ראובן רוזנבלט:

“עם כל ההרג והזוועות זכינו להישאר בחיים ולראות את הטוב”

אתמול (יום רביעי), התקיים הטקס העירוני של יום השואה והגבורה, באודיטוריום ברנקו וייס, בהשתתפות, סגני רה”ע, חברי מועצת העיר, יו”ר המועצה הדתית, רבנים, תושבי העיר ותלמידי ברנקו וייס ובהנחיית יהודה גובני.

הטקס החל עם קטע נגינה של תלמידי הקונסרבטוריון העירוני בנגינת כינור מרגשת.

בשקט ובדממה עלו בזה אחר זה תלמידי כיתה יא’ שסיפרו על החוויה האישית שלהם מהמסע לפולין אל מחנות ההשמדה כחלק מהמסגרת הלימודית – לזכור ולא לשכוח.  התלמידים הדליקו 6 נרות לזכר ששת מיליונים היהודים שנטבחו בייסורים בשואה.

דוד לוק, הקריא את ‘אל מלא רחמים’ באופן מצמרר.

הרב שלמה סויסה: “ביום הזה אנו מתייחדים עם ששת מיליוני אחינו הקדושים. בלוח השנה העברי נקבע כי בתאריך עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי בו אנו מתפללים על קדושי השואה שחלקם הגדול לא נודע. אחת המתנות הגדולות של האנושות היא מתנת השכחה אלמלא היינו שוכחים ולו במעט את עוצמות הכאב לא יכולנו להמשיך את הקיום האנושי. עלינו לזכור ולא לשכוח את אחינו הקדושים.”

משה שטרית, סגן רה”ע: “זה יום קשה לעם ישראל וכחברה. כקצין שהשתתף במסע לפולין התובנות מתחדדות על עצם קיומנו כעם. הכחשת השואה בעולם ובארץ היא חלק מההתמודדות שלנו כחברה. אולם, חשוב שנזכור כי אחים אנחנו עניין שהוא מעל הכל. ונדמה כי התמצית בדבריו של גדעון האוזנר – היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט אייכמן מסביר הכל, “במקום זה, בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי; עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם; לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים. מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא.”

ראובן רוזנבלט, 85, ניצול שואה, השתתף בטקס ואמר: “נולדתי בלוד’ז, כשהייתי בן 5 הנאצים פלשו לפולין, היינו בגטו במשך 5 שנים בתנאים בלתי אנושיים, הקב”ה שמר על המשפחה שלי אבא, אימא, אחי ואני שרדנו את התופת ושנה אחרי עלינו לארץ ישראל. זכיתי ללבוש את מדי צה”ל כנחלאי, הכרתי חיילת שעשתה עלייה מתימן ביחד עם משפחתה במסע שארך 3 שנות נדודים ברגל כילדה בת 6 ולימים הפכה להיות אשתי, שנינו עברנו מסע חיים מטלטל ובארץ ישראל הקמנו משפחה, בנינו ישובים, יש לנו ילדים, נכדים ונינים ואנו גרים בכפר מימון. לאחר הטקס אספר לבני הנוער את הסיפור המלא והקשה שעברנו בגטו, ועם כל ההרג והזוועות זכינו להישאר בחיים ולראות את הטוב. אני מודה לכם.”

ראובן ורעייתו אורה, נפגשו לאחר הטקס עם בני הנוער לשיח משותף על תלאות החיים בגטו.   

במהלך הערב להקת ברנקו וייס והלהקה הצעירה של ‘בין השמשות’ הופיעו בשירה מרגשת באופן מיוחד.

הערב ננעל בשירת התקווה.

יישר כוח למארגני הטקס ולשלמה דרי ממח’ האירועים בעירייה.

בטקס השתתף ראובן רוזנבלט

להקת בין השמשות הצעירה ש