הגעגוע לא מרפה..
מאת אתי בן עמי
ראיון בלעדי עם תמי בן שטרית, אימא של שרון ואריק ז”ל שנפטרו בהפרש של 18 שנים באופן טרגי ופתאומי. על החיים בלעדיהם, כיצד ממשיכים “לחיות” עם כאב וגעגועים שקשה לתאר, מה עושה אותה “מאושרת” לרגעים, ומה היא לא יכולה לסבול?
תמי בן שטרית:
“החלום הגדול שלי לדעת אם אריק ושרון ביחד ואם טוב להם במקום בו הם נמצאים? אין מי שיכול לענות לי על זה. אני רוצה שהם ישמרו אחד על השני אם כבר הם ביחד.”
***
“אם מישהו היה אומר לי שהם יחזרו ואני אשאר בלי כלום ובפינת רחוב אני מסכימה, שייקחו ממני את כל מה שיש לי אפילו את הבגדים שעליי רק שיחזרו אליי.”
שרון בנם של אברהם ותמי שם קץ לחייו באופן מפתיע לפני 21 שנים. בהפרש של 18 שנה אריק אחיו הבכור נפטר מדום לב, והותיר אחריו אישה ושתי בנות.
תמי נולדה לפני 64 שנים במרוקו ועלתה לארץ עם משפחתה לבית שמש, הוריה נסים ואסתר ז”ל ממייסדי העיר, נסים היה בעל מכולת שכונתית ברח’ מורה יעקוב ושמו יצא למרחקים כאיש טוב ונעים הליכות. למדה בביה”ס היסודי ‘שדה יהושע’ ובתיכון ב’שדה דב’ בבית שמש. בצבא שרתה במודיעין בקריה. את אברהם בעלה הכירה בגיל 15, כמדריך צעיר, הם היו יחד משך 7 שנים ונישאו. תמי עבדה כמרכזנית משך 20 שנה במפעל ‘עוף ירושלים’, כמאבטחת בביה”ס בגין, כסייעת בגן של החינוך המיוחד ומזה כ- 4 שנים שאינה עובדת.
כיצד נראה סדר היום שלך?
“בדרך כלל אני אוהבת לעשות עבודות יצירה בסריגה, ציור, רקמה, חידוש רהיטים התעסקות ומעין תרפיה שעושה לי טוב. בתקופה האחרונה נכנסתי לעייפות נפשית ובוחרת לשבת מול הטלוויזיה ולראות כל מה שמרצד על המסך, אני רואה הכל מהכל כחלק מהבריחה שלי. ולצד זה, אני מטפלת בבעלי, מבשלת, רואה את הנכדים שבאים לבקר וממלאים אותי שמחה גדולה וכשהם הולכים תחושות הריקנות והכאב מתמלאות בי שוב וחוזר חלילה- כך כל יום, אני כמעט ולא יוצאת מהבית.”
אחרי האסון שפקד אותך כאימא וכמשפחה יש תובנה חדה שקיבלת על ומהחיים?
“בדיוק הפוך! אני לא מבינה את החיים. אני לא רוצה להתחשבן עם בורא עולם אבל, יש לי כעסים על הגורל שלי כגורל בלתי נתפס שקשה להבין או להכיל אותו. אני מטפלת בבעלי שחולה כבר הרבה שנים ומוגדר כתשוש נפש, שגם הוא לא בחר להיות חולה, ולמרות כל הוויתורים שלי בחיים בכדי לשמור על התא המשפחתי שלנו, אני לא מצליחה להבין למה הגורל התאכזר אלינו כל כך?!
חינכתי ילדים למופת ולא כי אני אימא שלהם יעידו על כך רבים, אני לא מצליחה להבין למה קיבלתי כאלה מכות, איזה תובנה אני יכולה לקבל?.”
אין דבר טרגי וקשה יותר מאשר לאבד ילד ובוודאי לא שניים – כיצד מתמודדים?
“כששרון נפטר לא קיבלתי את זה, למרות שהוא בחר במוות, כיבדתי את ההחלטה שלו עם כל הכאב שהיכה ועוד מכה בי. הצלחתי להבין שאם הוא עשה את זה הוא ידע למה וכנראה שהייתה לו סיבה. במשך 12 שנים התאבלתי עליו, אחרי 12 שנים עשיתי “תפנית” ויצאתי לעבוד, כי ילדיי גדלו קצת וחשבתי שאלמד לחיות לצד הכאב. עבדתי בגן ילדים מהחינוך המיוחד רק כאשר הבנתי כי אני מסוגלת להיות שם עבורם בכל מובן, כסוג של נתינה והתעסקות עם ילדים שמחים ומדהימים.
כשאריק נפטר הבנתי כי מישהו כיבה לי לגמרי את הניצוץ המועט שהיה לי. היום כל מה שאני עושה ועוד אעשה אין בי שמחה, הכל הפך להיות טפל, אני חיה כי אלוקים העניק לי חיים וכי אני רוצה לראות את הילדים והנכדים שלי בשמחה. ועם זאת עשיתי חושבים והתחלתי לקחת כדורים בכדי להישאר ‘שפויה’ בעבור בעלי והמשפחה שלי, כי אם אצטרף להתאשפז אני מעדיפה למות. בחרתי לחיות ועוד אחיה בכדי לראות את ילדיי ומשפחתי רוצה לראות את חתונת בתי אתי ואת הנכדים שלי – כי הם כל עולמי.”
מלווה אותך תחושת חרדה יומיומית או שחררת מעט?
“ברור שיש לי חרדות על אף הטיפול שאני עוברת זה הרבה מעבר לזה. המחשבות והכאב מתגברים על הטיפול התרופתי, יש לי מחשבות רבות מהפחד לאבד שוב. חוויתי מספיק פרידות. לעיתים קרובות אני מדברת עם עצמי ואומרת “שחררי הילדים והנכדים לא צריכים לסבול” אבל זה חזק ממני, אם אתי לא מגיעה בזמן, או חי נוסע לחו”ל או למקום מרוחק אני בחרדות יומיומיות וקשה מאוד לחיות כך.”
ספרי על שרון ואריק
“שרון – היה ילד שאין טוב ממנו, הוא היה יפה, מיוחד, טוב לב וחכם. גם בתקופת הבגרות ובגיל הנעורים הוא לא עשה בעיות. הוא היה בעל נתינה שסייע ועזר לכולם, הוא ידע לכבד אב ואם ומעולם לא היה לי שום קושי אתו, אני יכולה להגיד עליו ועל אופיו רק דברים טובים, ולא כי אני משוחדת הוא פשוט היה ילד מאוד מיוחד.
“אריק – היה ילד שכיבד ואהב את כולם. אחרי ששרון נפטר הוא איבד את החבר הכי טוב שלו. היה לו מאוד קשה והוא ניסה להסתיר זאת ממני למרות שהרגשתי את זה על בשרי. אריק ושרון היו מחוברים כל כך אחד לשני.
לאחר ששרון נפטר, אריק וחי עברו תהליך והפכו להיות חברים ואהובים ותמכו אחד בשני ופתאום לאבד שוב היה הכי קשה, אי אפשר בכלל לתאר או להבין.
לאבד שניים – הכל נראה לא אמתי! לפעמים אני חיה בתחושה שאריק בכלל באילת. כל כך כואב לי שעד שהוא בנה את הבית בבאר אורה שכל כך אהב עבור הבנות וקטי ולא הספיק ליהנות ממנו. הוא דיבר כל הזמן על השקט והרוגע שהיה בבאר אורה וכמה הוא אהב להיות שם. באמת לא נתפס.”
למה הכי מתגעגעים?
“אל שניהם!!
הם בנשמתי בכל רגע נתון. אני מדמיינת שהם נכנסים הביתה. הייתי רוצה להיות חלק מפאטה מורגאנה לראות אותם שוב מבלי לפחד. אני חולמת הרבה על שניהם כילדים קטנים ולא מבינה למה? החלום הגדול שלי לדעת אם הם ביחד ואם טוב להם במקום בו הם נמצאים? ואין מי שיכול לענות לי על זה. אני רוצה שהם ישמרו אחד על השני אם כבר הם ביחד.
לכתו של אריק אריק הוא המכה של החיים שלי. כשאני נזכרת בו או מדברת עליו הדמעות יורדות לי מבלי שארצה (הייתי עדה לכך א.ב.ע). אני נזכרת באותו הבוקר ששרון התקשר אליי לטלפון של ביה”ס בגין, כי נשאר בבית ולא הרגיש טוב. כשעניתי לו הוא אמר לי: “אני רק רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך הכי בעולם” המעשה שלו לא התחבר לי ומהיכן יכולתי לדעת שזו השיחה והיום האחרון שלו??
