לכל איש יש שם – רעיון לפרשת שמות

מאת: מיכל קוברסקי-לנגר

 “מי היה חושב בימינו, שאדם מגמגם יכול להיות מנהיג. אלא שהמנהיג האמתי לא זקוק לסממנים חיצוניים. הוא לא כובש את המון העם בהבל פיו אלא בדוגמא האישית שלו. באמיתות דבריו, בחוכמת הלב שבו, באמינות ובנאמנות שלו. ביכולתו להיות מכיר טובה, בשיתופיות ללא קנאה עם אחיו, כפי שהייתה הדינמיקה המופלאה בין משה ואהרון”

השבת אנחנו פותחים בקריאה בחומש שמות. 

בחומש בראשית שנקרא חומש היצירה- עסקנו בבריאת העולם וביצירת הבסיס לעם ישראל.

בחומש שמות אנחנו פותחים בתולדות עם ישראל.

יש מפרשים שאומרים שיצירת העולם לא הסתיימה בששת ימי הבריאה והשבת שאחריהם.

היא  הסתיימה רק אחרי יציאת מצרים וקבלת התורה. התורה למעשה זה כמו ספר של הוראות היצרן לשימוש במה שיצר. איך לתפקד בעולם כדי שנגיע למטרה שבשבילה נבראנו.

מה טעם יש בעולם שאין בו ערכים אמתיים?!

פרשת שמות, עוסקת בתיאור תולדות עם ישראל במצרים.

מצרים, שיוסף הציל מכיליון ברעב. “ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף” יש שינויי שלטון במצרים, אמנם מלך חדש, אבל איך הוא לא ידע על יוסף שהושיע את מצרים?

ומסביר רש”י “עשה עצמו כאילו לא יודע” 

 הוא פשוט היה כפוי טובה כלפי יוסף. הוא מחק אותו מהזיכרון ומהתודעה שלו.

איך הוא היה יכול לעשות את זה? והרי כל קיומה של מצרים הוא בזכות יוסף.

כשהוא עולה לגדולה קשה לו לקבל שהיו אנשים מוצלחים בשטח שעשו דברים מדהימים במצרים.

כפיות הטובה של פרעה ליוסף, אט אט מדרדרת אותו. ובסופו של דבר, כאשר מתחילות עשרת המכות,  הוא כופר בה’ ואומר: “מי ה’ אשר אשמע בקולו” ?

כך דרך העולם. מי שאינו מכיר טובה לאדם שעשה לו  טוב, יוצר לעצמו עולם מעוות ובסוף לא מכיר בה’.

מול כפיות הטובה של מלך מצרים, אנחנו פוגשים את יתרו ובנותיו.

כשבנות יתרו חוזרות מהר מהרגיל מהבאר, אליה הלכו לשאוב מים, יתרו שואל אותן מה קרה שחזרתן היום מהר. הן משיבות לו שמישהו עזר להן, אז איפה הוא? למה לא אמרתן לו לבוא אתכן לאכול אתנו? הוא שואל את בנותיו.

יש בו הכרת הטוב לאותו אדם שעזר להן והוא רוצה לגמול לו. יתרו יודע גם להכיר בה’ וזוכה וביתו נישאת למשה.

מי שמכיר טובה לאחר, בסופו של דבר יודע להכיר טובה לה’.

הקב”ה משיב לו כגמולו הטוב. והוא זוכה לכבוד רב בעם ישראל למרות היותו במקור כהן במדין. יש הדדיות ויש מידה כנגד מידה.

בפרשה אנחנו למדים על עוד סוג של הכרת הטוב, הכרת הטוב לדומם. גם הדומם שאין לו לכאורה, הבנה או רגשות יש מקום להכיר טובה. ואנו לומדים זאת ממשה.

משה  הרג את האיש המצרי שפגע ביהודי וטמן אותו בחול. החול, הציל את משה.

וכשהקב”ה הכה את מצרים במכת כינים, אהרון מכה את החול ולא משה. וכי אכפת לחול מי מכה בו? אלא שהלימוד הוא לאדם, למשה. תלמד להכיר טובה על כל דבר גם על דבר פעוט וגם לדומם.

כך גם במכת דם, אהרון מכה את היאור ולא משה. ושוב מאותה סיבה. משה כתינוק הושם בתיבה במים וכך הוא ניצל ועתה הוא מכיר טובה למים ולא מכה אותם.

איזה יופי של הכרת הטוב. היא בעצם בשבילנו. להיות בני אדם ערכיים וטובים יותר.

איזה עבודה אמתית על המידות הטובות מלמד אותנו משה, שזוכה בזכות זאת להיות המנהיג של עם ישראל.

השליחות של משה ומינויו למנהיג התחילה בהתגלות של ה’ למשה בסנה. “וירא (משה) והנה הסנה בוער באש ואיננו אוכל”

איך יתכן דבר כזה. יש בעירה והצמח לא נשרף?

אומרים המפרשים שהקב”ה רצה להראות למשה שכך גם יהיה מצבו של עם ישראל – בניגוד לחוקי הטבע.

כולם רוצים לכלות אותנו, אבל ב”ה אנחנו כמו הסנה לא מתכלים. ודווקא מתוך הסנה בוחר הקב”ה להתגלות למשה. מהצמח השפל ביותר.

כי כך היא הנהגתו של ה’ את העולם, אין מקום פנוי בלי שכינה. בכל מקום ה’ נמצא ודווקא מהמקום הכי נמוך הוא בוחר להתגלות.

לצורך הדברים הכי משמעותיים. גם הסנה יכול להיות משמעותי וחשוב אם יוצקים בו תוכן ערכי.

גם מנהיגותו של משה היא למעשה בניגוד לנורמות המקובלות בימינו. משה היה כבד פה וכבד לשון, כלומר מגמגם.

מי היה חושב בימינו, שאדם מגמגם יכול להיות מנהיג. אלא שהמנהיג האמתי לא זקוק לסממנים חיצוניים. הוא לא כובש את המון העם בהבל פיו אלא בדוגמא האישית שלו. באמיתות דבריו, בחכמת הלב שבו, באמינות ובנאמנות שלו. ביכולתו להיות מכיר טובה, בשיתופיות ללא קנאה עם אחיו, כפי שהייתה הדינמיקה המופלאה בין משה ואהרון. ושאר מידות קסומות שהיו במשה. מנהיגות נטולת יחצנות ומבורכת במסירות אמתית אינסופית.

ובסימן שם הפרשה ‘שמות’ “לכל איש יש שם שנתן לו אלוקים ונתנו לו אביו ואמו”

שנזכה ויוכלו לומר עלינו לכל איש יש שם טוב, שנתנו לו חבריו ועשייתו.

שבת שלום!          

הכותבת:

מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.