דף אמן

הודיה ציורים

הודיה מור, אימא חד הורית לשני ילדים מקסימים – מיכל ודויד.

נולדתי וגדלתי בבית שמש, מאז היותי ילדה אהבתי לצייר בכל רגע שהתאפשר.

האהבה שלי לציור על קירות התחילה לפני כ-  8 שנים, בטיול שערכתי התבוננתי תוך כדי נסיעה על הנוף האפור של רחובות תל אביב ואז, צדה את עיניי קיר עם גרפיטי, לא ממש גרפיטי, זו הייתה יצירת אמנות  משהו שפתאום עשה לי שמח בלב.

עצרתי את האוטו צילמתי את הקיר וראיתי שרמי מאירי הוא האחראי על הרגע היפה הזה. בטרם חלפה המחשבה התקשרתי אליו ואמרתי לו שהייתי שמחה לצייר אתו ליום אחד, והוא להפתעתי ענה בחיוב!

להפוך את התחביב שלי למקצוע היה אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי.

ההחלטה הזו שינתה את חיי.

אני מציירת לעסקים קטנים ובינוניים, במסעדות, בתי ספר, עיריות, ברחובות, ארגונים, מפעלים, בחברות הייטק ועוד.

היכן שיש קיר עירום, אני רואה בעיניי רוחי – קנבס לציור.

הציורים שלי מותאמים לקונספט של הלקוח ונבנים בשיתוף פעולה מלא כדי להעביר דרך הציור את המסרים, הערכים והתחושות שהלקוח רוצה להעביר ללקוחותיו, עובדים, תלמידים ולתושבים.

אני מציירת בכל סוגי הטכניקות הקיימות, לכל ציור טכניקה משלו. בעיקר השימוש הוא איירבראש הנכנס לחיי בשנים האחרונות אתו אני יכולה להגיע לביצועים תלת ממדים ברמה גבוהה מאוד.

קירות הלב מדברים על פילים

בתערוכה ‘צבע מקומי’ מציגה הודיה ציור על קנבס גדול במתחם סגור, לצד אמנים נוספים, בשונה משגרת עבודתה. לעבודה במשטחים גדולים היא מורגלת אך היא עצמה מעידה “זו הפעם הראשונה שזהו ציור לעצמי, זה חזק יותר ברמה האישית שלי. כל ציור הוא סוג של תהליך עצמי ואתגר מבחינת ביצוע טכני ומבחינה אישיותית. אך ככל שהזמן עובר, מביטה בציור בדרך שונה וחושבת איך לבטא יותר רגש, שבכל ציור תהיה תכונה שתצעק החוצה.”                

בתערוכה תציג הודיה ציור של פיל. היצור החי הגדול ביותר על פני היבשה, זוהי למעשה פילה המגוננת על בנה הפילון. הפילים נעים בעדר המאופיין כחברה מטריארכלית (מצויה בשליטת הנקבות), זוהי בחירה מעניינת ביחס לחייה של הודיה. היא גם טומנת בחובה קוטביות רבה. מחד הפיל חיה כבדה ומסיבית ואליה נקשרים ביטויים ידועים כמו “עור של פיל” המעיד על אדישות אטומה או “פיל בחנות חרסינה” המעיד על סרבול וגסות במקום עדין ושביר. מאידך, זוהי חיה רגישה ומגוננת ונחשבת לאינטליגנטית שבטבע  עם ניסיון חיים, זיכרון, רגשות וקשר אמיץ ומופלא עם צאצאיו. הקוטביות בין גדול לזעיר בין כבד למעודן מוצא ביטוי גם בדרך בו ביצעה את הציור.

בתוך משטח גדול של גוף כבד ניכרים קוויה העדינים הממלאים את הגוף כרשת מסוככת על הצאצא שעדינותו ניכרת בקו פיו ובעיניו העצומות.                                                            

ציור זה מסמל דרך אישית המביאה לידי ביטוי את הפן של חוזק האימהות. הקשר והדאגה לילדים. אוכל, מזון, מחסה ופרנסה שאינה פשוטה ותלויה בנדודים מקיר לקיר. “זוהי, דמותי מבלי לצייר את עצמי”. כשחושבים על  “עור של פיל”- כלפיי חוץ כאישה וציירת היא חייבת לתת תחושה של “בולדוזר”, להסתדר בעולם האמנות ובעולם האימהות, שניהם עבורה עולם קשוח.