בהתחדשות מתמדת-

רעיון לפרשת בא

מאת: מיכל קוברסקי-לנגר

פרשת בא פותחת בכך שמשה מצווה ע”י הקב”ה לבוא אל פרעה.

אל פרעה, שמקשה את ליבו ולא משנה את התובנות שלו ביחס להנהגת העולם.    

ובעקבות זאת, הוא ועמו לוקים בעשרת המכות. המתוארות בפרשת וארא, ובפרשתנו.

הנושא של המכות הוא נושא מרתק בהקשר של היחס בין דת ומדע.

יש בין המדענים שטוענים שכל המכות היו תופעות טבע מוכרות במצרים.

דם קשור לטענתם, לסחף בנילוס כינים, מכה מוכרת ולא חביבה.

חושך, נגרם בגלל סופות אבק ועוד הסברים גיאוגרפיים.

השאלה המתבקשת היא: גם אם נאמר כי היו אלה תופעות טבע מוכרות, כיצד יתכן התיזמון בין דברי משה לבין התרחשותה של המכה והסרתה.

איך זה שהמצרים שלכאורה היו צריכים להכיר את הנושא אם מדובר בתופעות טבע, לא יודעים להתמודד עם זה ?

איך זה שהדם מבחין בין יהודי למצרי, וכך הצפרדע, הכינים וכל המכות?

המסקנה היא, שיש מישהו מלמעלה שמכוון את הדברים בעולם.

לפרעה לוקח זמן רב להבין זאת. רק לאחר מכת בכורות קולט פרעה שאכן כך הם פני הדברים ואין ברירה, אלא להאמין במי שאמר והיה העולם.

הוא מתחיל להבין שיש מנהיג לעולם, וצריך לקבל את מרותו של מי שברא את העולם, ולשחרר את בני ישראל.

וכך מתחיל תהליך הגאולה של בני ישראל ממצרים.

הגאולה מתחילה במספר מצוות

והמצווה הראשונה היא מצוות קידוש החודש.

בעבר, כשלא היה לוח שנה היה צורך לקבוע מתי יחול ראש חודש כדי שנדע מתי לחגוג את החגים.

כל חג במועדו.

לבית הדין שישב בבית המקדש, היו מגיעים עדים שהיו מדווחים על כך שראו את הירח במולדו, בראשית

ואם כך, זה הזמן להכריז על ראשית החודש. ולהמשיך מכאן את מניין ימי החודש.

וכך כל חודש מחדש.

כמה מעודד הוא הירח. יש בו התחדשות. כל חודש, יש ירח “חדש”. התרעננות בלתי נפסקת.

ובתחושה זו אנחנו חווים כל ראש חודש מעין חג קטן.

הרב הירש מרחיב ואומר:

“בהבחינכם בחידושו של אור הירח, תתעוררו לקבל עליכם התחדשות כדוגמתו”

הרבה עידוד יש בכך, לעם ישראל המצוי במצרים בתוך קושי והשעבוד.

הידיעה, שיש סיכוי להתחדשות.

למציאות חדשה של מולד מחודש, כמו הירח.

גם אנו יכולים להתחדש, ולא לקפוא במקום.

“החודש הזה לכם ראש חודשים”

לכם! הזמן מסור בידינו ולא אנחנו בידי הזמן.

מצד אחד, זו זכות גדולה, אך יש בה גם אחריות גדולה!

לדעת לנצל את הזמן, ורק לטוב.

בחודש ניסן שהוא הראשון לחודשי השנה, מצווים ישראל במצרים על קרבן הפסח.

בפסח יש לנו את המצה שמותרת והחמץ שאסור.

גם בהקשר למצה ולחמץ, ליחס לזמן יש משמעות רבה.

ההבדל בין מצה וחמץ הוא בזמן קצרצר בלבד.

אפשר בקלות להחמיץ את המצה.

אפשר בקלות להחמיץ את השעה!

האחריות שלנו היא, לנצל את הזמן ולשלוט בו ולא שהוא ישלוט בנו.

לדעת למצות את הזמן ואת כל השפע  שיש לנו בחיינו.

להגיע לניצול מקסימלי, בכל תחומי חיינו.

רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי אומר:

“עבדי הזמן, עבדי עבדים הם. עבד ה’, הוא לבדו חופשי”

בן חורין אמיתי הוא מי שאינו משועבד לשום דבר. ובתוך כך גם לא לזמן.

גם היציאה ממצרים, מתחברת לנושא הזמן.

היא הייתה בחיפזון.

ומסביר זאת הרב קוק:

אומות בדרך כלל מתפתחות בהדרגה. נדבך על גבי נדבך על מסורות קודמות שחוו אותן.

ועם ישראל, על איזה נדבך יבנה?

על המצריות האלילית?

על המצריות כפוית הטובה?

על המצריות המשפילה את חסרי הכוח?

יש צורך ליצור עם שמתנתק לחלוטין ממוצאו ויוצר תרבות חדשה לחלוטין.

מורשת מוסרית, ערכית, משמעותית.

תרבות שממצה ולא מחמיצה.

הסבר נוסף לחיפזון ביצירת עם ישראל, מתייחס למצב של עם ישראל במצרים.

עם ישראל התחיל להיות מושפע מהמצרים. וטומאת מצרים התחילה להיות בעם.

היה חסר רק קצת כדי שעם ישראל יהיה במצב כה שפל, עד שלא יהיו ראויים להיגאל.

הצלה, רגע לפני שיהיה מאוחר מידי ולא יהיה תיקון לעם.

אבל יש גם מחיר לחיפזון ולמעבר המהיר מעם משועבד לעם שהוא בני חורין.

כמו שנראה בפרשות הבאות העוסקות בהתמודדות של בני ישראל עם אתגרי המסע במדבר.

ליל הסדר. הוא הזיכרון מידי שנה, לאירוע הניסי של יציאת מצרים, המופיע בפרשה שלנו.

ליל הסדר, ראשיתו של החג הכל כך משפחתי.

אם רוצים לבנות חברה מתוקנת, צריך להתחיל מה”בתים הקטנים”, מהחינוך בבית.

ומודל לכך זו אותה אוירה קסומה של ליל הסדר לימוד ההיסטוריה של עם ישראל, חוויה רוחנית של הורים וילדים יחדיו, שיוצרת על פני ציר הזמן רצף בין הדורות סביב המשמעות הבסיסית של עם ישראל.

מהרגע בו נהיינו לעם ביציאת מצרים.

ומה”בתים הקטנים” לבית הלאומי של כלל ישראל, בהעברת שרשרת הדורות על ערכי המסורת היהודית.

איזה זכות ואיזה אחריות יש בהיותנו חלק מעם ישראל.

עם, שהמצווה הראשונה שנצטווה בה, היא מצוות קידוש החודש. התחדשות בלתי נפסקת.

אשרינו!

יהי רצון וחודש שבט, יהא חודש של טובה וברכה, שנזכה לשבת שמחה

שבת מליאה בתחושה של התחדשות. שבת של מיצוי ולא של החמצה.

ובע”ה מהשבת ניקח כוחות לכל השבוע!

בשורות טובות ורק טוב!

שבת שלום ומבורך!

הכותבת: מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.