אתי סויסה בן עמי
רעיון לפרשות אחרי מות-קדושים
מאת: מיכל קוברסקי-לנגר
ימים מיוחדים חווינו בשבועיים האחרונים, מיום הזיכרון לשואה ולגבורה, עברנו עשרה ימי תשועה ובהם יום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות איבה.
ומשם במעבר חד, במוצאי יום הזיכרון, פצחנו בחגיגות יום העצמאות.
והכל , כה שונה השנה, תוגה ותקווה משמשים להם בערבוביה, יגון וששון נמהלים יחדיו במעגל השנה.
כך גם ראינו בפרשות השבוע.
בפרשת שמיני, קראנו על חנוכת המשכן לאחר שבעה ימים של הכנות, על מותם של שני בני אהרון בעיצומו של הטקס המרומם, ואת תגובתו העל טבעית של אהרון- וידום אהרון, אהרון הכהן, רודף השלום, המנחיל לנו במורשתו המופלאה גם ערכים של אמונה ונחמה.
יש מאין כוחות לשאוב.
והשבת , נשוב ונקרא על מותם של נדב ואביהו בפרשת אחרי מות.
ונמשיך לעוד פרשה, לפרשת קדושים. וכך היא פותחת “וידבר ה’ אל משה לאמור דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלוקיכם.”
בדרך כלל הפנייה היא אל עדת ישראל וכאן יש פנייה אל כל העדה.
כשפונים אל כולם – זה יוצר בנו תחושה שמן הסתם, יש חשיבות רבה לנושא, ומה הנושא הכל כך חשוב שבשבילו פונים אל כולם?
הייעוד שלנו.
כמה חשוב שנבין כולנו, כל עם ישראל – בשביל מה באנו לעולם?
מה צורך יש בעם ישראל, בתוך משפחת העמים? מהי סגולתנו?
והתשובה של התורה – קדושים תהיו.
להיות עם קדוש ומתוך כך אור לגויים.
כל אחת ואחד מעם ישראל יכול לתרום משהו ולהיות חלק מהעשייה, כדי שנגיע למצב של עם קדוש.
וכשנהיה כולנו יחד- כל עדת ישראל, נזכה ונגיע לייעוד שלנו.
איזה מתנה יפה זה יכול להיות למדינת ישראל במלאת לה 72 שנה ויום.
אחדות! כולם ביחד! באהבה ובערבות הדדית מרימים את הדגל הכי גדול בעולם. דגל שמונח ומחכה שנרים אותו.
ומה המצווה הראשונה? מה היא ההנחיה הראשונה כדי להצליח במשימה?
“איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו” כך ממשיכה פרשת קדושים.
מתקבל מכך שהבסיס לקדושה הן שתי מצוות:
כיבוד הורים ושמירת שבת
כיבוד הורים – היא קבלת מרות של אדם, של הורינו שהביאו אותנו לעולם.
ואולי אפשר גם להרחיב, הכרת הטוב לכל אחד שנתן לנו משהו כדי שנמשיך ונהיה בעולם.
מתוך דאגה כנה ועמוקה לשלומינו ונזכור את כולם ונכבדם.
והדבר השני-שמירת שבת – קבלת מרות של הקב”ה שבזכותו יש לנו נשמה.
והרבה יותר מכך, במהלך חיינו. השותפים בהבאתו של האדם לעולם ובהמשך קיומו – ראויים ליחס מיוחד.
חברה היודעת להוקיר טובה ליוצריה, היא חברה שיש בה חיים של קדושה.
כיסא כבוד ה’ בעולם!
הפרשה ממשיכה במצוות שמתייחסות למתנות העניים.
לא לגנוב, לא לשקר, לא תלך רכיל וריבוי מצוות שבין אדם לחברו.
ואגע בכמה מהן:
לא תקלל חרש – מה הקטע הרי הוא לא שומע .אלא אם כן מתרגמים לו את הקללות בשפת הסימנים.
אבל המצווה הזו מוכיחה לנו שהמצוות הגיעו בשבילנו.
אדם שלא מקלל חרש זה אדם שמבין באמת איך מתנהגים.
זה בא לעדן אותנו ולא רק כדי שהשני לא ייעלב.
ואחר כך “לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך” – איזה עוצמה של מצוות.
איזה בניה של חברה נאורה החיה חיים של אחווה ורעות.
בספר משלי נאמר: “אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם – ויואהבך” כמה חוכמת חיים.
אדם חכם, אוהב גם כשמעירים לו על דברים לא טובים שעשה.
יש כאלה שירחיקו לכת ואפילו יגידו על כך – תודה.
כן- זה עוזר לנו להיות בני אדם טובים יותר וזה בסדר שאנחנו לא מושלמים.
אבל לץ שלא מבין בענייני החיים האמתיים, שונא שמוכיחים אותו. קשה לו להתמודד עם תוכחה.
ולכן, קודם כל-אל תשנא את אחיך בלבבך. ורק אם אתה לא שונא מישהו אתה יכול להוכיח אותו.
וגם אז יש הרבה כללים, איך ומתי.
למשל: אל תעיר על דבר שאתה בעצמך לא בסדר בו. אל תוכיח מי שלא רוצה לשמוע תוכחה. ועוד כללים כדי שהתוכחה לא תהפוך למשהו שמרחיק בין אנשים כי אז מה עשינו? הרי המטרה לשפר ולא לקלקל.
והפרשה ממשיכה “לא תיקום ולא תיטור” יש מצבים שטוב להיות בהם סניליים, והשיכחה היא מתנה. בסדר, אז הוא לא נתן לי זכות קדימה בצומת אז בגלל זה גם אני אנהג ואתנהג כך.
וכך בשאר דברים, לא צריך לנהל פנקסנות, זה טוב רק למכולת ולסופר.
ומכאן למצווה שהיא כלל גדול בתורה לדעת רבי עקיבא: “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”
למה אני ה’? הרי זה משהו ביני לבין רעי?
אומרים המפרשים, זו מצווה מאד קשה אז הקב”ה מוכן לסייע לנו לקיים אותה.
כן צריך הרבה עזרה בהרבה דברים.
מה זה אהבה?
מה זו אהבה אמיתית?
יש סיפור מקסים על הרב מסוסוב שאומר כך: “לא הייתי יודע מה זאת אהבת ישראל עד שלמדתי זאת מאיכר אחד, שכן פעם שמעתי איכר מבוסם (קצת שיכור) במקצת שואל לחברו
התאהב אותי? הו אני אוהב אותך עד מאד השיב הלה.
התדע איפוא מה חסר לי, חזר ושאל הראשון?
וכי מנין אדע זאת? תהה השני. אם אינך יודע מה חסר לי, אמר הראשון, כיצד יכול אתה לומר שאתה אוהב אותי?”
הרבה פנים יש לאהבה אבל הסיפור הזה עוצמתי ביותר, בלי כל הקלישאות השחוקות על אהבה.
האהבה האמיתית היא אהבה הנובעת מהכרת השני ברבדים העמוקים ביותר.
אל תוך הנפש פנימה.
ולכן, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי אהבה כזו היא נצחית.
לא לצורך משהו אלא מתוך משהו, מתוך היכרות עמוקה ואז אתה גם יודע למה זקוק האדם שאתה אוהב.
הרב הירש מוסיף ואומר שצריך לכוון את אהבתינו לכל מה שמגיע לאישיותו של השני.
וצריך לפעול למענו כמו שאנחנו פועלים בשביל עצמנו. וכך הוא אומר “נשמח באושרו ונתעצב בצערו כאילו אירעו הדברים לנו. בשמחה נתרום לשלומו כאילו היה מדובר בשלומנו, נרחיק מעליו צער כאילו נשקפה סכנה לנו.”
איזה תפישה קסומה! לא מפתיע אם כך הסיפור על רבי עקיבא, על אותו אדם שבא לבקש מרבי עקיבא שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת, הוא ענה לו: “כל מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך = ואהבת לרעך כמוך.”
כי זו התמצית של התורה שלנו, תורה שהיא כולה תורת חסד. כל הקדושה החברתית של קדושים תהיו מתמצית “ואהבת לרעך כמוך”
כמה כואב לחשוב שאלפים מתלמידיו של רבי עקיבא מתו כי לא נהגו כבוד אלו באלו.
מגיפה שבעטיה יש הנוהגים אבלות בימים אלה של ספירת העומר, דווקא תלמידיו של מי שראה ב “ואהבת לרעך כמוך” את העיקר של התורה.
ב”ה לא אבדה תקוותינו, יש אנשים טובים באמצע הדרך, רק צריך לפתוח את העיניים להסתכל סביב ולראות כי הם שם.
כמו רקפות בין הסלעים, הפנים היפים של הארץ מסתתרים ומתגלים, בדמותם של מלאכים בלבן, המטפלים בחולי עמנו במסירות אין קץ, בדמותם של מלאכים במדי צבא, השומרים על ארצנו באוויר, בים וביבשה.
והיום, נרתמו גם לסייע בערים בהן יש סגר ובבתי אבות. בדמותם של מלאכים ללא מדים, הנותנים את הנשמה ואת הלב בלב אוהב.
ואנחנו בוחרים, לתת לאנשים הטובים באמת להציף ולמלא את חיינו.
אז בואו ונרים יחדיו את דגל האמונה הגדולה ברבש”ע בעם ישראל ובעשיית הטוב!
שבת מבורכה!
הכותבת:
מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.
- 0share
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר