העובדות השקופות

מאת: אסנת ורטמן

“בימי שגרה גברים חווים אלימות פיזית מחוץ לביתם ואילו נשים חוות אלימות פיזית בתוך הבית. כך משבר הקורונה גרם להחרפת האלימות כלפי נשים, אלימות פיזית הכוללת גם אלימות מינית”

~~~

“מרכזי הסיוע מוצפים בימים אלה בקריאות של נשים על אלימות מינית ופיזית, וישנן פניות רבות בבקשה לסיוע משפטי הנוגע לגירושין. עמותות הפועלות לטובת נשים בשגרה המציעות סיוע משפטי וכדומה מקבלות בימים אלה פניות של נשים בבקשה לסיוע תזונתי.”

~~~

השיח הציבורי והתקשורתי עסוק באופן תדיר בספירה. ספירת מספר החולים/ות, כמה במצב קשה וכמה נפטרו. מדי פעם אף ניתן לשמוע מספרים אודות כמות המובטלים ההולכת וגדלה ומספר העובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום.

בשלב זה של התמודדות עם מגפת הקורונה, הגיע הזמן לבחון נתונים נוספים, את הנתונים השקופים שלצערנו גם בימי שגרה אינם עולים על הסדר היום, אך בשעת משבר זו, לא ניתן עוד להתעלם מהם. בימי שגרה גברים חווים אלימות פיזית מחוץ לביתם ואילו נשים חוות אלימות פיזית בתוך הבית. כך משבר הקורונה גרם להחרפת האלימות כלפי נשים, אלימות פיזית הכוללת גם אלימות מינית. הן במקרים בהם הייתה אלימות קודם המשבר, וכתוצאה ממנו נאלצו אותן נשים לשהות בסיר הלחץ הביתי 24 שעות ביממה, במקום המסוכן להן ביותר, והן במקרים בהם נשים וילדים הורחקו מביתם טרם המשבר ונוכח סגירת המסגרות המגנות עליהן, נאלצו לחזור לביתם.

כמו כן, לאור העובדה כי אנשים נמצאים במצב של חוסר וודאות, לחץ כלכלי קשה שלא ניתן לראות את סופו, והלחץ הנובע מסגר בבית או בדירה קטנה של כל בני המשפחה, גורמים לכך שגם משפחות שלא חוו אלימות עד עתה, מופיעות תופעות אלימות וביתן הופך לזירה קשה ואלימה.

מרכזי הסיוע מוצפים בימים אלה בקריאות של נשים על אלימות מינית ופיזית, וישנן פניות רבות בבקשה לסיוע משפטי הנוגע לגירושין. עמותות הפועלות לטובת נשים בשגרה המציעות סיוע משפטי וכדומה, מקבלות בימים אלה פניות של נשים בבקשה לסיוע תזונתי. נשים רבות נמצאות במצוקה כלכלית קשה, שכן רב המובטלים היום במדינה הן מובטלות, כ-57%. נשים טרם המשבר השתכרו ב-35% פחות מגברים בישראל, וזאת בעוד שהן מהוות מחצית משוק העבודה הישראלי. כלומר, הפגיעה הכלכלית בנשים קשה יותר ולא ברור בשלב זה האם הן תוכלנה לחזור לעבודתן לאחר המשבר, שכן צפוי גל פיטורים נוסף לאחר שעסקים קטנים ובינוניים לא ישרדו את משבר הקורונה.

מדינת ישראל מתעלמת מהדוגמאות המועטות שהובאו כאן. כך לדוגמא ממשלת ישראל הכריזה כי העובדות והעובדים הסוציאליים שאמונים על טיפול במקרים אלה, לא נחשבים/ות כעובדים חיוניים ורובן הוצאו לחל”ת. כתוצאה מכך, ארגונים אזרחים וטוב לבה של הקהילה הישראלית הם אלה המנסים לתת מענה, בעוד על המדינה לשאת באחריות ובמציאות בה כל המשאבים המופנים לטובת הארגונים האזרחים כגון עמותות, הופסקו לאלתר.

תקופה זו מחדדת עבורנו את החשיבות הקריטית של נוכחות נשית בהנהגה והבאת נקודת מבט נשית אל שולחן קבלת ההחלטות. אחת הדוגמאות הבולטות היא תהליך הפסקת הריון אשר לא הוגדר בימים אלה כהליך חיוני. כלומר, נשים שהיו מיועדות להפסיק הריון מכל סיבה שהיא לרבות בריאות לקויה של העובר או הריון כתוצאה מאונס, נאלצו להמתין עד לאחר המשבר. משמעות הדבר שהן לא תוכלנה להפסיק את הריון שהרי לא ניתן לקיים הפסקת הריון בשליש השני של ההיריון, ללא סיבה חריגה וגם אז, הפסקת ההיריון הופכת מסובכת פיזית ונפשית. רק לאחר קריאה של ארגוני הנשים, בתי החולים הפנו את תשומת לבם למחדל והפכו את ההחלטה.       

יחד עם זאת, בימים אלה ניתן לראות גם נקודות אור, כמו התנהלות מוניציפאלית מצוינת במספר רב של רשויות, התגייסות מרגשת של שכבות צעירות באוכלוסייה לטובת האוכלוסייה הבוגרת, אחדות בקרב עמותות ופעילות חברתית ענפה החוצה מגזרים, הטווה רשת חזקה ומשמעותית שתמשיך ותפעל גם בימי פוסט קורונה. 

בשלב זה של התמודדות עם המגפה, על כולנו לנסות להתבונן על היום של אחרי. כיצד תראה החברה הישראלית, כמו גם זו הגלובאלית, עם הניסיון לחזור לשגרה. על אילו אוכלוסיות עלינו לשים דגש וכיצד עלינו להתבונן על המספרים. האם תוצאות טובות של המשבר הן רק מספר המתים? מספר המבריאים? או שמא עלינו לעלות על סדר היום קטגוריות נוספות להצלחה?

הכותבת: אסנת ורטמן, יועצת לשוויון מגדרי, עורכת דין, יו”ר ועד מקומי טל שחר, נשואה ואם לשלושה בנים ובת