אתי סויסה בן עמי
שלוש אימהות ויום אחדות אחד
מאת: אתי בן עמי-סויסה
רחלי פרנקל, איריס יפרח ובת גלים שער, אימהות של שלושת הנערים: יעקוב נפתלי, איל וגיל-עד ז”ל שנחטפו ונרצחו לפני 4 שנים, מדברות אחדות, סביב יום האחדות שחל השבוע.
.ביום רביעי האחרון, (06.06.18), התקיים זו השנה הרביעית ‘יום האחדות’ – יום בו מדברים ופועלים למען אחדות עם ישראל והחברה הישראלית. ביום זה מתקיים אירוע שיא בבית הנשיא עם משפחות שלושת הנערים הנרצחים, גיל-עד שער, אייל יפרח ויעקב נפתלי פרנקל ז”ל.
פרס האחדות הינו פרויקט משותף של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים וארגון ‘גשר’. ביום זה מוענקים פרסים בקטגוריות שונות לארגונים שפועלים בשוטף להידברות ולשיח מחבר.
יום האחדות נוצר מתוך הטרגדיה המצערת של רצח שלושת הנערים כאירוע טרור בו נחטפו שלושה נערים ישראלים בגוש עציון ונרצחו באותו הלילה ב- ט”ו בסיוון ה’תשע”ד, בידי מחבלים פלסטינים מתנועת החמאס.
גיל-עד מיכאל שַׁעֶר, בן 16, תושב טלמון, תלמיד ישיבת ‘מקור חיים’ בכפר עציון.
יעקב נפתלי פרנקל, בן 16, תושב נוף איילון, תלמיד ישיבת ‘מקור חיים’.
ואיל יפרח, בן 19, תושב אלעד, תלמיד ישיבת ‘שבי חברון’.
דבר הירצחם ומציאת גופותיהם נודע לאחר 18 ימים מתוחים וכואבים מאוד, התחושה בעם ישראל ובקרב המשפחות נעה במנעד שבין תקווה לייאוש.
במהלך 18 ימי היעדרות החיפושים אחרי הנערים לא פסקו ולו לרגע, הנושא לא ירד מסדר היום הציבורי אלפי אזרחים סייעו בחיפושים, בבתי כנסיות, קהילות שלמות ערכו תפילות להחזרת הבנים, ככל שחלפו הימים המתח גבר. ולצד הקושי, התקיימה אחדות יוצאת דופן בעם ישראל, יוזמות מרגשות וחיזוקים מכל עבר קיבלו ההורים ובני המשפחה. בבית שמש התקיימה תפילת נשים מאוד מרגשת במגרש הספורט בביה”ס שעלי תורה בה השתתפו כ- 500 נשים!! מכלל המגזרים, למחרת תפילת הנשים הודיעו על הירצחם של הבנים.
ניתן לומר באופן מוחלט כי שלושת האימהות רחלי פרנקל, איריס יפרח ובת גלים שער – היוו דוגמא ומופת לנשים אצילות, מעצימות, מעוררות השראה שקורצו מחומר אנושי משובח. אי אפשר לתאר במילים את תעצומות הנפש של שלושתן כל אחת בדרכה הצליחה לרגש את המדינה והעולם כולו באיפוק ובנחישות למצוא את הבנים.
במהלך השבעה ולאורך השנים בפרספקטיבה של 4 ארבע שנים אי אפשר להתפעל כל פעם מחדש מגדלות הרוח והטוב ששלושתן מרעיפות בעצם עשייתן ובתפיסת האבל כמנוף לעשייה ברוכה, מקרבת ומאחדת.
הן חיזקו את כולנו בזמן שהן נדרשו לחיזוקים. עוצמות הנפש והאהבה הגדולה לעם ישראל יצרו תחושה כמעט בלתי אפשרית ונשאלה השאלה מהיכן הן שואבות את כוחות הנפש?!
