רוצים פוליטיקה אחרת!
מאת:
אורן בן-יוסף (קיבוץ צובה) ואיילת רונן (יד השמונה)
“הפוליטיקה מטבעה עוסקת באנשים ובקבוצות אנשים, ואלה מונעים מאינטרסים. התנגשות בין אינטרסים מביאה למאבקי כוחות, אשר הפוליטיקה, כתחום עיסוק מנסה לנהל ולנווט אותם”
***
“נכון, אנחנו אינטרסנטים. אין בזה שום בושה. סקטוריאליות אינה שחיתות, אנו שואפים להוציא מקרבנו מי שפעל או שפועל בחוסר ניקיון כפיים. אנחנו דואגים לעצמנו ומבינים שכדי לשמור על הנושאים האלה בסדר העדיפויות הציבורי עלינו לפעול ביחד ולגבות אחד את השני.”
***
“נכון, אנחנו אינטרסנטים. אין בזה שום בושה. סקטוריאליות אינה שחיתות, אנו שואפים להוציא מקרבנו מי שפעל או שפועל בחוסר ניקיון כפיים. אנחנו דואגים לעצמנו ומבינים שכדי לשמור על הנושאים האלה בסדר העדיפויות הציבורי עלינו לפעול ביחד ולגבות אחד את השני”
***
“הדברים אינם צרכים לבוא אחד על חשבון השני, להיפך. בעבודה משותפת, של ועדי האגודות עם הוועדים מקומיים, תושבי הרחבות עם תושבים ותיקים, ניתן יהיה ליצור הנהלות חזקות, אשר יקדמו את החוסן של הישובים ויאפשרו לוועדים מקומיים משאבים גדולים יותר.”
***
“אם אתם באמת רוצים פוליטיקה אחרת, הצטרפו להיות חברי ועדה, ועד הורים, ועד מקומי. תקראו את החלטות המועצה, הן מתפרסמות ברשת. דברו עם הנציג שלכם אחת לתקופה, תמשיכו לקדם אג’נדות שחשובות לכם גם בארבע השנים ושמונה החודשים שבהם אין בחירות.”
***
“ככה ניצור פוליטיקה טובה. היא אמנם לא תהיה חדשה, אבל היא תהיה כזו שמתאימה לכולנו במטה יהודה.”
בשבועות האחרונים, בתוך תהפוכות המרוץ לבחירות, עלו קולות כועסים על ה”דיל הפוליטי” של המושבים והקיבוצים, ועל ההסכם אשר בא אחריו, של שלומי מגנזי עם ניב ויזל. אותם קולות מחפשים “פוליטיקה חדשה” ומכנים את ההסכמים “פוליטיקה ישנה”, שבה הכל אינטרסים וכולם אינטרסנטים.
אנחנו אולי יכולים להבין את הטענה, אבל לדעתנו הם ממש טועים.
והנה ההסבר:
הפוליטיקה מטבעה עוסקת באנשים ובקבוצות אנשים, ואלה מונעים מאינטרסים. התנגשות בין אינטרסים מביאה למאבקי כוחות, אשר הפוליטיקה, כתחום עיסוק מנסה לנהל ולנווט אותם. כל עוד אנו מבקשים לדאוג לאינטרסים שלנו, שזה דבר שכולנו עושים, זוהי פוליטיקה של מאבקי כוחות ושליטה והיא לא תשתנה. לכן אין כאן פוליטיקה חדשה.
בבחירות 2018 במטה יהודה מגיעות הקריאות לפוליטיקה חדשה, מקבוצה חדשה. לראשונה בבחירות אלו יש צמיחה משמעותית של קבוצת תושבי הישובים הקהילתיים והרחבות המושבים שאינם תושבי אגודות חקלאיות. קבוצה זו צמחה והתבססה מאוד מאז שהיו בחירות 2009. זאת קבוצה בעלת אינטרסים מובנים (שרובם משותפים לכלל תושבי המועצה), שמנסה לקדם אג’נדות אשר מתאימות לאינטרסים הללו, כאשר היא קוראת לכל מה שהיה קודם “פוליטיקה ישנה”. הפוליטיקה הזו אינה חדשה – היא חדשה לה.
