אנו מצווים לכבד ולברך על האוכל שאנו אוכלים ואכן, זכיתי לזה בבית הוריי שהתייחסו לאוכל בכבוד, אמרה שגורה בפי הוריי “ברכת אללה (ברכת ה (‘כאשר עסקו בהכנתו.     

עולים בי זיכרונות של ימי שישי!

יום שישי אמי הייתה נכנסת למטבח להכין את ארוחת השבת, אבי עזר לה כהרגלו (כאשר יצא לגמלאות)

תבשיליה של אימי היו טעימים להפליא ביומיום ובשבת על אחת כמה וכמה.

תמיד התחילה בבישול סיר הדגים המסורתי, ממנו עברה לבשל את שאר המאכלים, הסלטים ואפיית הלחם.

אהבתי מאד לעמוד על ידה ולצפות בה בעיקר, כאשר לשה את הבצק, ברכה על הפרשת חלה והתחילה לעצב וליצור מהבצק לחמים בצורות יפות, ממש מעשה אומן. אימא, פניתי אליה : “למדי אותי להכין מהבצק לחמים כמוך!”  אמי נהגה לחבק אותי באהבה ובחום ואמרה: “בשמחה רבה ביתי הרי גם את תצטרכי יום אחד לבשל ולאפות למשפחה שתקימי.”

תוך כדי שעיבדנו את הבצק אימי נזכרה בסיפור מן העבר, כאשר הוריי עדיין חיו במרוקו: “בימי שישי נהגו נשות השכונה להביא את  הלחם אל הפראן (הלו הוא תנור אפיה שכונתי) לאפייה תמורת סכום סמלי בתוספת אחד מהלחמים. כאשר מסרו את הלחמים לידי הנחתום (האופה) הוא הביט בהם וקרא: הוי בואו וראו איך הנשים היהודיות מחוללות פלאים עם הבצק!” (יש לזכור שכול אחת מהנשים ניסתה להראות את כוחה וכישרונה בעיצוב הלחם). צחקנו שתינו, ואני פניתי אל אמי בשאלה: “איך את מצליחה להכין תבשילים כל כך טעימים? אימא הסתכלה עליי במבט מסתורי משהו ואמרה: “יש לי שני תבלינים סודיים ואת סודם אספר לכם בערב שבת לאחר הארוחה!”

אוי, לחכות עד אז ומה אעשה עם הסקרנות? חשבתי בליבי. תארו לכם כיצד חיכיתי בקוצר רוח לערב, שאלתי את עצמי, מהם התבלינים הסודיים? הרי כולנו מכירים תבלינים כמו: פפריקה, כורכום, מלח ופלפל. חיכיתי בקוצר רוח לערב.

לקראת כניסת השבת אימא ואנו הבנות ערכנו את השולחן בהנאה ובשמחה, אחר כך הדלקנו נרות, הכול היה מוכן לקראת סעודת השבת.

כאשר חזר אבי מבית הכנסת ברך אותנו בשבת שלום, התיישבנו סביב השולחן שבראשו ישב אבי ובעינינו נראה כמלך היושב על כיסאו, ומה הפלא? אבי היה גבה קומה ויפה תואר. הוא פתח “בשלום עליכם מלאכי השלום” ושר לאמי את  “אשת חייל מי ימצא” אחר כך,  קידש על היין והלחם,  פניו קרנו מנחת כאשר הביט בכולנו יושבים סביבו. לשולחן הוגשו מאכלי השבת ואוירה מיוחדת שררה בבית אווירת קדושת השבת. התענגנו על המאכלים והחמאנו לאמא, אבי נהג לפנות אליה ולברך – יבורכו ידייך.

אני חיכיתי לסיום הארוחה ואז הזכרתי לאימא: “הגיע הזמן שתגלי לנו מהם התבלינים הסודיים שלך?”

אימא הסבירה וכולם הקשיבו:

• כאשר מבשלים עבור בני משפחה יקרים ואהובים עושים זאת מכול הלב והנשמה לכן, אני קוראת לתבלין – “תבלין מהנשמה”.
• אווירת השבת, השולחן הערוך, הנרות המאירים, הקידוש, מזמורי השבת והמשפחה סביב השולחן מעצימים את טעם האוכל, מה שאין ביום חול, לתבלין השני אני קוראת “תבלין של שבת”.

הבטנו באמא באהבה, הרי היא טורחת עבור בני המשפחה ועושה זאת מכול הנשמה, אהבנו את ההסבר שלה ומעולם לא שכחנו אותו..