רונה רמון ז”ל בטקס הדלקת משואה 68 למדינת ישראל:
“לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך.”
בשעה שארונה מוצב במרכז פרס לשלום, נדמה כי הטרגדיות שפקדו את משפחת רמון נגעו בלב הפועם של עם ישראל והחברה הישראלית כולה.
אילן רמון ז”ל היה דוגמא לגאווה ישראלית ועולמית. בנו אסף רמון ז”ל, כטייס צעיר ומצטיין, מלח הארץ שהלך בדרכי אביו ונקטף בטרם עת בתחילת חייו הבוגרים. יום מותו היה אחד הימים העצובים והכואבים בו מדינה שלמה התאבלה עליו ומעצם המחשבה כיצד רונה רמון כרעייה שכולה תתמודד בשנית עם טרגדיה קשה מנשוא?!
במקום שאין תשובות יש מעשים.
כך רונה רמון הוכיחה לכולנו בתעצומות הנפש ובמזור שהביאה לנפשה הצליחה מתוך השכול לחבר בין כל הקושי והעצבות למקומות גבוהים, אציליים ונשגבים. היא הקימה את “קרן רמון”, לשם קידום וטיפוח ערכים ומטרות בהשראתם של אילן ואסף שמהווים מודל ומופת לשילוב שבין מצוינות ומנהיגות.
מרגש היה לראותה לפני שנתיים בחגיגות 68 למדינה מדליקה משואה בזכות תרומתה הגדולה לחברה הישראלית אומרת בצניעות ובקול חנוק: “אני, רונה רמון, בת לגילה וישראל, מראשוני עליית הנוער מטורקיה, מדליקה משואה זו לכבודם של אהוביי, אילן ואסף, שמהווים נר ומגדלור להגשמת חזוני. לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם, המגנים עלינו ממעל; לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות; לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום; ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך.”
רונה האירה עולמות גם שהיה לה חשוך.
חיה יוסוביץ, תושבת העיר וחברה קרובה של רונה רמון, במסגרת עבודתה כמנהלת רשת בתי ספר באוקראינה, אחת לשנה בתחילת שנת הלימודים יוסוביץ נוסעת לאודסה עם משלחת נשים שמלווה יתומים לבתי הספר, יתומים שנבצר מהם לחלוק רגע מכונן עם הורים, אותן נשים מלוות אותם בימים הראשונים לבית הספר. במשלחות לקחו חלק נשים רבות וטובות כמו: ליהיא לפיד, מרים פרץ, ג’ודי ניר מוזס ועוד. רונה רמון נסעה פעמיים בשנים 2014-2015, מאז חיה ורונה היו בקשר חברי אדוק.
יוסוביץ, חברתה של רונה, אישה חרדית פלורליסטית כתבה:
“כשקפצתי לרונה לביקור (פרידה..), לפני כמה שבועות היא הייתה כרגיל אופטימית, סיפרה על התוכניות העתידיות, על הרופאים שלא נותנים סיכוי אבל מי בכלל שואל אותם, הרי החיים שלה לא התנהלו לפי מתכון שמישהו מבין.
למרות האופטימיות, החיוך שלה היה לראשונה עייף עייף.
הסתכלנו ממרפסת הבית שלה על הים הגדול והשמים שמעליהם ושתקנו, שתקנו. ואז פתאום היא אומרת לי בשקט: “חיהל’ה תגידי לי למה?? אני רוצה שתגידי לי למה?”
המשכתי להסתכל על הים, כי איך אפשר בכלל להסתכל לה בעיניים. הסתכלתי לשמים ובלעתי את הדמעות. אמרתי לה בשקט: “גם אני רוצה לדעת”.
עכשיו רונה כבר יודעת, כבר מצאה מנוחה לנפשה. אבל אנחנו כאן נשארנו עם חור ענק בלב. אנחנו לא כאן בשביל תשובות. אנחנו כאן בשביל להמשיך לתת לעולם את מה שהפסקת.”
התמונות מאחד הביקורים שלנו בבית היתומים “תקווה” אודסה (רשת החינוך ‘שמע ישראל’)
יהודית הרפז, צלמת מבית זית, ערכה תערוכה בשם ‘נשים 70’ לרגל חגיגות 70 שנה למדינה. תערוכה שהציגה נשים משנת 1948-2017, נשים פורצות דרך ומעוררות השראה בתחומן. אחת מהן הייתה רונה רמון.
יהודית הרפז כתבה:
“לא מובן מאליו כי רונה לקחה חלק בפרויקט. רונה, שאני הכרתי שמרה בקנאות על הפרטיות.
כשפניתי אליה להשתתף בפרויקט הייתה הססנות, חשדנות גישוש, מי אני? מה אני עושה? לשם מה?
יחד עם זאת, רונה הקשיבה, בחנה, כיבדה.
קבענו להיפגש בבית קפה יפואי להכרות ראשונית. השיחה גלשה די מהר לסיפורי חיים, חוויות, אהבת הארץ, חינוך ועוד.
שמחתי שהצלחתי להצית זיק בליבה ולהחליט לקחת חלק בפרויקט. היא ידעה להעריך בצניעות וענוה את הכוח וההשפעה שלה על הציבור בכלל ונשים בפרט.
את הצילום לפרויקט היא ביקשה לעשות בשבוע החלל, בתחרות של בני נוער על פרויקטים שעמלו עליהם במשך שנה. קידום וחינוך הנוער מכל המגזרים היה בראש מעייניה.
בפתיחת התערוכה כבר חשה ברע ונבצר ממנה להגיע, אך זכינו ממנה לברכות ומילים חמות.
רונה, את תמיד תהיי אחת משבעים הנשים המעולות שאספתי בפרויקט. אלה שנותנות דוגמה ל”אני יכולה”, גם אם הפעם לא יכולת למחלה הארורה. חיבוק ותנחומים להורים ולילדים.”
***
מילים ככל שתהיינה מדויקות לא תוכלנה לתאר את האישה הענקית שהפכה לסמל בארץ ובעולם לצנעה, גדלות הרוח, אהבת האדם והארץ, שיצרה מתוך השכול חיים ומתן הזדמנויות לדור העתיד.
חייה נגדעו בטרם עת ובגיל צעיר, היא השאירה חותם בלבבות כולנו בעשייה ברוכה להמשך הדורות הבאים לצד, חור ענק ותהיות רבות על דרכי עולם נסתרות. היא תיזכר כאישה גדולה מהחיים שנלקחו ממנה, כסמל לאומי, מעוררת השראה ומודל לחיקוי לחברה טובה יותר.
תודה על מי שהיית!
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
- 14שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר