לפרסום באתר חייגי 072-3951569

  • Facebook
  • Instagram
פורטל אתיקה
  • ראשי
  • חדשות
  • פודי’ז
  • Life Style
    • בסימן קריאה
    • אופנה
  • בלוג דעות
  • עוד
    • אינדקס עסקים
    • נשים יוצרות
    • פה-פוליטיקה
    • let the sunshine in
    • לקראת שבת
      • סיפורי סבתא
  • אודות
    • דבר העורכת מס’ 1
  • יצירת קשר
  • ראשי
  • חדשות
  • פודי’ז
  • Life Style
    • בסימן קריאה
    • אופנה
  • בלוג דעות
  • עוד
    • אינדקס עסקים
    • נשים יוצרות
    • פה-פוליטיקה
    • let the sunshine in
    • לקראת שבת
      • סיפורי סבתא
  • אודות
    • דבר העורכת מס’ 1
  • יצירת קשר
את לא לבד סטריפ
פורטל אתיקה
  • ראשי
  • חדשות
  • פודי’ז
  • Life Style
    • בסימן קריאה
    • אופנה
  • בלוג דעות
  • עוד
    • אינדקס עסקים
    • נשים יוצרות
    • פה-פוליטיקה
    • let the sunshine in
    • לקראת שבת
      • סיפורי סבתא
  • אודות
    • דבר העורכת מס’ 1
  • יצירת קשר
  • ראשי
  • חדשות
  • פודי’ז
  • Life Style
    • בסימן קריאה
    • אופנה
  • בלוג דעות
  • עוד
    • אינדקס עסקים
    • נשים יוצרות
    • פה-פוליטיקה
    • let the sunshine in
    • לקראת שבת
      • סיפורי סבתא
  • אודות
    • דבר העורכת מס’ 1
  • יצירת קשר
תעתוע בלתי פתיר מאת: טל גורדון
ראשי » בלוג דעות » תעתוע בלתי פתיר מאת: טל גורדון
אתי סויסה בן עמי אתי סויסה בן עמי 8 באפריל 2020 2:02 סגור לתגובות על תעתוע בלתי פתיר מאת: טל גורדון
תעתוע בלתי פתיר מאת: טל גורדון

תעתוע בלתי פתיר

מאת: טל גורדון

“הצורך המהיר לשים יד על כל סכום כסף אפשרי, לקנות כמה שיותר שמן ונייר טואלט, להצטייד, ואת אומרת, בפני מה? בפני מה אני מצטיידת? הרי כולנו כרגיל”

~~~

“אחרי שנים של ישראליות לוהטת, של סחבקיות בלתי נמנעת, של חיבוקיות והתערבבות גופנית עד כדי חיסול כל מרחב פרטי – פתאום תל אביב נהיית אירופה”

~~

המצב הזה יוצר בגוף תעתוע בלתי פתיר. הגוף שלא מצליח לגשר על הפער שבין עוצמת המחלה שגורם הנגיף, לבין עוצמת התגובה הציבורית. הרי לא מדובר בחיידק טורף שישמיד חמישים אחוז מהנדבקים בו, אז למה הבעתה הזו. למה ההסתגרות האיומה מפניו כאילו היה גזר דין של השמדה, שואל הגוף.

הייתי בים כשעוד היה מותר. שעתיים וחצי של שפיות בריח ים, הראש נשען לאחור על החול, הגוף סופג את השמש, מתבונן על הצעירים – הלא רבים, יש להודות – שאכלסו את החוף. המחלה הזו, הרי, לא באמת תפגע בהם. מקסימום ירגישו שפעת, וימשיכו הלאה.

הפער הזה בין הסיבה למסובב בלתי נתפס. הצורך המהיר לשים יד על כל סכום כסף אפשרי, לקנות כמה שיותר שמן ונייר טואלט, להצטייד, ואת אומרת, בפני מה? בפני מה אני מצטיידת? הרי כולנו כרגיל.

אבל אז הגיע המשפט הזה, שקראתי באחד מאתרי החדשות, “מספר אנשי הרפואה שהוכנסו לבידוד גדל מעת לעת ובמערכת הבריאות חוששים שאם המספר ימשיך לגדול זה יביא לשיתוק של הצוותים הרפואיים”, ורק אז הבין הגוף את מה שהראש שלי סירב לראות. זו לא המחלה, זה שיתוק כל המוסדות שבלעדיהם אנחנו חשופים לקריסות השונות שמהן מתגוננים.

אז יצאתי פיתה. אני צריכה להודות בזה, ולהתנצל, קודם כל בפני אחותי שספגה באדיבות אין קץ את הלעג שלי להיסטריה שנראה היה לי שהפגינה.

ואחרי כל זה, כשההרגשה מתחילה להתיישב בגוף בצורה ברורה יותר, מתחילים להתבונן מסביב ולראות שאנחנו בעיצומו של ניסוי מוזר ומרתק.

אחרי שנים של ישראליות לוהטת, של סחבקיות בלתי נמנעת, של חיבוקיות והתערבבות גופנית עד כדי חיסול כל מרחב פרטי – פתאום תל אביב נהיית אירופה. אנשים שומרים מרחק זה מזה במין דיסטנס אירופאי קלאסי, כשהמובן מאליו החדש הוא “הי, אל תתקרב יותר מדי, חצוף”, ואתם יודעים מה – יש בזה משהו יפה.

פתאום יש קול של ציפורים ברוטשילד. הרעש האנושי שהצטמצם חשף שיש ציפורים ברוטשילד, לא ייאמן. פתאום יש נוף למרחוק. את עומדת בקצה שינקין ורואה עד סוף הרחוב, למטה למטה, בלי שעומס האדם יסתיר אותו. זה ריח שאת זוכרת מסוף שנות השבעים. ריח של הלאט. ריח של צמצום. ריח שקול. ריח של לשמור במקום לבזבז בטירוף כדי למלא את החלל שבחיים לא באמת נמלא.

ואז מגיע הניסוי הביתה. האוטומט נסגר. את כבר לא קמה בבוקר עושה מחשב / קוראת טקסטים שהבטחת לקרוא / כמה טלפונים / בודקת את הקידום הישן ומתחילה קידום חדש כדי למלא את הסדנה הבאה / לומדת בעל פה את הטקסט לצילומים מחר / מחפשת באיזה אתר שמלה שתאהבי יותר ללבוש בהצגה / דוחקת בילדה לסיים את השיעורים / מציצה לחשבון הבנק באפליקציה כדי להספיק להעביר כסף לפני שאת יוצאת מהמסגרת / עושה כביסה צ’יק צ’ק כדי להספיק לפגישה עם הבגדים שתכננת / שוטפת כלים ורצה.

את לא חולפת על פני החיים במהירות האור כדי להספיק כדי להספיק כדי להספיק כדי להספיק להגיע (לאן?) לדבר הבא לדבר הבא לדבר הבא ואף פעם לא לעצור. פתאום את מפסיקה את התנועה ושואלת את עצמך מה נכון לעשות בשעה הקרובה, ובזו שאחריה, ומנסה לבחור מתפריט שמזמן לא עלעלת בו ומגלה שם את הדבר הזה שגם הוא, כמו נגיף, בלתי נראה – זמן. והזמן, מסתבר, הוא לא בהכרח טס כל כך כי נהניתי, אלא כי מיהרתי.

זה מוזר, וזה מפחיד, אבל יש בזה גם משהו ששווה לחקור..

 

הכותבת: טל גורדון, זמרת יוצרת, מנחת סדנאות כתיבה, מתגוררת בתל אביב

  • 0share
  • שתפו בפייסבוק
  • צייצו בטוויטר

אודות המחבר

אתי סויסה בן עמי

אתי סויסה בן עמי להציג את כל הפוסטים של אתי סויסה בן עמי


« פוסט קודם
פוסט הבא »
ברכה
פוסטים אחרונים
  • על הקשר בין הסערה בחוץ לגירושין מאת: אתי כהן עו”ד ומגשרת
  • טקס זיכרון לרצח שבע הבנות בנהריים
  • אחריות משותפת לאזרחים ולפוליטיקאים מאת: עליסה קולמן
  • מלחמה לא פרופורציונלית מאת: רונית דרזנר
  • לא למדנו כלום מהקורונה? מאת: הילה ויקטוריאן
ברכה
אולי יעניין אותך גם
עדי מלכה – IWOMEN

עדי מלכה – IWOMEN

פרויקט IWOMEN עדי מלכה “נשים חושבות בצורה מעגלית, בעזרת קישורים

מהי האחריות של כל אחד מאתנו מאת: תמי זוסמן

מהי האחריות של כל אחד מאתנו מאת: תמי זוסמן

מהי האחריות של כל אחד מאתנו “שמירה על פי ההנחיות

המייקאובר של בית שמש עובר בשקט מאת: יהונתן שורק

המייקאובר של בית שמש עובר בשקט מאת: יהונתן שורק

המייקאובר של בית שמש עובר בשקט מאת: יהונתן שורק  בית

4 פאנלים מרתקים ביום ט’ באב

4 פאנלים מרתקים ביום ט’ באב

עיריית בית שמש ומקור ראשון מציגים: ערב שידורים מיוחד בתשעה

תיכף מתחילים: מרתון הום סטיילינג לקראת חג הפסח

תיכף מתחילים: מרתון הום סטיילינג לקראת חג הפסח

.מרתון הום סטיילינג לקראת חג הפסח אלישבע גליקסברג: “המרתון נועד

חגית דמרי 300*300
אודות אתיקה

החזון של ‘אתיקה’ ליצור בית כמטריה רחבה עבור נשים בו יוכלו לכתוב, ליצור, לקחת חלק, להוביל, לקבל השראה, להכיר, להעצים ולפרגן האחת לשנייה.

תפריט
  • ראשי
  • חדשות
  • פודי’ז
  • Life Style
    • בסימן קריאה
    • אופנה
  • בלוג דעות
  • עוד
    • אינדקס עסקים
    • נשים יוצרות
    • פה-פוליטיקה
    • let the sunshine in
    • לקראת שבת
      • סיפורי סבתא
  • אודות
    • דבר העורכת מס’ 1
  • יצירת קשר
פוסטים אחרונים
  • על הקשר בין הסערה בחוץ לגירושין מאת: אתי כהן עו”ד ומגשרת
  • טקס זיכרון לרצח שבע הבנות בנהריים
  • אחריות משותפת לאזרחים ולפוליטיקאים מאת: עליסה קולמן
  • מלחמה לא פרופורציונלית מאת: רונית דרזנר
  • לא למדנו כלום מהקורונה? מאת: הילה ויקטוריאן

הראל דיגיטל שיווק עם תוצאות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס