחריקת בלמים ומשפחתי בת שש הנפשות עם מעט הטובין נשפכנו לתוך הבוץ הסמיך. פנס בודד הבקיע לו דרך אלינו מבעד לעלטה הסמיכה שהעלימה אותנו בתוכה. הפנס שאחז איש הסוכנות. ובתוספת אור פנסיי המשאית סייעו בידינו להוביל את מטלטלינו לתוך הפחון הקטן. עייפים ורטובים עשינו את הלילה הראשון במעברת הרטוב.

היא בית שמש דהיום. בוקר ראשון לא היה מסביר פנים. אף השמש נפקדה ממקומה. ואני כמו בני משפחתי יצאנו מלאי סקרנות לגלות את סביבתנו.

הנגלה היה כחמישים פחונים אשר ריקים בחלקם וטובלים בתוך צמחיה עבותה. לא דרך סלולה בין הפחונים לא כביש. רק חשיש עד לגובה אדם. מבנה אחד מעץ עם שלוש מחיצות ושלוש בורות באדמה שימש לכל שוכני המעברה. לצרכינו הביולוגים.

את המים סחבנו מהמבנה המנדטורי אשר קיומו משמש את משטרת בית שמש. הנה חלף לו החורף הראשון ותלאותיו.

ועתה, גם הקיץ אינו מסביר פנים. יריעות הפח מעל לראשינו להטו עד כי לא ניתן לשהות בפחון. גם הפרעושים  הקשו על חיינו עד כדי שנהגנו להדליק מדורות כדי שהעשן יבריח אותם.

צרכנייה אחת, תלושי מזון, ותור ארוך כנצח. בימי החורף לא פעם שהלחם שהובא מירושלים לא הגיע בגלל שהמשאיות לא עלה בידם לחצות את נחל שורק.

ראוי לציין, כי כל מה שסיפרתי הוא רק על קצה המזלג. ועתה לאחר שהוריי כייתר המייסדים שנאחזו בכוח באדמת הטרשים והפריחו את השממה, לא אדע להשיב להוריי דבר עת שאשאל למה לא שמרת על העיר, למה אפשרת לאחרים ליהנות מיגע כפנו??