המבנה השלטוני ברשויות המקומיות מבוסס כולו על ניהול קבוצות בעלי אינטרסים. מי שמנהל את הרשות המקומית היא אסיפה (מליאת המועצה) הכוללת נציגים נבחרים מהישובים המרכיבים אותה, שהם מעין פרלמנט או הועד המנהל של הארגון. מי שמנהל את האסיפה הזאת הוא ראש המועצה. מליאת המועצה (אסיפת הנבחרים) ממנה בעלי תפקידים, הנהלה, ועדות, תקציבים שנתיים, ובעצם כל דבר. לא ניתן לבצע כלום במועצה בלי אישור של חברי מליאת המועצה. לא בניית גן ילדים, לא קניית אוטובוס או משאית זבל, ולא תיקון פנס רחוב.
תחשבו על ניהול מערכת שיש בה 61 אנשים, שנבחרו כדי לדאוג לאינטרסים של כולנו, אבל מי שהצביע להם מצפה שבין השאר, הם ידאגו שבישוב שלהם יהיה גן ילדים, גן משחקים, הסעה לבית הספר, פינוי זבל, מענה לקשישים, תאורת רחוב וכד’. כל קבוצה מתוכם, שנמצאת באותו אזור גיאוגרפי, מצפה שהכביש המחבר בין הישובים יהיה תקין, בבית הספר האזורי תהיה המנהלת הכי טובה, מגמת פיזיקה 5 יחידות וחוג חלילית.
ומה? כולם צודקים.
מאחר ואין מספיק כסף לדאוג שהכול יקרה כאן ועכשיו ובאופן המיטבי, יש לקבוע סדר עדיפויות. רק שכמו תמיד, השמיכה קצרה מדי, וחברי המליאה הם אלו אשר משפיעים על סדר העדיפויות ולאן יופנו המשאבים.
לנהל את מליאת המועצה זה כמו לנהוג בנושאת מטוסים עם משוט.
אז מה כן ניתן לעשות? אפשר לנסות ולקיים את אותה פוליטיקה בהקשר הרחב יותר, כפעילות שבה מקדמים כקבוצה החלטות משותפות אשר מנסות לגשר על פערי האינטרסים. אפשר להגיע להסכמים.
כדי להגיע להסכמים והבנות, וכדי שאפשר יהיה לעבוד, נדרשות “קואליציות” ויש הרבה כאלה במליאת המועצה, פורמאליות ולא פורמאליות. על בסיס גיאוגרפיה, אידיאולוגיה, אמונה וכד’.
לא באמת ניתן לקיים דיון של 61 איש על נושא. קואליציות של בעלי עניין מאפשרות לעסוק בנושאים המשותפים לרבים, לעבור על חומרים, לאגם משאבים, לקדם תחומים. להשתמש בידע של חברי מועצה בתחומים שונים ולאפשר לאחרים להתמקצע. פוליטיקה היא כורח, קואליציות זה מצוין.
החיבור מושבים-קיבוצים, היא קואליציה כזו, אשר מורכבת משתי קבוצת ותיקות יותר, שעיקרן חברי אגודות (בעלי משקים) אשר חשובה להם שמירה על זכויות בעלי המשקים בקרקע, התנהלות מול משרד החקלאות, משרד התיירות, רשות מקרקעי ישראל ועוד. החיבור בין ניב למגנזי, גם הוא הסכם חיבור. כי גם מגנזי מביא את רחשי ליבם של רבים במועצה להם הוא התחייב עם הבטחות ועם כוונה לקיימם. אם נזכר בסולם הצרכים של מאסלו, עבור הקבוצות המיוצגות, אלו בעיות קיומיות של מדרגת הבסיס. אולם אין הדבר אומר שטיפול בנושאים אלה יעיב על הטיפול בנושאים שנמצאים בראש סדר היום של המועצה ה”חדשה”, נושאים כמו: חינוך, תחבורה, מחזור, וכו.
נכון, אנחנו אינטרסנטים. אין בזה שום בושה. סקטוריאליות אינה שחיתות, אנו שואפים להוציא מקרבנו מי שפעל או שפועל בחוסר ניקיון כפיים. אנחנו דואגים לעצמנו ומבינים שכדי לשמור על הנושאים האלה בסדר העדיפויות הציבורי עלינו לפעול ביחד ולגבות אחד את השני.
חשוב לזכור כי המרקם הכפרי של היום מורכב מקבוצות לגיטימיות שאחת לא יכולה להתקיים ללא השניה. מה שנקרא “נוף כפרי” בפי שוחרי הפוליטיקה החדשה, קוראים חברי האגודות, הבית והמשק, השבילים בהם אתם רוכבים על אופניים, או עושים הליכות, אלו השדות והמטעים של המשקים והאגודות, והסירחון שעולה מהלולים בשולי המושב או הקיבוץ – הוא שכר הלימוד של ילדי האגודות, וקרן הפנסיה של הוריהם. עבור בעלי המשקים זו הפרנסה, הבטחת העתיד, אשר לעיתים קרובות חשובה להם יותר מתאורת רחוב, מועדון הקשישים ולא פחות מחינוך או בריאות.
עבור תושבי הישובים הקהילתיים וההרחבות, חברי האגודות הינם שותפים אידיאליים. זו סימביוזה טבעית קלאסית. עלינו לדאוג להרחבות הישובים כחלק מהישובים כולם, אבל הישוב ה”ישן” לא הולך לשום מקום, והנושאים הבוערים לו חייבים להשאר גם הם על סדר היום.
לכולנו ברור שהצטרפות תושבים ומשפחות צעירות לישובי המועצה מבטיחה מבחינות רבות את יכולת הישובים להמשיך להתקיים. כולנו בעד הנושאים שאנשי ה”פוליטיקה החדשה” מבקשים לקדם, ובמקרים רבים מאוד מוכנים לתת להם עדיפות. כולם בעד הקצאת תקציבי רשות להקמת מרכזי חוגים וצהרונים ברחבי המועצה, בתי ספר מצויינים בצור הדסה, או לאפשר הסעות לזכאים לבתי ספר יחודיים מחוץ למועצה.
אנו דורשים לעשות הכל כדי לשמור על הבית שלנו. הפקעת קרקעות ברכס לבן, בבית שמש או בכביש המנסרה, אינה רק פגיעה בנוף, היא איום! איום קיומי על כולנו! רשות מקרקעי ישראל נלחמת בהקמת מפעלים ומוקדי המסחר והתעשייה הקטנה במושבים, אשר מחליפים חלק מהחקלאות ומשלימים אותה. בלעדיהם, ללא כלכלה מקומית וללא מוקדי התיירות – אין לנו פרנסה, ואין למועצה מקורות הכנסה עצמיים אשר יכולים לממן שירותים מועצתיים אשר חשובים לכולם. הדברים אינם צרכים לבוא אחד על חשבון השני, להיפך. בעבודה משותפת, של ועדי האגודות עם הוועדים מקומיים, תושבי הרחבות עם תושבים ותיקים, ניתן יהיה ליצור הנהלות חזקות, אשר יקדמו את החוסן של הישובים ויאפשרו לוועדים מקומיים משאבים גדולים יותר.
אז מה ניתן לעשות ? אפשר להכיר במרקם הישובי המיוחד של מטה יהודה, שכולל בתוכו צרכים ישנים ביחד עם חדשים, ולדעת שזוהי אופיה של הפוליטיקה המקומית,להתאחד ולהתאגד למטרה משותפת, להתאים אותה לעידן הנוכחי שדורש שקיפות ושיתוף ציבור, להציב יחד סטנדרטים של שירות ושל טוהר המידות של משרתי הציבור. אבל האחריות לכך היא של כולנו. שלך ושלי, זה הזמן להפסיק לשבת על הגדר. להיות אקטיבי. להיבחר לועד המקומי או מליאת המועצה, או לבחור באחריות במועמד שבאמת מתאים ויכול להקדיש לכך זמן. בחרו מועמד שיהיה מכוון אליכם אבל גם קשוב לצרכים של אחרים. צפו מהמועמד להיות מקצועי, לעשות כמה שיותר קואליציות עם שותפים ראויים אחרים, עם אלה שקרובים לעמדותיכם, ועם אלו שחשוב להם באמת מהחינוך מאיכות סביבה ומפיתוח כלכלה מקומית.
אבל זה לא מספיק. אם אתם באמת רוצים פוליטיקה אחרת, הצטרפו להיות חברי ועדה, ועד הורים, ועד מקומי. תקראו את החלטות המועצה, הן מתפרסמות ברשת. דברו עם הנציג שלכם אחת לתקופה, תמשיכו לקדם אג’נדות שחשובות לכם גם בארבע השנים ושמונה החודשים שבהם אין בחירות.
ככה ניצור פוליטיקה טובה. היא אמנם לא תהיה חדשה, אבל היא תהיה כזו שמתאימה לכולנו במטה יהודה.
- 2שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר