מוארת
מאת: אתי בן עמי-סויסה
ראיון עם אתי אוהב ציון, בעלים של קבוצת ‘אוהב ציון בע”מ, היכן המילה הישרדות נכחה בחייה, על קריירה, אימהות והשילוב ביניהם, כיצד התחילה עם דני בעלה, אג’נדה בחינוך, למי לעולם לא תתרום, כיצד היא נרגעת ומה החלום שטרם הגשימה?
אתי אוהב ציון, 48, נשואה לדני אימא לדורון (24), רוני(22) ותמר(10), גדלה בשכונת נווה יעקוב בירושלים, הדריכה בצופים, שירתה בצבא כקצינת לוגיסטיקה, בעזה בימי האינתיפאדה הראשונה. את דני הכירה בבסיס, הוא היה טבח ואתי הקצינה שאחראית עליו. לדבריה, דני נשא חן בעיניה כבר מההתחלה, “רוב הטבחים בבסיס היו מרקע קשה, בשונה מדני, הוא נהג להשכין שלום בין כולם, כלל החיילים והקצינים בבסיס אהבו והעריכו אותו. כשיצאתי לחופשת שחרור התחלתי אתו והצעתי לו לצאת לדייט, ואציין שהוא היה לגמרי מופתע. מאז ומגיל 20 אנחנו ביחד. לאחר 3 שנות חברות נישאנו. בדיעבד, לא טעיתי בהערכתי אליו. ככלל אין לי הרבה חברים מתוך בחירה אולם, מי שחבר שלי באמת הוא חבר אמתי והחשוב ביניהם הוא דני.”
ספרי מעט על העסק ‘אוהב ציון’ שהקמתם ביחד
“עם השחרור מהצבא דני החל לעבוד בעסק של אבא שלו, לאביו היו חנויות של כלי בית בשוק מחנה יהודה בירושלים. לאחר זמן דני הקים חברה לשיווק כלי בית עם אחיו והניסיון לא צלח ונפרדו דרכם. לאחריו דני ואני פתחנו עסק ליבוא ושיווק כלי בית, בתחילת הדרך קנינו את הסחורה בארץ ושיווקנו לחנויות, במקביל, הוספנו בהדרגה עובדים, ולפני כ- 15 שנה בנינו את מחסני ומשרדי ‘אוהב ציון’ באזה”ת הרטוב א’. כיום, אנחנו עוסקים בייבוא ושיווק של: כלי בית, כלי עבודה, מוצרי צריכה, ציוד קמפינג, צעצועים, טקסטיל, ריהוט גן ועוד. בד בבד, פתחנו את רשת חנויות ‘סיטי שופ’ בפריסה ארצית. קבוצת ‘אוהב ציון’ מחולקת לתתי קבוצות, לכל קבוצה מנהל שאחראי באופן אוטונומי על הניהול והעבודה.”
אני מבינה שאת חלק בלתי נפרד מהמערך העסקי, מה נשים מביאות לשוק הכלכלה והעבודה?
“נשים במשרות ניהול מביאות ראיה רחבה, גמישות, הכלה, רגישות לצרכי האחר ובכלל.”
תחום האחריות שלך בעבודה בהווה ובעבר?
“עם הקמת העסק עשיתי את כל התפקידים האפשריים כשהחברה הייתה בחיתוליה, החל מהנהלת חשבונות, גביה, יבוא ועוד, אי לכך היכרותי את כל המחלקות מהיסוד. כיום יש לי נגיעה בכל תחום שנדרש ועוסקת בביקורת.”
לעבוד עם הבעל פשוט / מסובך, יתרונות מול חסרונות?
“לתפיסתי רק יתרונות! כיוון שהעסק הוא בבעלותנו ללא שותפים, מעולם לא באתי בטענות לדני על שעות עבודה ממושכות ובכלל. עקרונית, אני מתנהלת באופן חופשי, כשאני צריכה זמן לעצמי אני לא נדרשת לבקש רשות מאף אחד. השותפות ביני לבין דני משולה לשתי מכוניות שנוסעות באותו כיוון, ללא תחרות באותו הקצב ובערוצים מקבילים. חלוקת העבודה בינינו ברורה אני סומכת עליו ב – 100%. לאורך השנים למדתי שבהחלטות עסקיות גדולות וחשובות אני לוקחת צעד אחורה ומאפשרת לו להתנהל כפי שהוא חושב לנכון אולם, הוא תמיד מתייעץ איתי ובדיעבד, אני יודעת שהוא מייחס חשיבות לדברים שנאמרים על ידי, בסופו של תהליך הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר.”
ספרי על דני כחצי השני שלך
“דני איש עסקים מבריק, איש של שלום (בחיים הוא לא רב עם אף אחד), כשנדרש להיפרד ממישהו הוא מתנהל באופן מכובד, נעים והטוב ביותר. בעל ראיה רחבה לטווח רחוק באופן מחושב ומתוכנן כפי שאיש עסקים מצליח מתנהל. אמיץ מאוד ולוקח סיכונים מאחר והוא בטוח בעצמו, בשונה ממני. בתחילת הדרך כשהקמנו את החברה פעלנו ממקום של הישרדות מאחר וידענו שאם לא נעבוד קשה לא יהיה לנו מה לאכול. לא קיבלנו מאף אחד שום דבר עשינו הכל לבד ובעשר אצבעות. לתפיסתי, כשאתה במצב הישרדותי האפשרות שתצליח גבוהה מאוד מאחר ואין לך אפשרות אחרת. כאשר המניע הוא לא הישרדות מצליחים פחות. חינכנו את ילדנו לערכים ולמחויבות לעבודה אולם, המציאות שלהם בהחלט לא דומה למציאות אתה נאלצנו דני ואני להתמודד בתחילת דרכינו.”
כיצד משלבים קריירה והורות?
“מאחר ובנינו את העסק המשפחתי מאפס, בתחילת הדרך כשנולדו הילדים הייתי מוציאה את הילדים ממסגרות הגן וביה”ס וחוזרת איתם לעבודה עד שעות הערב המאוחרות. מההתחלה התקיימה ביני לבין דני סוג של חלוקה: אני מנהלת את כל נושא הבית והילדים והוא את העסק. שלושת ילדנו מחוברים לדני ואני הדבק המחבר בין כולם. כשדורון ורוני נולדו, דני היה עסוק שעות רבות בהקמת העסק להבדיל מהיום שההתנהלות היא חלק מהרוטינה השוטפת וכיום דני מעט יותר פנוי לכן תמר בתנו הקטנה היא המרוויחה העיקרית. יאמר לזכותו כי שלושת הילדים הם בראש סדר העדיפויות של דני, ממש לא משנה היכן הוא ימצא ועד כמה הוא עסוק – כשאחד הילדים מתקשר הוא תמיד עונה.”
לאיזה סוג של אימהות את שייכת?
“אימא טוטאלית! מעורבת ומתערבת, ילדיי משתפים אותי בכל שלב. מנחה שזה קשור לעובדה שאני מתנהלת מולם בשקיפות ופתיחות מקסימלית. הם מתלבטים ומתייעצים איתי ביומיום. כמובן שמתקיימים בינינו הגבולות הבסיסיים של הורה מול ילד ומעבר לכך, יש בינינו חברות גדולה ומעצימה. כולנו חיים באותו קומפלקס (לדורון ורוני יש יחידות נפרדות בבית) אולם, אין מצב שהילדים מתחצפים או רבים ביניהם כמו שאני רואה במשפחות אחרות. אני מודה על העובדה שילדיי מעולם לא “אתגרו” אותי בבעיות קשות או מורכבות של גיל ההתבגרות. דני ואני גמישים וזורמים איתם. אני זוכרת שרוני רצתה לעשות קעקוע, לא התנגדתי והלכתי אתה, במקרה זה לא יכולתי להתנגד כי גם אני אוהבת קעקועים וגם לי יש כמה. לתפיסתי, הכל פשוט וזורם יותר ללא מלחמות. אני אומרת את דעתי והם עושים מה שהם רוצים כל עוד הם לא פוגעים באף אדם הכל בסדר מבחינתי. חינכנו אותם לנהוג באופן מכבד את האחר כחייה ותן לחיות.
