הכביש העובר לצדך..

מאת: ציפי (אזולאי) מדינה

ביום רביעי האחרון, מלאו 3 שנים להסתלקותו הפתאומית של שי טל ז”ל, משבר הקורונה, שיבש את ההתכנסות של אוהבי זכרו בביתו שבכפר אוריה. חברים רבים ומוקירי זכרו הצרו על כך. אולם שי נצרב בזיכרון של כולנו!   

“מפנה ראשי לכיוונך לוקחת נשימה עמוקה הרוח נושבת על פני והזמן כאילו נעצר…

11 חודשים… כבר התחלנו לחגוג 51.. ושלך כמעט הגיע.

עשינו הרבה דברים בלעדיך השנה הרבה שמחות בתוך המשפחה הגדולה והמיוחדת שלנו

משתדלים  להיצמד זה לזה, כל אחד בדרכו, וזה שלצדו, ואתה תמיד באמצע

כאילו אוחז ופוסע,

לא מעט כמעט שכתבתי לך כמעט שחייגתי..

לא נתפס ממש והכאב כל כך חזק.

ורק כוח האמונה והשגרה הצפופה שלא נותנת מנוחה היא שמחזיקה שלא נמעד..

ונאמין גם כשהשאלות רבות ומערערות את החוזק הפנימי,

והעבודה האישית של כל אחד ואחת מאתנו שלא רוצים להאמין בריקנות,

החלל והתהום שנפער  בלכתך אל דרך לא ידועה..”

הדברים נכתבו לזכרו של שי ז”ל בשנה הראשונה.