הוא כל כך התנצל בפנינו ובפני אלוהים במכתבים שהוא השאיר. הכי כואב לי שהוא עשה את מה שעשה בכדי שאני לא אסבול. כי הוא חשב עליי שלא יהיה לי רע כי הוא ידע שהוא הולך לסבול וכתב לי מכתב פרידה. מה שעושה לי מעט ‘שקט’ הוא שלא היה משהו שלא עשיתי עבורו ולמענו. מדהים שגם ברגעיו האחרונים הוא דאג לי.
מה שנותר לי היום זה רק לקחת טיפול בכדי לשמור על שפיות ולמרות הטיפול אני עדיין בסערות..
אם מישהו היה אומר לי שהם יחזרו ואני אשאר בלי כלום ובפינת רחוב אני מסכימה, שייקחו ממני את כל מה שיש לי אפילו את הבגדים שעליי רק שיחזרו אליי.”
ולהבדיל, נכדים הם ערך עליון לכל הסבים, ספרי על הקשר עם הנכדים.
“טל בת 17.5, הנכדה הגדולה שלי הבת של אריק היא אהבת חיי. היא ילדה למופת אנחנו מחוברות בנשמה. תמיד צחקנו על העובדה שהייתה קטנה הייתה אומרת להורים שלה אני אוהבת את סבתא תמר ואחרי זה אתכם. נהגתי להביא אותה אחרי בית ספר עם חברות, ביחד היינו מבשלות ועושות עבודות יצירה. היום אנחנו מדברות בטלפון כמה פעמים בשבוע שואלת לשלומי ומתייעצת איתי, היא ספורטאית ולומדת יפה, יש לה חבר חמוד ואני סומכת עליה בכל מובן, היא ספורטאית וילדה ריצינית ודומה לאריק שלי בכל המובנים. ותמר אחותה בת ה- 10 ילדה מדהימה וחכמה ובעיקר מאוד רגישה. ואושר ואור-שרון הילדים של חי – הם האהבה והאושר הגדול שיש לי בחיים.”
יש משמעות למילה ‘אושר’ אחרי הטרגדיה?
“האושר הם הילדים והנכדים שלי. משהו אחר הוא לא אושר. מה שאני רוצה זה לראות אותם מחייכים, בריאים ואוהבים. אין לי אושר אישי או שאיפות הכל נדחק הצידה ולא קיים. זו התחושה. אני חיה מכורח האינרציה כי ה’ נתן לי לחיות וזה מה שאני עושה, אבל, יש לי בור שאי אפשר למלא.”
ובכל זאת מה ממלא אותך?
“ברמה האישית והפרטית – כלום.”
ספרי על הקשר עם אתי וחי?
“כולם בבית ידעו שחי הוא החולשה שלי מאז ומעולם. אני חולה עליו מהרגע שהוא נולד. כשחי ואתי היו קטנים אתי הייתה מקנאה בו למרות שהיא בת יחידה ובת הזקונים. אני מרגישה את חי בכל רגע נתון עם כמה שהוא מנהל אורח חיים שגרתי אני יודעת כמה העצב והכאב שלו עמוקים. לכאורה אבל רק לכאורה אנחנו מתנהלים בשוטף אבל מבלי לדבר עליו הוא נוכח בכל רגע ורגע.
אתי היא העוגן בבית. אנחנו מחוברות בנשמה ועושות הרבה דברים יחד. עד היום היא שואלת אותי מה ללבוש היא לא הולכת לקניות בלעדיי, היא טובה ומאוד מיוחדת ובעיקר אהבה גדולה שלי.
חי ואתי הם כל עולמי בכל מובן. הראש שלי כל הזמן סביבם הם ילדים אוהבים ואהובים. היום, אתי וחי הפכו להיות חברים טובים ומאוד מחוברים, הם אחים לכל דבר ועניין ועוזרים אחד לשנייה היכן שצריך ומעבר לזה.”
הריאיון עם תמי נערך בחצר ביתם, “בשקט” חיצוני ופסטורלי שאינו מזכיר את סערת הרגשות שעברה על תמי (ועליי). תמי סיפרה כי בעלה אברהם מוגדר כתשוש נפש, שהקשר שלו למציאות מינורי. הוא חי בעולם מנותק ולרגעים מבין את המציאות. בזמן הריאיון הוא היה בחדרו. להבנתי, לאחר ששרון נפטר חלה ההתדרדרות הנפשית והפיזית הגדולה שלו. בנובמבר יציינו 21 שנים למותו של שרון ו-4 שנים לאריק.
כיצד משמרים זיכרונות לצד געגועים?
“הם איתי לאורך כל שעות היום לרגע המחשבות לא מרפות מהם. בכל בוקר כשאני מתעוררת ושוטפת פנים אני הולכת אל התמונה המשותפת שלהם ומדברת איתם ביחד ובנפרד. אין דקה שהם לא חיים לצדי ואיתי. כל מה שאני עושה מזכיר לי אותם. את אריק אני זוכרת כי אני שומעת שיחות טלפון מוקלטות אתו. יש לי תחושה שקרית שהוא בחיים, כששומעים שיחה מוקלטת קשה להבין שהוא לא בין החיים. קלטות וידאו עדיין לא ראיתי, אני מנסה לחשוב מה יעבור עליי אם אראה אותם? עדיין קשה לי מאוד. יש לי בגדים של אריק מאותו היום שהוא נפטר שאני מנשקת ומריחה את הריח שלו ולא מכבסת אותם. אני “חיה” אותם 24/7.”
זיכרון שמח משרון ואריק?
“שרון תמיד היה שמח ומחויך.
אריק היה הכי מאושר בעולם כשהבנות שלו נולדו ובכה מרוב שמחה. גם בחתונה שלו השתדל להיות בשמחה אחרי ששרון נפטר.”
איך הקשר שלך עם קטי והילה הכלות שלך?
“אני מאוד אוהבת את שתיהן.
אני בקשר טוב עם קטי היא האימא של הנכדות שלי. אני אוהבת אותה על כך שהיא אהבה וכיבדה מאוד את אריק. הייתה להם זוגיות מאוד יפה ואוהבת. אני מאחלת לה תמיד את כל הטוב שבעולם כי מגיע לה. היא בחורה צעירה שעברה אסון וחשוב שהיא תמשיך לחיות ותהיה מאושרת, בעבור עצמה ובעבור הבנות שלה – הנכדות שלי.
הילה נהדרת ואישה טובה, אנחנו נפגשות יותר כי חי גר בבית שמש ואנחנו סביב הנכדים.
ללא קשר מעולם לא התערבתי לילדים בחיים, אני תמיד מנחה אותם להיות אחראים על החיים שלהם בכל המובנים. וחשוב לי שבתוך הזוגיות שלהם יהיה להם רק טוב.”
לסיום, תרצי להעביר מסר?
“קשה לי להעביר מסר.
אני לא מאחלת לאף אדם להיות במקומי. כאדם מעשי וריאלי קשה לי לשמוע אנשים שאומרים איך אפשר לחיות אחרי מה שקרה?! הציפיה שלי שיחזקו, יתמכו ויעודדו. קשה מאוד להגיד שאחד ושניים זה אותו הדבר.. אחרי המוות הראשון לקח לי זמן והתחזקתי מעט אבל, אחרי אריק נשברתי שוב.
אני לא יכולה לסבול רחמים, תחושת הרחמים קשה, למרות שהתחושה מובנת לי – היא עדיין קשה לי..
ובכל זאת המסר שארצה להעביר ובגדר המלצה להמשיך לעבוד ולא להפסיק את מהלך החיים השוטף כי החיים ממשיכים חרף ועל אף הכל. אני לא אוהבת לשפוט ולא רוצה שישפטו אותי.”
מסוג הראיונות שדומעים בהם והלב בוכה בכאב שמפלח את כל האיברים בגוף גם כאלה ששכחת מקיומם. לראות את התמונה המשותפת של אריק ושרון במרכז הבית וההבנה שהם אינם בין החיים? תוך תחושת החמצה שמשתלטת ובלתי נתפסת.
אני מודה לתמי על כי הסכימה לקיים את הריאיון בפתיחות לא מסויגת והרבה עוצמות. היא רהוטה, חדה והכי אנושית, מעבר לעובדה שהיא אישה יפה ועמוקה. עומק שמעיד על הבנה בנקודה הכי שבירה במרקם החיים. קשה מאוד להבין בין המסרים והמילים את עוצמת הכאב גם ברבדים ששיתפה, אפשר להתחבר כבן אנוש לכאב הגדול לצד מאבק ההישרדות על המשך החיים לשמור על התא המשפחתי הכל כך ברור.
אין מילים שקרובות לנחמה אפילו לא על יד.., ובכל זאת, אני שמחה על העובדה שבסוף הריאיון במילים חנוקות מדמעות ששטפו את שתינו, היא ביקשה להודות על תחושת השחרור שהיא חוותה – ולי, לא נותרו מילים להודות לה. רק חיבוק גדול וארוך שאחריהן בא שקט.
תודה רבה לתמי ואיחולים לה ולאברהם לבריאות איתנה, שמחות גדולות וקטנות והרבה אהבה!
שבת שלום ומבורך!
- 396שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר