שואה מזווית אישית

מאת: מגי מלכה

לאה ניצולת שואה:

“חרוז ועוד חרוז הם חברים שאנו אוספים במהלך חיינו. התבונני היטב נראים זהים אך לא שווים”

מגי מלכה, נשואה לסא”ל שמעון מלכה, אימא ל- 4 ילדים ו- 3 נכדים,  משמשת כמזכירה רפואית בשרותי בריאות כללית. בנוסף, בעלת עסק פרטי לאיפור קבוע “כתרפיה לנפש ולגוף”, מתנדבת ומסייעת לחיילים בודדים, והוסטל למתבגרים מארגנת עבורם מסיבות ע”י מתנדבים ובאופן אישי, מסייעת למשפחות מעוטות יכולת, מתנדבת במרכז גמילה מסמים, ובדירת מעבר בנות בתמיכה נפשית ובארוחות חמות. אישה רבת פעלים למען החברה והקהילה שאין לה רגע דל. “כולם שואלים אותי מתי יש לי זמן ואני תמיד עונה כשרוצים לסייע תמיד מוצאים זמן!”

אתול, ערב יום השואה שיתפה מגי ברשת החברתית פייסבוק על הקשר המיוחד עם לאה, ניצולת שואה במהלך 20 השנים האחרונות.

“לאה יפת תואר גבוהה תכולת עיניים עצובות נשענת על דלפק ממתינה בסבלנות, תוך כדי שיחת טלפון בזווית העין ראיתי את המס’ שנחרט על זרועה. ונזכרת באותם ספרים שקראתי על השואה ומשתדלת לסיים את השיחה בתנועה יד מרגיעה. “הכל בסדר אני ממתינה לך לחשה”.

נגשתי לשאול לשלומה ובמה אוכל לעזור? לאה נאנחה. “מיידל’ה איבדתי את כל משפחתי בשואה הארורה וכשהגעתי לארץ הכרתי את בעלי הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

לצערי גם הוא נלקח ממני בקו 6 בירושלים, נותרתי לבד. חיבקתי אותה חזק ואמרתי “את כבר לא לבד”. דמעות הציפו אותי.

“לכי לעבודה לא רוצה להעציב אותך, קשה לי להגיע לכאן לרכוש תרופות יש ימים שאני לא מצליחה לקום מהמיטה”,  עניתי סגור! אני דואגת לזה”

שמרנו על קשר 20 שנה. נהגה להתקשר בחגים וביום הולדתי.

עם הזמן מצבה התדרדר והיא עברה להוסטל באשקלון. אחד הימים הקשים בחיי!

קבענו להיפגש התעקשתי אצלי בבית. והיא בשלה “רק בפיצה של מכלוף אגיע במונית ספיישל מאשקלון לבית שמש.

בעודי מתארגנת לאה מתקשרת. “מגי שלי אני קרובה לבית שמש אני חשה ברע אני חוזרת להוסטל”. התעקשתי שאקח אותה לרופא. נהג המונית ענה “אני לוקח אותה לביה”ח ברזילי היא לא נראית טוב”. התקשרתי שוב ושוב.

חשבתי לעצמי אולי היא כבר לא בחיים. ברגע שענתה אמרתי שממש נבהלתי והיא התגלגלה מצחוק.

“אני עוד בחיים. היטלר לא הצליח”. התלוצצה.

בפגישה האחרונה לאה נתנה לי מחרוזת סירבתי בכל תוקף!

“מיידל’ה משהו קטן לאישה גדולה” הכי חשוב המסר בעודי מנסה להבין למה התכוונה?

“חרוז ועוד חרוז הם חברים שאנו אוספים במהלך חיינו. התבונני היטב נראים זהים אך לא שווים.

היזהרי מהם שמרי על עצמך ועל משפחתך!”

לפני שנה התקשרתי. שוב לאה לא ענתה, חשבתי לעצמי תרגיל של לאה להלחיץ אותי.. התקשרתי להוסטל נאמר לי “נפטרה לפני שבוע” משהוא בי נשבר!

השרשרת שמורה אצלי ואני מתכבדת בה ביום השואה.

לאה שלי אזכור אותך תמיד!

מרגש עד דמעות. יישר כוח מגי יקרה!