רעיון לפרשת וארא
מאת: מיכל קוברסקי לנגר
הדברים מתגלגלים ועם ישראל מצוי בשעבוד במצרים והקב”ה רוצה להוציאם.
קודם כל, בדרך רגילה של מו”מ בין עמים אבל זה לא הולך, צריך פרטנר למו”מ (רבותי ההיסטוריה חוזרת..) וכשלא הולך בדרכי שלום ואין מגשרים, חייבים בדרך שאינה בדרך הטבע.
ויש מי ששומר על עם ישראל.
התחילו המכות ואנחנו בתוך מציאות חדשה שאתה מצרים צריכה להתמודד. מציאות שנוצרה ע”י שליט מצרים – פרעה. אותו פרעה שפגשנו בפרשה הקודמת.
פרעה שאינו מכיר טובה למשה וסופו שאינו מכיר טובה לה’ ואינו מבין שיש מישהו מעליו שמכוון את כל הדברים.
ובתגובה המכות. בפרשה שלנו מתוארות 7 מתוך 10 המכות.
מכות, כדי שבסופו של דבר יצאו בני ישראל לחופשי – לחירות.
מיהו עבד ומיהו בן חורין?
האם בן חורין זה מי שעושה מה שבא לו?
או שמא מי ששולט על מה שבא לו ועושה דברים מתוך שליטה עצמית?
קצת קשה להגדיר.
אבל האמת שהכול דיי מתברר סביב הנושא של “בחירה חופשית” נושא שעולה בפרשה.
מי שמסוגל לבקר את עצמו, לשלוט בעצמו ולפעול מתוך הכרה מלאה, עצמאית וחופשית
שאינה מושפעת מאחרים זה אולי בן החורין האמתי.
כשנבדוק ביחס למה שקורה במצרים, הרי שהעם המצרי משועבד למלכו לפרעה.
ופרעה, השליט הכול יכול לכאורה, הוא בן החורין. לא משועבד לאף אחד אלא מחליט לכולם.
אך למעשה גם פרעה הכל יכול, אינו בן חורין, הוא כבול בשלשלאות לדעותיו הקודמות.
גם כשמתחילות המכות להכות במצרים, הוא נשאר בעקשנות ודבק בדעותיו ולא מאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים.
הוא יודע היטב כמה הוא חייב ליוסף ולעמו, אבל בוחר להתעלם ממנו ולפגוע בלי חשבון בעם ישראל שלא עשה לו שום דבר רע אלא ההיפך, רק טוב!
הוא בוחר להיות כפוי טובה.
הוא מבין היטב לאן זה יוביל, אבל פרעה הגדול, משועבד לדעותיו המכשילות.
בהתחלה כתוב שהוא מכביד את ליבו, מתעקש. הוא עושה זאת מתוך בחירה ושליטה על החלטותיו.
אך בהמשך, העקשנות הופכת אצלו לטבע שני. אט אט ההתנהגות השלילית שלו כבר לא בשליטתו.
הוא שולל מעצמו את החירות המחשבתית, במו ידיו על ידי כך שהוא מרגיל את עצמו להתנהג בכפיות טובה.
למעשה זה העונש הכי גדול לאדם.
האדם מעניש את עצמו במעין ‘גול עצמי’ ומוביל את עצמו לשלילת אישיותו.
חסר יכולת לבחור בבחירה חופשית.
הוא כבול למחשבותיו הרעות שמובילות אותו למקומות חסרי היגיון.
לו היה לו שיקול דעת, הוא היה מבין כמה הוא טועה, אבל במו ידיו הוא איבד אותו.
ופתאום, פרעה הגדול השליט על הכול, הנתפש כבעל החירות הגדולה ביותר, הוא בעצם כמו הספינקס, פסל אבן חסר רצון ואישיות עצמאית.
הוא אפילו לא רוצה לשמוע אמת אחרת, “מי ה’ אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה'”
הוא מצוי באטימות, שהוא אפילו לא מנסה לשמוע רעיון חדש.
מדהים, עד כמה ההתפתחות החומרית העצומה במצרים הייתה בפער אדיר מהקדמה הרוחנית.
ואנחנו, עם ישראל, עם בחירה. הקב”ה בחר בנו, ואנחנו אמורים לעשות הכול כדי לבחור בדרך הנכונה.
כדי להשתחרר מהרגלים מוטעים ומכשילים. להיות קשובים לאמת ולהיות בני חורין אמיתיים,
אנשים שמשתחררים מתפישות מטעות, מסביבה כובלת וגם מחסימות שלנו.
ועל ידי כך, הופכים לבני חורין, המשכילים לנתב באופן עצמאי ומשוחרר את חיינו.
“של נעליך מעל רגליך”, אומר ה’ למשה בהתגלותו בסנה, ובשפה החסידית, הסר מנעוליך, את הדברים הנועלים אותך בהרגליך.
המכות במצרים הן מהפיכה גדולה הן משילות את ההרגלים מעל לטבע במצרים.
בתוך מדינה שהיא סמל האליליות, מתגלה במלוא עוצמתה יד ה’, אשר מכה באלוהי מצרים בעוצמה רבה.” ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא…”
היאור היה מקודש למצרים וזה לא מפליא. שכן, מצרים היא מדינה מדברית וגשמים יורדים שם בטפטוף זעיר. לכן, הם כל כך תלויים ביאור (בנילוס) ולא פלא שהפכו אותו לאלוהים.
ולתוך המדינה שבה שולטת האליליות, בא משה בשם האלוקים ועם הבקשה
“שלח את עמי”, הוא בא בשם הקריאה לאפשר לכל אדם להיות בן חורין.
תרבות מצרים האלילית מתמוטטת כדי ליצור מציאות של חירות של שחרור משעבוד.
כל בני האדם שווים ולכן, לא יתכן שאדם אחד ישלוט בשני. לא באופן ישיר ולא באופן עקיף, לא במודע ולא בתת-מודע.
על פי התאוריה הפסיכולוגית של מסלאו, יש פירמידה עם 8 שלבים של צרכי האדם.
לפי גישתו, השלב הנמוך ביותר בפירמידה, זה הצרכים והתאוות הפיזיות, ולמעלה בפירמידה נמצאת השאיפה למימוש עצמי!
זיהו הצורך הנעלה ביותר!
וכדי שאדם יוכל לממשו הוא חייב להיות בן-חורין.
לא משועבד לשום דבר, ללא יחסי תלות עם אף אדם, פשוט, חופשי ומאושר!
השאלה הגדולה היא, איך? איך מגיעים למצב הזה. למציאות הזו של שחרור אמתי?
ואולי התשובה בעצם פשוטה, פשוט תהיה אתה!
איפה אני? אייכה?
אותה שאלה ראשונה שנשאל אדם הראשון וממנה תגיע לשחרור האמתי.
השבת “שבת מברכים” השבת שלפני ראש חודש שבט.
מי ייתן ונזכה לכל הברכות שנאמר בתפילה:
שנזכה להכות שורשים טובים וחזקים
ולצמוח מהשורשים
מתוך תחושת חירות יהודית אמתית.
שתהא שבת מבורכת בגשמים ובחמימות בבית ובלב
שבת-שלום!
מיכל
הכותבת:
מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.
- 0share
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר