רותי אהובתי

מאת: אתי בן עמי

את רותי הכרתי לפני עשור כאשר עבדנו יחד, נפגשנו מעת לעת במסגרת העבודה תוך כדי חילופי משמרת.

רותי הייתה קטנת ממדים  ו ע נ ק י ת.

היא הייתה מלאת מרץ וחרוצה. לויאלית למקום העבודה ולבעליו כאילו ניהלה את העסק הפרטי שלה. שום פרט לא נסתר מעיניה ועם זאת מעולם לא דיברה סרה על איש. רודפת שלום וצדק בדרכה הצנועה והמכבדת. אהבת האדם וחמלה היו חלק מעולמה האישי.

היא נהגה להביא למקום העבודה עוגות ועוגיות ממיטב מטבחה, לכבד, לשמח ולאהוב.

גם במדי ב’ בבגדי עבודה היא נראתה כאילו היא בדרך לאירוע מכובד, בג’ינס וטישרט היא נראתה כמו נערה בתיכון, יפה, נטולת אגו ונהדרת. לא מעט פעמים החמאתי לה על המראה הצעיר והיא בדרכה אמרה שזה עניין של גנים טובים. אולם, כמו בחיים ברור היה כי מעבר לגנים היה לה חשוב להיראות במטיבה בכל זמן נתון.

אסתטיקה והיגיינה היו חלק בלתי נפרד מעולמה ודרכה האישית.

אהבתי את הרוך, אהבה ושמחה באישיותה הקורנת בעיקר כאשר דיברה על שלושת ילדיה ולימים נכדיה, בהם שמחה והיו כל עולמה.

השתתפתי בחתונת ביתה והיא נראתה כמו מלכת העולם זורחת שמחה ומאושרת, יפה תרתי משמע.

רותי הייתה שילוב של יופי חיצוני ופנימי של אהבת הבריות, משפחתה ובית שמש העיר בה הייתה גאה.

הצטערתי לשמוע  רק לפני כמה חודשים שהיא חלתה במחלה שממנה אל חזור בגילה הצעיר?!

השבוע הכתה בי הבשורה שרותי נפרדה מהעולם בפתאומיות. עצוב, בלתי נתפס ומדגיש את שבריריות החיים ואת נסתרות דרכי האל.

רותי תיזכר בלבי לעולם כאדם נפלא, חברה, אהובה, שמחה, שסימלה דרך ארץ ונשמה גדולה.

יהי זכרה ברוך.