יום האישה נחוץ?

מאמר דעה

מאת: אסנת ורטמן

כשהוסמכתי לעורכת דין, פניתי בהצעה לאחת מחברותי שהיתה עורכת דין צעירה והצעתי לה לפתוח יחד משרד עורכות דין. לא היה לנו אז מה להפסיד. עוד לא היינו נשואות, לא היתה לנו משכנתא, לא היו לנו חובות ולא היו לנו ילדים קטנים. שתינו היינו במערכות יחסים תומכות ונדמה היה שכל העולם פרוס לפנינו וזה הזמן המתאים להתחיל קריירה.

אבל לא, לא העזנו. לא חשבנו שאנחנו טובות מספיק וסברנו שלא צברנו מספיק ניסיון. באותה עת חבריי ללימודים, שלא היו יותר מוצלחים ממני, לא היססו ויצאו לדרך עצמאית. כבר אז הבנתי שאומץ זה כל הסיפור, היום אני כבר בטוחה. היום אני מבינה שאומץ היא תכונה נרכשת ולרב זו לא תכונה שנשים נוהגות לאמץ. מאז היותנו ילדות אנו מחונכות להיות זהירות, לחשוב היטב לפני שאנחנו פועלות, שלא ניפול, שלא נפגע. לעומת זאת, את חברינו הבנים מעודדים ליזום, לא לפחד, להתנסות ומקסימום לא יצליחו. את בנותינו אנו נוהגות להזהיר שוב ושוב שלא יפלו, שלא יתלכלכו, ואת הבנים אנו מעודדות להשתולל, להשתובב ולקחת סיכונים. הילדים הבנים, לימים נערים וגברים מתאמנים משך שנים על חיזוק אומץ ליבם ומתנסים בלקיחת סיכונים (חישבו לדוגמא כמה אומץ צריך ילד בן 12 כדי להציע חברות לבת כיתתו).

נדמה כי בשנת 2019 אין צורך לציין עוד את יום האישה, לפחות לא בישראל, שכן כבר הייתה כאן ראשת ממשלה, נשים מתגייסות לצבא ונשים מצביעות מאז קום המדינה. אך המציאות מעידה אחרת; למרות חוקים האוסרים על אפליית נשים ולמרות מדיניות שוויונית לכאורה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת בימים אלה לקט נתונים המעידים על מציאות שונה. כמו כן מדד המגדר של מכון ון ליר מוכיח כי הפערים המגדריים נותרים כשהיו בשנים האחרונות, ללא מגמת שיפור וכי נשים מודרות מהמרחב הציבורי, לדוגמא: בתחבורה הציבורית, בצה”ל ובמוסדות להשכלה גבוהה. נשים עדיין מרוויחות שני שליש משכרם של גברים באותה משרה בדיוק, למרות שהן משכילות יותר מגברים ועובדות בדיוק באותו שיעור כמו גברים ואף יולדות בשיעור הגבוה מבין נשים במדינות מפותחות.

המרחב הפוליטי מהווה את אחת הזירות בהן נשים לא נוכחות מספיק. לפי חודשים בודדים, התקיימו בישראל בחירות מוניציפאליות בהן גם אני לקחתי חלק. בתחילת הדרך פעלתי עם חברות נוספות ועודדנו נשים להתמודד בבחירות לוועדים במושבים ולמליאת המועצה. בסופו של יום החלטתי גם אני להתמודד בבחירות ביישוב בו אני מתגוררת מזה עשור. במהלך הדרך נזקקתי לאומץ רב שלא תמיד היה לי, אך לאורך כל הדרך ליוו אותי חברים וחברות טובות ובעל נפלא שידעו להכיל אותי ולחזק אותי. רשתות הביטחון האלה אפשרו לי למצוא את האומץ ולעיתים אף להמציא אותו מחדש דווקא ברגעים שנדמה היה כי אין אפשרות כזו.

נוכחות של נשים חזקות המלוות אותנו אינה רק סיסמא, היא אחת הסיבות שנשים צולחות את המרחב הפוליטי הגברי. אחיות נשית (סולידריות נשית) אינה רק מעניקה תחושה טובה ותחושת שייכות, אלא מאפשרת לנשים לצלוח מכשולים ולצאת מהן מחוזקות. לא בכדי נשים פועלות לצורך שריון מקומות לנשים בדירקטוריונים ובמרחבים פוליטיים בכלל, שכן במקרים בהם נשים מהוות מיעוט של פחות מ-20%, הן לרב מודרות עד כדי ביטולן המוחלט. שריון מקומות לנשים בפוליטיקה אינו מבטיח מקום לאשה על פני גבר מוצלח, אלא מאפשר לנשים טובות הזדמנות שלא היתה ניתנת להן אלמלא כן. אם נחשוב צעד אחד קדימה, לא הגיוני שמאה אחוז מהגברים המכהנים היום במשרות בכירות, בדירקטוריונים או בפוליטיקה הם גברים מצוינים, יתכן אם כן, שחלקם אף בינוניים, וכן יתכן כי חלקם תופסים את מקומן של נשים מצוינות.  

 לכבוד יום האישה שיחול השבוע אני מאחלת לכל הנשים באשר הן אומץ, המון אומץ. אומץ לנסות דברים חדשים, אומץ להתמודד עם הפחדים, אומץ להימצא במרחבים לא מוכרים ולא משויכים דווקא לנשים, אומץ להוציא לפועל תכניות מגרה ואומץ לחלום חלומות גדולים וקטנים. בואו נאזור אומץ להמשיך ולשנות ולא לקבל את המציאות כמו שהיא. אנחנו לא לבד, יש לנו חברות. 

~~

אסנת ורטמן –

עורכת דין ומומחית במגדר, מכנת כיו”ר ועד מקומי טל שחר, נשואה ואם לשלושה בנים ובת.