גדלתי בבית עם אבא נוקשה, לכל בקשה הוא התנגד והשיב בשלילה ממש לא חשוב מה הייתה הבקשה או הסיבה. להבדיל ממנו אני משתדלת לענות בחיוב. אני לא אוהבת שמכתיבים לאחר כיצד לנהוג בוודאי לא לילדים בני 18 ומעלה.”
מה בעצם את אומרת כאג’נדה לחינוך ילדים?
“‘חייה ותן לחיות’, לתת כבוד לילדים בכל גיל, לא לבטל ילד בגיל 5 ובכלל. בחיים לא זלזלתי בבני אדם ובוודאי לא בילדיי. מהיום שהם נולדו אני לוקחת לתשומת ליבי כל מה שהם אומרים, נוהגת בפתיחות מולם מבלי להסתיר שום פרט ובכך משמשת להם דוגמא, בעיניי רק כך זה עובד. יש מקומות שאני משתדלת להיות טובה יותר בכדי שהם יראו. לתפיסתי, לא צריך “לחנך” צריך להיות אדם טוב כי אחרי הכל הילדים הם המראה וההשתקפות שלנו וזו לא קלישאה!”
תחביבים?
“בוודאי, מילדות אני מציירת להנאתי אולם, התחביב העיקרי שלי הוא צורפות בכסף וזהב. למדתי קורסים שונים באמנות כולל קרמיקה ועיצוב גרפי. אני אוהבת לצייר לא תחום מוגדר ובצבעים נועזים. יש לי חדר עבודה בבית וכאשר נוחתת עליי מוזה אני נכנסת לחדר ויוצרת. שלושת ילדיי מוכשרים מאוד בציור, הם מציירים נכון ומדויק ואוהבים לצייר. אחיי ואני ניחנו בכישרון השימוש בידיים מאבא שלנו, אני יכולה לבנות שידה לסלון קלי קלות..”
יש חלום שטרם הגשמת?
“החלום הגדול שלי היה להתפרנס מאמנות אולם, בארץ אין באמת כבוד לאמנות, הרוב מועתק ומסחרי. נדיר שיש אמנים בארץ שמתפרנסים בכבוד מהאמנות שלהם. אני מניחה שבעתיד אתפנה ואצייר יותר. היה לי חלום להקים בית לאמנים שונים שיוכלו למכור בו את יצירותיהם אבל אני לא מאמינה שזה באמת יעבוד. אני רואה ציורי שמן של אמנים מוכשרים שעובדים עליהם שבועות ארוכים וקשה לרוכשים להעריך או לאמוד את הערך הכספי האמתי של יצירות אלו.”
אני מבינה שחלק מהצורך והאהבה שלך לטייל מסביב לעולם?
“יש לי חיידק ואהבה גדולה לטיולים בעולם. בדר”כ הטיולים שלנו מחולקים לחצי נשיונל גיאוגרפיק וחצי מנוחה של בטן גב וכך כולם מרוצים. רוב הנסיעות שלי הן עם דני (עסקים ונופש) אך, אני מקפידה גם לנסוע עם ילדיי ועם חברה טובה פעם בשנה לטיול ארוך ומשמעותי. טיול אחרון נסעתי עם דני לחודש ימים למרכז אמריקה – שבוע טיילנו בטבע בקוסטה ריקה, שבוע שני בקובה, שבוע שלישי בטן גב בקנקון מקסיקו ושבוע עירוני לגמרי במיאמי. אני מאוד אוהבת לפגוש תרבויות ומקומות יפים ונידחים, אני אוהבת להסתובב בשווקים ולאכול ברחובות, זה חזק ממני ולשמחתי דני זורם איתי.”
מה היחס שלך לדת ואמונה?
“יש בי אמונה גדולה.
אני לא אדם דתי ומנהלת אורח חיים חילוני לגמרי אבל מאמינה באלוהים. ובעיקרון אני מאמינה שהכל לטובה ומסתדר. אם משהו נסגר במקום אחד הוא נפתח במקומות אחרים, ובהנחה שהפסדתי משהו אני מאמינה שיש לכך סיבה טובה.”
כיצד אתם מחזירים כהכרת הטוב לחברה? (דברים שתרצי לשתף)
“משך שנים רבות (כמעט מהקמת המפעל) אנחנו מעסיקים עובדים מבית ‘אור אביבה’ שנמצאים סמוך למפעל ‘אוהב ציון’, חלקם התחתנו אצלנו ועובדים משך שנים בחברה. בנוסף, אנו מעסיקים גם קבוצת עובדים של ‘אלוין’ – קבוצת נשים בעלות מוגבלויות, אנחנו תורמים דרך קבע לכמה עמותות. דני הוא איש חסד של אמת אני יודעת כי הוא תורם בהרבה מקומות ולעולם לא יספר (וטוב שכך). בשכונה בה אני גרה במבשרת ציון, אני מקבלת פניות לעזרה בשוטף ועם כל הרצון והיכולת אני לא נוטה להתפזר לכל הכיוונים. יש מקומות שאנחנו תורמים באופן מוחלט עבור מי שזקוק לעזרה אבל אני לא מאמינה בתרומות לארגונים “מאורגנים” מידי עם מנכ”לים בהם אין לי מושג להיכן הכסף הולך?!”
עם האהבה שלך לטיולים בעולם יש מקום בארץ אליו את מתחברת?
“לצפון הארץ ובעיקר לאזור הכינרת.”
מה היחס שלך לאופנה, ולאור העובדה כי רוני בתך היא מעצבת אופנה צעירה ומוכשרת?
“אופנה היא אישיו בבית. אנחנו מייחסים חשיבות למראה. אין סיכוי שאצא מהבית לא לבושה היטב, גם בבית אני מסתובבת באופן מכובד ובטרנינג יפה. אני לא פאשניסטה שמתלבשת באופן יוצא דופן ולא אהיה האישה שיגידו wow מה היא לבשה! אני לא מתלבשת שונה ולא מושכת תשומת לב. וכעיקרון אני מעדיפה לקנות בגדים אצל מעצבות ישראליות ובגדים ייחודים, למשל, ג’קט שחור שהוא חובה בכל ארון נשי לא אקנה ב- zara אעדיף לקנות אצל מעצבת. חשוב לי לרכוש בגדים בעסקים קטנים שהכסף הולך ישירות למקור. אני קונה הרבה בגדים ובמקביל, גם מחלקת אותם לכל מי שאני אוהבת ומקפידה על כלל: מכניסה בגד חדש, מוציאה ישן.
רוני ירשה את הכישרון מאימא שלי עליזה שמאז שאני זוכרת אותה היא פאשניסטה, עניין שדילג דור ועבר לרוני – מגיל צעיר מציירת ומעצבת בגדים, בעלת טעם סולידי ומקסים, היא קונה בגדים יפים ומעניינים גם בחנויות יד שניה. אני מאמינה בה ומאחלת לה שתצליח. ההצלחה שלה היא הצלחה שלי. היא הולכת אחר החלומות שלה ויש לה את הפריבילגיה לקום בכל יום לאמנות שלה בשונה מאתנו שקמנו כל בוקר להישרדות!”
הגדירי אושר:
“אושר גדול הוא המשפחה שלי. העובדה כי הילדים שלנו אוהבים ומכבדים אותנו, לא מובנת מאיליו בעיני. כשרוני מבקשת ממני ללכת אתה להופעות או דורון מזמין אותי להצטרף אליהם ולשבת עם החברים שלו כאחת מהחבר’ה, ותמר מתחננת שאצא אתה לטיול שנתי – על אף שאני אימא שעושה “בושות”, עניין שמחמיא לי בכל פעם מחדש. אני נוהגת לצחוק איתם ללא פילטרים, חברים של ילדיי נהנים לבוא אלינו והבית שלנו פתוח עבורם והומה בכל יום. בסיכום אומר כי החיבור המיוחד שיש לי עם ילדיי הוא התגלמות האושר האישי.”
סרט או ספר?
“בדר”כ ספר. אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים וקוראת הרבה ביומיום ואף יותר – בנסיעות לחו”ל. בספריה הפרטית שלי יש כ- 80 ספרים שונים, חלק גדול על השואה וכמעט את כל הספרים של הסופר אהרון אפלפלד (שהלך לעולמו לפני כמה חודשים). ככלל, אני אוהבת לקרוא ספרים שכתובים בשפה גבוהה, תנ”כית עם טעם של פעם, מה שמאזן את שפת היומיומית המשובשת שיצרנו. אני אוהבת את ש”י עגנון, יצחק בשביס זינגר, פרימו לוי ואהרון אפלפלד. אני נוהגת לקרוא ספר במשותף עם תמר בתי הקטנה. אהבת הספרים היא מאימא שלי שעד היום היא תולעת ספרים. 90% מהספרים בספריה הפרטית שלי קניתי בחנויות יד שנייה ומעיזבונות את רובם קראתי ובאופן עקרוני אני לא משאילה ספרים לאחרים ומאחרים. יש לי ערך סנטימנטלי לכל ספר וספר בספרייה ואינני שומרת ספרים שלא אהבתי. יש לי גם אוסף גדול מאוד של ספרי אמנות שאני מאוד אוהבת וקניתי משך הזמן ברחבי העולם.”
שיר ישראלי אהוב?
“אני אוהבת זמרים יוצרים ומלחינים ובמיוחד את אביב גפן.
שיר אהוב במיוחד?
“‘הכל עד לכאן’ של עמיר בן עיון, למילות השיר משמעות גדולה.
צבע אהוב?
“צבעים חמים ואדומים אך לא מתלבשת בהם, ירוק הוא הצבע שלי בבגדים ובציור.”
צייר אהוב?
“יאן ורמיר, ופרננדו בוטרו כצייר ופסל.”
כיצד את נרגעת?
“אני אוהבת לקחת את אימא שלי ואת בתי תמר לפיקניק בחיק הטבע, או לטייל עם ארבעת (4) הכלבים שלי אליהם אני מחוברת.”
טיפ לזוגיות טובה?
“לכבד אחד את השני”
מה פותח דלתות?
“חיוך טבעי ופנים מסבירות הופכות כל אדם לנגיש ורך.”
ספורט?
“פילאטיס פעמיים בשבוע”
זיקה לבית שמש?
“באמצעות העובדים בחברה שלנו מאחר ומחציתם תושבי בית שמש.”
ולבסוף, מה את מאחלת לעצמך?
“שהשגרה תמשיך כך, אני אוהבת את חיי ואת השגרה שלי ללא שינויים.”
את אתי אוהב ציון הכרתי לפני כמה חודשים באמצעות בתה רוני – מעצבת אופנה. במפגשים אתה הבנתי את משמעות המילה ענווה. על אף ששפר עליה גורלה (כך היא נוהגת לומר) היא צנועה, שמחה ומעוררת הערכה. מאור פניה הם חלק מהאישיות הקורנת שלה.
באוהב ציון מועסקים כ- 300 עובדים, מחציתם תושבי בית שמש ועל כך מגיעה להם הערכה גדולה.
כאישה בעלת אישיות מיטיבה התחברתי לדרך שלה.
בעיני אחת התכונות היפות היא ענווה, היא לרגע לא שוכחת מאין באה ולאן היא הולכת – מה שאינו מובן מאליו.
אני מאחלת לה ולבני ביתה בריאות והצלחה בהמשך הדרך המשולבת בה בחרו: עשיה ורגישות לאחר.
- 174שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר