רעיון לפרשת ויחי

מאת: מיכל קוברסקי-לנגר 

“ומשמצא יעקב את המנהיג הראוי הוא עובר ומתאר מה הן התכונות המיוחדות של כל שבט תכונות שעל ידי שימוש נכון בהן תהיה תרומה גדולה לעם ישראל”

 פרשת ויחי חותמת את חומש בראשית. חומש שראשיתו בבריאת העולם.

זה הבסיס, יש בורא לעולם, יש מי שיצר את העולם ומנחה אותנו כיצד להתנהל בו.

בפרשות הראשונות פגשנו את אדם וחוה וקצת הכרנו אותם. משם עברנו 10 דורות וקפצנו לנוח. קצת הכרנו אותו ועברנו שוב 10 דורות והגענו לאברהם.

וכאן התחיל השימוש בפוקוס. התמקדות ארוכה באברהם ובשרה, לא נגיעה שטחית אלא, למדנו להכיר אותם וללמוד מתכונותיהם וממעשיהם אמונה וחסד היו נר לרגליהם.

אמונה בבורא עולם אליה הגיע אברהם לבדו; וחסד לברואים כולם.

נגענו בדמותם של יצחק ורבקה, ממשיכי דרכם של אברהם ושרה, ומכאן ליעקב לנשותיו ולבניו, תוך התמקדות ביוסף הצדיק.

דמויות מופת שיוצרות עולם מופלא, עולם שמושתת על ערכים אמיתיים ללא זיוף.

דמויות שהותירו לנו מורשת. אבות שמעשיהם הם בבחינת: מעשי אבות, סימן לבנים.

ועתה הגענו  לסופו של חומש בראשית. לפרשת “ויחי” לסוף חייו של יעקב השלישי לאבות.

כמו בפרשת ‘חיי שרה’ שבשמה חיים ובה מסופר על פטירת שרה ואברהם כך גם בפרשה שלנו ויחי. חיים בשמה ובה מסופר על פטירת יעקב ויוסף.

צדיקים במיתתם קרויים חיים בזכות החותם העצום שהם הצדיקים מותירים בעולם.

בפתחה של הפרשה, מסופר על יעקב שחש כי הנה הוא הולך למות, לפני מותו הוא רוצה להיפרד מבניו ולומר להם באופן אישי את מה שיש לו בליבו על כל אחד ואחד מהם – מעין צוואה.

יעקב מתחיל בנכדיו, בבניו של יוסף. יוסף שחי חיי ניתוק ארוכים ממשפחתו, חי כיהודי יחיד במצרים האלילית ובכל זאת מצליח לגדל את בניו: אפרים ומנשה, לתפארת עם ישראל המתהווה.

נכדים שלא זכו לגדול עם סבא וסבתא ודודים ובני דודים. גדלו בלי שום משפחה מורחבת.

וכך, כשיוסף חי חיים של בדידות וללא שום עורף משפחתי הוא מצליח לחנך את בניו ברוח יהודית, כיהודים גאים בלב מצרים.

איך הוא הצליח לחנך כך את ילדיו?

אולי ניתן לומר, כי היה זה בזכות יכולתו המדהימה לשכוח את המיותר, ולסלוח גם על הדברים הכואבים ביותר בלי להרגיש פראייר.

היה זה גם בזכות יכולתו לזכור את מה שראוי לזכירה, את מסורת בית אבותיו וכל הטוב שהיה שם.

כל חייו התנהלו מתוך אמונה גדולה כי יש מישהו למעלה, “אבא טוב” שמגלגל את הדברים בעולם והכול לטובה.

לאחר הברכה לנכדיו, בני יוסף, ממשיך יעקב עם שאר בניו ומתייחס לכל אחד ואחד.

מה שעומד מול עיניו זה הרצון למצוא את המנהיג הראוי להנהיג את השושלת לבית יעקב.

ומי יזכה בתואר המחייב כל כך?

יעקב סוקר אותם לפי סדר לידתם:

הראשון, הוא ראובן. אף כי הוא הבכור, חש יעקב כי הוא לא ראוי להנהגה. הוא גילה במעשיו חוסר יציבות, וזו ודאי תכונה שלא הולמת מנהיג ואחריו, שמעון ולוי.

אך גם הם לא מתאימים להנהגה, לאור התנהגותם בעבר בסיפור עם דינה שנלקחה על ידי שכם.

הם כתגובה יצאו למאבק אלים ללא כל פרופורציה, מאבק שהייתה בו  ערמומיות, וזו התנהלות  שלא מתאימה למנהיג.

וממשיך יעקב ליהודה.

“יהודה, אתה יודוך אחיך”. יעקב מצא מנהיג הראוי לתואר, ובזכות מה?

“ידך בעורף אויבך” ומסביר הרב הירש: לא בעזרת חרב אתה מכריע את המערכה אלא בזכות כוח טבעי, עוצמות פנימיות שמוקרנות לסביבתך וסוחפות אחריך.

“גור אריה יהודה” יהודה זוכר שהוא אומנם כמו אריה גדול אבל הוא גם גור קטן הוא עוד צריך לגדול ולצמוח. יש לו עוד לאן להתקדם.

את השילוב בין גור ואריה אפשר לראות בדרך נוספת. יהודה הוא גם גור, המלא חיוניות אומץ-לב ופתיחות כצעירים: אבל הוא גם אריה. יש לו את שיקול הדעת של המבוגרים.

וממשיך הרב הירש ומבאר:

“כוח יהודה איננו בשאון המלחמה. לא העוז המתלקח המטיל את מוראו בשעת סכנה ואחר דועך. לא זה מאפיין אותו, גם כשהוא נח הרי הוא נשאר אריה. הוא יטיל את מוראו גם בשעת מנוחה וכך יעניק בטחון כלפי חוץ, ובהנהגתו יובטח השלום שיאפשר את ההתפתחות  היעודה” – איזה תכונות מדהימות של מנהיג.

אומץ לב, השלוב בשיקול דעת ועוצמה שאיננה בכוחניות אלא בדרכי נועם.

איזה לימוד גדול גם לגבי ההנהגה שלנו את עצמנו.

איפה ישנם עוד מנהיגים כמנהיג הזה?

ומשמצא יעקב את המנהיג הראוי הוא עובר ומתאר מה הן התכונות המיוחדות של כל שבט.

תכונות שעל ידי שימוש נכון בהן תהיה תרומה גדולה לעם ישראל.

לאחד, כשרון במסחר, שבט זבולון לאחר, בלימוד תורה, שבט יששכר. וכך הלאה..

כשכל אחד מממש את עצמו ותפקידו בעולם, הוא מאושר וגם החברה מאושרת.

כל אחד צריך להיות מה שהוא, לחיות את הייעוד הפרטי שלו בעולם ועל ידי כך ייטב לו וייטב לכלל. 

הפרשה מסתיימת בהעלאת עצמות יעקב ממצרים לארץ ישראל ובתיאור מותו של יוסף שגם הוא מבקש להיקבר בארץ.

ספר בראשית שסיפורי האבות החלו בו במסע המופלא של אברהם לארץ ישראל, מסתיים בשיבה של יעקב (אמנם לאחר מותו) לארץ ישראל. כן, המקום שלנו הוא כאן! ואפילו להיקבר מחוץ לישראל לא רוצה יעקב.

שנזכה לחיות בארצנו האהובה, שנים רבות עד בלי די עם מנהיגים כמו יהודה ויוסף.

שנזכה לילך בדרכי האבות ובע”ה נזכה ממש בקרוב לישועות ונחמות!

שבת שלום!

הכותבת:

מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.