ועם זאת, ברור כי לכל אחת מהן בוודאי יש נפילות תלולות לצד עלויות, והחיים זה לצד זה יוצרים מעט איזונים מכורח האינרציה ומהחיים.
רחלי, איריס ובת גלים נתבקשו לכתוב מעט על תחושת היומיום בשוטף, משמעות יום האחדות והאם יום זה באמת מייצר סביבו אחדות.
רחלי פרנקל אימא של יעקב נפתלי ז”ל
“יש כל כך הרבה מה ללמוד ולגדול מהזכות הזו להכיר ולהקשיב. זה פשוט שווה. חבל להחמיץ”
“בשוטף אני חלק מהעולם הצומח של נשים בתלמוד תורה, אני יועצת הלכה ומלמדת גמרא והלכה במדרשות ‘נשמת’ ‘ומתן’ בירושלים. אימא לשבעה מופלאים. ובשנים האחרונות גם זוכה לפגוש המון המון אנשים מעניינים ונהדרים.”
מה שלומך ביום יום?
“השבח לאל! בכללי טוב מאד. החיים כמובן מורכבים ועשינו הכרות קרובה עם מקומות בנפש שלא חווינו קודם, כאב וגעגוע ותחושת החמצה, אבל יש גם המון ברכה ושמחה וחוויות מעניינות ומעוררות תקווה, אז בסך הכול שלומי מצוין, ומורכב מהמשפחה והעבודה והמקום המיוחד בעולם שאנחנו חיים בו. אלחמדולילה.”
יום האחדות –
“לפני ארבע שנים עברנו קיץ שחילץ מהחברה שלנו את המיטב. אנשים ממגוון דעות, אמונות, עמדות חברתיות ופוליטיות מצאו בתוכם את היכולת לתמוך, לקוות, לפתוח את הלב ולעמוד יחד.
עבורנו היום הזה הוא הזדמנות להתחבר לזיכרון של מי שאנחנו מסוגלים להיות, לצאת מאזור הנוחות שלנו ולחלוק את הזמן והמרחב שלנו עם אנשים שונים. לחגוג את המשותף והמחבר ולתת כבוד לשוני ולגיוון.
קורים כאן חיבורים מיוחדים ומפתיעים, מהוריי ילדים עם צרכים מיוחדים, חילונים, חרדים וערבים שנפגשו ויצרו בריתות מתמשכות סביב האתגרים המשותפים להם, יישוב בשומרון שמארח טורניר כדורגל עם קבוצות מכל המחוז כולל היישובים הערבים, חרדים וחילונים הבוחרים ללכת יחד להתנדב, דתיות וחרדיות שיזמו ערבי גיבוש ומרוץ משותף באלעד, פעילות במשרד לשוויון חברתי, משרד החינוך, צה”ל, מתנסים, תנועות נוער, משטרה, הסתדרות, בעשרות קהילות בתפוצות ועוד.
מבחינתי, אם יום הזיכרון ליצחק רבין הוא ההזדמנות לדון בכובד ראש, לזכור ולהישמר מהסכנות, בקוטב השני של השנה – חצי שנה אחרי, היום הזה הוא הזדמנות לחגוג אחדות. לשמוח במשותף ולמצוא עוד ועוד חיבורים.”
מסר אישי לעם ישראל?
“קודם כל לערוך חיפוש רשת קטן אחר ‘יום אחדות’ – ״מצא פעילות באזורך״, יכול להיות התחלה של חוויה מיוחדת ומאחדת.
מעבר לזה, אני מנסה להבטיח לעצמי, שבפעם הבאה שאהיה באמצע ויכוח לוהט, על הדברים הכי חשובים בעולם, אעצור רגע ואחוש שבן שיחי אוחז בידו את ציפור הנפש שלי, ואני מחזיקה בידי את ציפור נפשו שלו, וננהג בהם בעדינות ובכבוד להם הם באמת זקוקים…
יש כל כך הרבה מה ללמוד ולגדול מהזכות הזו להכיר ולהקשיב. זה פשוט שווה. חבל להחמיץ.”
איריס יפרח אימא של איל ז”ל
“אנו מאמינים שניתן לחולל שינוי! ימי החטיפה הוכיחו שהדבר אפשרי אם רק נרצה בכך, הכל עניין של מסוגלות ורצון”
אימא ל- 7 ילדים, מתגוררת באלעד ועובדת בסוכנות ביטוח.
ארבע שנים חלפו מאז חטיפת הבנים, ארבע שנים מאז שאיל שלנו נחטף ונרצח ונעלם מחיינו.
כאב וגעגוע אינסופי חסרון עצום והתמודדות יומיומית.
והחיים ממשיכים הילדים גדלים ואנחנו כמשפחה בחרנו בחיים. בחרנו להמשיך בחיים מתוך הכאב והשכול מתוך החושך העצום בעצם זהו דרכו של איל שלנו.
איל תמיד הסתובב כשחיוך ענק על פניו, הוא אהב את החיים ואני בטוחה שכך היה רוצה לראות אותנו.”
משמעות יום האחדות?
“יום האחדות הוא מעין תזכורת לבחירה שלנו בחיים, במקום לשקוע בכאב ובחסרון הענק שאיל הותיר אנו ממשיכים בדרכו של איל וחבריו גיל עד ונפתלי – דרך האור וההמשכיות.
פרס ירושלים לאחדות ישראל, נולד ביוזמה של ראש העיר ירושלים ניר ברקת בשיתוף ‘גשר’ והמשפחות
לעודד ולהעלות על נס ארגונים, אנשים ומיזמים התורמים לאחדות ישראל.
הרצון שלנו לשמר את אווירת הערבות ההדדית והסולידריות של ימי החטיפה ובכך להוכיח שאפשר לחיות אחרת.
חיים של הכלת השונה והאחר, חיים של כבוד הדדי ואהבת הזולת
אנו מאמינים גדולים בדרך זו ויותר מכך זו האפשרות היחידה שלנו לחיים טובים פה זה לצד זה, מאחר
ובלתי אפשרי לחיות בוויכוחים ומלחמות נצח.”
מסר אישי
“אנו מאמינים שניתן לחולל שינוי!! ימי החטיפה הוכיחו שהדבר אפשרי אם רק נרצה בכך. הכל עניין של מסוגלות ורצון. הזוכים האמתיים הם אלו שזוכים לפעול ולעשות למען חברה טובה יותר ואחדות בשונה מאלו שהחיים עוברים על ידם.
יום האחדות הוא מבחינת ‘יום שיא’ של פעילויות בתקווה ותפילה שלא אבדה התקווה ואם נקווה וננסה זה יקרה כי זה קרה לנו ראינו את עם ישראל באחדות.”
בוואצאפ שלך יש סטטוס: “מה שקשה עושים מיד, מה שבלתי אפשרי לוקח קצת זמן”?
“זו ציטטה של איל, היו לו הרבה משפטים חכמים ולאורו והנחייתו אנחנו הולכים.”7
בת גלים שער אימא של גיל-עד ז”ל
“רגעים, נדמה לי שהשמש זורחת. החיים מחייכים ויש לי כוחות להמשיך קדימה בעוז,
תחושה שלמרות הכל, זה אפשרי מציפה אותי ואני מיטיבה להתבונן במה שיש”
בת גלים, עוסקת במיזם חינוכי שנקרא ‘תיקון עולם’ שפועל בבתי ספר ברחבי הארץ בכיתות ט’ בניסיון להכיל את השונה והמוגבל לתקן במישור האישי והחברתי, הפרויקט מתקיים בכל הארץ ולכלל המגזרים.
לשאלה כיצד היא מרגישה ביומיום, הסכימה לפרסם סטטוס שהעלתה בפייסבוק השבוע:
“ארבע שנים. השנה – בדמעות הכאב, מתערבבות דמעות של אושר.
לידתה של אורי, נכדתנו הבכורה, לפני כשבועיים מביאה עמה אושר גדול על היש, ועם זאת כאב גדול על האין. חסרונך גיל-עד המורגש בכל רגע ורגע, התעצם, ונפשי אינה מוצאת מנוח מגודל הטלטלה והמורכבות, מהמציאות הניגודית המאפיינת את חיינו.
המציאות המורכבת לה נדרשנו מיום מותך רק מתעצמת. והמילה בוכקת (בוכה- צוחקת),
כבר מזמן עבורי אינו מושג המאפיין רק ילדות קטנות. הזמן נמדד ברגעים..
רגעים, נדמה לי שהשמש זורחת. החיים מחייכים ויש לי כוחות להמשיך קדימה בעוז,
תחושה ש”למרות הכל, זה אפשרי” מציפה אותי ואני מיטיבה להתבונן במה שיש.
רגעים, הבור נפער והגעגוע מציף ומושך אותי מטה מטה לתהומות שלא ידעתי על קיומם.
תחושה ש”אני לא מבינה איך חשבתי שזה אפשרי” מציפה אותי, וה”אין” מתייצב בהתרסה בחזית כל דבר אפשרי.
זו עבודה יומיומית, תמידית. כל יום צריך לבחור מחדש. תחושה של מאמץ תמידי תופסת לה מקום
רגעים, עייפות הגוף והנפש מכריעות אותי ותרדמה עמוקה נופלת עליי כאילו אין דאגות בעולמי.
תחושה של רפיון משתלטת עליי ואני מרפה ונותנת לקב”ה לנהל את עולמו.
רגעים, השינה מסרבת לעטוף אותי בחבליה, המחשבות לא נותנות מנוח, תחושה שהרוגע מסרב למצוא לו מקום, אופפת אותי, בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות, רגעים, שגרה עמוסה ומבורכת נכנסה סופסוף לחיינו, עבודה ילדים ואפילו נכדה בכורה מהממת הצטרפה למשפחה.
תחושה של אושר מוצאת לה מקום עמוק בלבי רגעים, האבדן והגעגוע ממלאים את ישותי, תחושה של כאב מבעבעת בנפשי הממאנת להתקרר.
רגעים של אושר, רגעים של כאב – הילכו שניהם יחדיו?”
יום האחדות
“ביום האחדות מתקיימים כ – 350 אירועים בארץ ובעולם כמפגשי שיח והידברות. פרס ירושלים מתקיים זו השנה הרביעית בו נותנים פרס לארגונים שמקיימים הלכה למעשה אחדות בקטגוריה מקומית, ארצית ועולמית. אחדות היא תהליך ארוך טווח במישור הלאומי והחברתי, הדברים קורים במישורים שונים, נדרשת סבלנות כי הפכנו לחברה פחות סובלנית ואסור לנו להתייאש גם אם לא מצליחים והשגרה קשה ומורכבת. חלקה של החברה אידיאליסטית ומקדמת ובחלקה האחר יוצרת התנגשויות, לאט ובטוח אני מאמינה שנצליח.”
מסר אישי
אני מאחלת כי התהליך והרצון לחבר בין חלקי החברה שלנו תתקיים מתוך ערבות הדדית, שחלילה לא תגיע ממקום של קושי וכאב אלא, מתוך רצון אמתי וטוב, על כולנו מוטלת האחריות להתגייס, להירתם ולשאוף לזה.”
כל מה שאוסיף יגרע מעוצמות הרוח של שלושת האימהות רחלי, איריס ובת גלים, שעם ההיכרות איתן הן הגדילו את עם ישראל והיקום – זכינו בהן.
אשרינו שנשים בדמותן מפארות אותנו כעם וכחברה.
הן מעוררות השראה בכל מובן! נאחל להן נחת ומזור מכאבן הפרטי ושיגדילו את אורן כל אחת בדרכה למען עצמן, משפחותיהן ולמען כולנו כמודל לנשים ענקיות וגדולות מהחיים. היו ברוכות!
שבת שלום ומבורך!
- 214שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר