ראיון עם סימה אלון

בית שמש חוגגת 70

“שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים מַרְחִיבִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם: אִשָּׁה נָאָה, דִּירָה נָאָה וְכֵלִים נָאִים”

במסגרת חגיגות ה- 70 לבית שמש, סדרת ראיונות עם תושבי העיר הוותיקה על בית שמש מימיה הראשונים כמעברת עולים. ראיון עם סימה אלון, ימיה של העיר, מפעל פוליפח, מפעל חייו של בעלה אלי ז”ל שנפטר לפני כשנה, על הוריה אהרון וז’נט אזולאי, על עצב ואופטימיות.

סימה אלון:

“הילדים שלי היו קטנים כשאלי נפצע, הם גדלו לצד התפתחות מפעל החיים של אבא שלהם – כל אחד בדרכו. אני מודה על כך שילדיי הפכו להיות אנשים טובים וישרים עם שמחת חיים וצנועים”

~~

“גדלנו בבית חם ואוהב. בכל עונה ההורים קנו לנו בגדים ‘מאבו אליהו’ ונעלים ‘מהרמן’. אני זוכרת שבסוף כל חודש אבא שלי היה עורך חשבונות למי הוא חייב כסף, ובתחילת החודש עם קבלת המשכורת הוא היה הולך לשלם”

~~~

“מעולם לא בחרתי ליכוד אבל, בבחירות המוניציפליות האחרונות בחרתי בליכוד רק בגלל שלום אדרי, אני רואה את השיפוץ והעבודות שהוא עשה בשכונה שלי ובכלל, לפני כמה זמן פניתי אליו שיטפל במפגע בבית העלמין קרוב לחלקת הקבר של אלי, הוא טיפל מידית בליקוי וראוי להערכה גדולה בפרט ובכלל.”

~~

סימה אלון, 72, אלמנתו של אלי אלון ז”ל שנפטר לפני כשנה, אימא לאיתן, גל, מאיה ותמר, וסבתא גאה ל- 12 נכדים.

סימה בת בכורה להוריה ארהורן וז’נט אזולאי ז”ל, עלתה לארץ בשנת 1954, עם הוריה וארבעת אחיה למושב מבטחים, לאחר חצי שנה אביה קיבל החלטה להעתיק את מקום המגורים לבית שמש. “ומאז אנחנו כאן. למדתי בביה”ס שמי, וסיימתי לימודי 10 שנות לימוד, בסיום הלימודים נרשמתי לקורס פקידות, אותו סיימתי בהצטיינות לאחריו, למדתי קורס מזכירות בכירות ולא חזרתי לספסל הלימודים.

בשנת 62′ התחלתי לעבוד במפעל אנדרסן ‘להב’ ובמקביל, התחתנתי עם אלי וכשאיתן בכורי נולד סיימתי את העבודה בלהב.

בשנת 64′ פתחו את מפעל מנועי בית שמש באזור התעשייה המערבי, התקבלתי לעבודה כמזכירת סמנכ”ל הכספים משם התקדמתי לתפקיד מזכירת מנכ”ל המפעל משך 20 שנה. במהלך השנים ילדתי את שלושת ילדיי הנוספים, עם לידת תמר בתי הקטנה, בהסכם הפרישה שהוצע לעובדים פרשתי מהעבודה בזמנו, אלי ביקש שאהיה עם תמר בבית. ובפועל בתום שלושה חודשים התקבלתי לעבוד כמזכירת מנכ”ל מפעל הרהיטים ‘רים’ משך 12 שנים עד שאלי נפצע ומאז יצאתי ממעגל העבודה.”

מפעל ‘פוליפח’ הוקם בשנת 1972, ע”י אלי אלון ז”ל אותו הקים בעשר אצבעות. אלי שימש כמנהל ייצור במפעל ‘אמנור’ המיתולוגי בבית שמש, לאחר שסגרו את המחלקה לקירור מסחרי הציעו לאלי לרכוש את הליין והמכונות והוא הרים את הכפפה ופתח בית מלאכה קטן באזור התעשייה הצפוני. עם ההצלחה הוא העביר את הפעילות לאזור התעשייה המערבי ובהמשך, הקים את מפעל ‘פוליפח’ – מתמחה בעיבוד פחים וחיתוך קונסטרוקציות מתכת, ייצור מוצרי פלדה וברזל, ומתמחים בקירות גג, מבודדים ופאנלים.

פציעה טרגית

אלי אלון הוא סיפור טרגי של איש מוכשר מאוד שהניח תשתיות ויסודות מוצקים למפעל חייו ולא זכה לעדנה. בשיא העשייה הוא נפצע ולא חזר יותר.

סימה: “בשנת 99′, אלי עלה על גג שרצה לשפץ, הזהירו אותו לפני כי הגג מסוכן והוא עלול ליפול. והוא נפל מגובה 6 מ’, ונפגע בגזע המוח. משך 4 שנים הוא אושפז בבית חולים, מתוכן שנתיים בבית לווינשטיין, לאחר שהתאזן למצב בו ניתן להעביר אותו להמשך טיפול בבית הוא חזר הביתה. משך 22 שנים הוא טופל בבית עד שנפטר לפני כשנה.”

מפעל משפחתי

לאחר הפציעה של אלי, יורם אלון אחיו הצעיר של אלי לקח את שרביט הניהול והצעיד את המפעל קדימה ביחד עם שלושת אחייניו, איתן, גלי ואלון.

סימה: “במהלך שנות ההקמה של המפעל והתפתחותו יורם אלון, האח הצעיר של אלי, המשיך את העשייה במקום בו אלי הפסיק. יורם מגיל צעיר היה צמוד לאלי והועסק במפעל לפני ואחרי הצבא ומאז הוא שם. כך גם הילדים שלי איתן, מאיה וגל. כשאלי נפצע ומאחר ויורם למד את כל נושא הניהול מקרוב, ארבעתם ממשיכים לנהל את המפעל. איתן אחראי על ארגון ועובדים, גל הוא איש טכני מאוד ואחראי על רכישת ציוד, הרכבה ותפעול, מאיה בתי מנהלת את השיווק. המפעל מנוהל ע”י דור ההמשך ומעסיק כל השנים עובדים רבים מבית שמש והאזור וברוך ה’ ניתן לומר שהמפעל התפתח למקומות טובים. בשונה מתמר בתי הקטנה שבחרה לעסוק בתחום העבודה הסוציאלית ומצליחה בתחום.”

משך השנים לא לקחת חלק בניהול וקבלת החלטות?

“לא. כל השנים עבדתי במשרה מלאה וניהלתי קריירה. ליוויתי את התפתחות המפעל מלמעלה, מעולם לא לקחתי חלק בעבודה או ניהול. הפסקתי לעבוד ברגע שאלי נפצע, נשארתי לצדו כל השנים וניתן לומר שזו הייתה עבודה במשרה מלאה ואף יותר. אלי קיבל טיפול בבית כמו בבית חולים ובמקביל, טיפלתי בילדים והנכדים והשתדלתי לא להחסיר מהם כלום. היה לי חשוב לשמור על אחדות המשפחה, לא להישאב לדיכאון ולשמור על מורל גבוה למען כולם. הילדים שלי היו קטנים כשאלי נפצע, הם גדלו לצד הגדילה והתפתחות מפעל החיים של אבא שלהם – כל אחד בדרכו. אני מודה על כך שילדיי גדלו להיות אנשים טובים וישרים עם שמחת חיים וצנועים. מבלי להתרברב חלילה, זה משהו שאני השרשתי להם לסייע למי שצריך ובשקט. אלי ואני גדלנו במשפחות ברוכות ילדים וחלק בלתי נפרד ממייסדי העיר בית שמש, כחלק מהמציאות שנכפתה על כולנו השתדלתי לדאוג גם למשפחתי המורחבת ולאמי ז’נט ז”ל.

בית הוריי אהרון וז’נט אזולאי

“אני הבכורה מבין 9 אחים 2 אחים ו- 7 אחיות. אבא שלי אהרון ז”ל עבד בקרן קיימת ובנשר הר טוב בתקופת הצנע, תקופה לא פשוטה בה היה צריך לפרנס משפחה גדולה בתקופה מאוד מורכבת בה בנו את בית שמש והארץ כולה. ויחד עם זאת, הוא מעולם לא החסיר מאתנו כלום. אבא שלי היה פעיל מפא”י ביחד עם מייסדי העיר אבא נעמת, מאיר כהן ז”ל ועוד רבים וטובים, הם היו פעילים מאוד בשנים הראשונות של בית שמש ומנגד היה קלמו בסירי חירותניק בכל רמ”ח אבריו. היה יפה לראות איך הם היו חברים טובים למרות השוני בדעות. ינקתי פוליטיקה מהבית ולימים, הייתי חברה במועצת סניף מפלגת העבודה בבית שמש וסייעתי במערכות הבחירות. שימשתי כמדריכה פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד ולימים, החלפתי את חיים שושן כמזכיר הנוער העובד בתקופה בה סימה נוסבאום הייתה מזכירת נעמת.

סימה קלטה את אימא שלי ז’נט לעבודה כטבחית במעון נעמת בחצי משרה ומבלי שאבי ידע על כך. אמי לא עבדה מעולם והייתה עקרת בית מסורה שגידלה אותנו. תוך כדי עבודה אימא הפכה לטבחית הראשית של מעון נעמת וכל עולמה היו הילדים, היא הייתה מסורה לעבודה ולילדי המעון באופן מעורר הערכה. אימא הייתה מרכז הבית, גרנו ברח’ הרצל השכנות הטובה הפכה את כולנו למשפחה אחת גדולה. אימא הייתה עמוד התווך שחיבר בין כולם, אישה יפה עם בלורית לבנה כסימן היכר. היא הייתה מלאת שמחת חיים על אף שהחיים שלה היו מורכבים כמו שאר האימהות באותה תקופה. אני זוכרת שהיא השתתפה בחוג דרמה והם העלו הצגה במרוקאית. אימא הייתה חברה טובה של לולו מלאוסי ז”ל שנפטרה לא מזמן הן עבדו יחד במעון נעמת וגידלו דורות של ילדים. על שולחנה של אימא כולנו גדלנו, היא נהגה לארח את הילדים והנכדים בשבתות וחגים ברוחב לב ובמסירות. גדלנו בבית חם ואוהב. בכל עונה הם קנו לנו בגדים מאבו אליהו‘ ונעלים מהרמן. אני זוכרת שבסוף כל חודש אבא שלי היה עורך חשבונות למי הוא חייב כסף, ובתחילת החודש עם קבלת המשכורת הוא היה הולך לשלם. אז החיים היו מאוד פשוטים וטובים. כשהפסקתי ללמוד היה טבעי שאתגייס לעזרה בפרנסת המשפחה.

כל הבוסים איתם עבדתי נהגו להרים גבה כשנודע להם שלא סיימתי ללמוד 12 שנות לימוד. שלטתי בשפה האנגלית והצרפתית, הייתי חברת ועד עובדים ואפילו נשלחתי לפיליפינים וייצגתי את ישראל בוועידה לזכויות עובדים. בשנים בהם הייתי מזכירת מנכ”ל מנועי בית שמש, סייעתי מבפנים בכל מה שניתן ובאוזן קשבת. על פי אותם ערכים בהם חונכתי כך חינכתי את ילדיי.”

מה בית שמש בעבורך?

“שורשים נטועים ביסודות. זו בית שמש שלי. קשה לי להתנתק מהעיר על אף שארבעת ילדיי גרים מחוץ לבית שמש מעולם לא חשבתי לעזוב את העיר. אני יוצאת מהבית כולם מחייכים אליי, אני הולכת לשכנים ויש תמיד מי שדואג ושואל לשלומי כולם חיים פה בהרמוניה. היכן בעולם אמצא בית כמו שלי שאני כל כך אוהבת ומחוברת אליו. המשפחה המורחבת שלי ושניים מגיסיי גרים בבית שמש ובית שמש עבורי היא משפחה אחת גדולה. כל עוד זה תלוי בי – זה הבית שלי!”

על אף שילדייך איתן, מאיה, גלי ותמר עזבו את העיר?

“הילדים שלי השתלבו יפה במקומות אחרים מתוך בחירה אישית וטוב להם אז טוב גם לי. עברתי עם שניים מילדיי תקופות מאוד קשות ועצובות, איתן ומאיה התאלמנו מבני זוגם בגילם הצעיר. מעולם לא התערבתי בשיקולים שלהם איפה לגור וכולם מצאו את מקומם מחוץ לעיר ואני שמחה עבורם. איתן גר בכרמי יוסף, מאיה גרה בבן שמן, גל בגנות ותמר בהרצליה. הם באים לבקר בסופי שבוע לארוחות משפחתיות, אני נוסעת אליהם ומסייעת להם כשצריך עזרה ובשוטף אנחנו מתראים כל הזמן וזה הכי חשוב.”

ספרי עלייך כסבתא

“הנכדים קוראים לי סבתוש. אני סבתא מפנקת וטוטאלית בנתינה מהרגע שהם בבטן ועד בכלל. אני נוסעת עם בני המצווה לחו”ל והם מאושרים, זכיתי לעשות זאת עם ארבעה מנכדיי והבאים בתור שואלים “סבתא לאן תיקחי אותנו?” בחופשות אני נוסעת איתם לים ולאן שהם מבקשים. בחגים כולם מתארחים אצלי. בכל יום אני מדברת עם הנכדים, כלות וחתנים אני זמינה עבורם בכל רגע נתון וחיה אותם.”

מה את מבשלת בארוחות משפחתיות?

“צוחקת. הרבה דברים. מבחר של סלטים, מנה ראשונה, שני סוגי דגים, עיקרית, מוח, צלעות כבש, בורקס ממולא, קוסקוס, בשר ראש עם פולים וכל מה שהם אוהבים. על הקינוחים והחלות תמר בתי אחראית, יולי (אשתו של יורם) ושירן אחראיות על העוגות. לבשל עבור מי שאתה אוהב וההווי סביב שולחן האוכל הוא עניין שמחבר בין כולם כחלק מאחדות המשפחה. יורם גיסי הוא חלק בלתי נפרד מילדיי, הוא גדל אצלי בבית מגיל צעיר, ילדיו הם חלק מהנכדים שלי, כך שבפועל יש לי 5 ילדים ושני נכדים נוספים.”

ספרי עוד קצת על בית שמש של פעם?

“את מאיה, גל ותמר גידלתי בבריכה העירונית בחופשות הלידה, מרכז החיים התנהל שם. גידלתי את הילדים עם חנה וזרי גולד ודינה אלפסי כולנו גרנו ברח’ הרצל, ברגע שהחלה הבניה בבית שמש כל אחת מהמשפחות עבר לשכונה אחרת, הילדים שלי ושל זרי וצבי גולד גדלו יחד עד בגרותם כי גרנו באותה שכונה.

גדלתי ברח’ הרצל, את כל הילדות והבגרות העברנו בגן העיר, הייתה שם טרסה גדולה והיא שימשה לאירועי יום העצמאות. לשכת הנוער הייתה ליד מה שהיום המכולת של סימה, כל משחקי הילדות נערכו שם כולל ההיכרות והחיזורים שלי עם אלי. היו שם גינות מטופחות זו הייתה אחת הפנינות היפות של בית שמש, היכן שנבנה ביה”ס שמשון היה גן מקסים מלא ורדים ואירוסים, בערב פסח הייתי יורדת לגן וקוטפת זר של אירוסים לשולחן החג.

בפינת רח’ ארלוזורוב היה הירקן הראשון של בית שמש, ההורים של שם טוב מבנק הפועלים לשעבר, וחנות בשר ודגים של לסרי ושתי מכולות נוספות שם היינו קונים לחם וחלב, זה בעצם היה המרכז המסחרי הראשון של בית שמש אליו היו מגיעים עגלות וסוחרים מכל המושבים. אני זוכרת שמעולם לא נעלנו את הדלתות גם כשהלכנו לישון.

הייתה להקת מחול נהדרת, תנועות נוער אליהן הצטרפו הצופים. כל החתונות והאירועים התקיימו ‘באולם הפועל’, צמוד אליו הייתה פעילות של תנועות הנוער ובאותם ימים הצטרפתי כפעילה של מפלגת העבודה.”

מרחק רב בין העבר להווה, כיצד את חווה את השינויים שבית שמש עוברת?

“כל הנושא של חרדים מול שאר המגזרים מוגזם בעיניי, אני רואה הזנחה פושעת בעיר הוותיקה. רואים את הפערים וההבדל הגדול בין הבניה החדשה לבין בית שמש הוותיקה. איפה הבריכה העירונית?! איפה בית קולנוע, אלו שני מקומות שאני הכי אוהבת ואין אותם בעיר. רחוב ביאליק אחד הרחובות הכי יפים בעבר והיום הוא נראה מזעזע. לא מבינה איך זה הגיע למצב של הזנחה כזו? מצער אותי שאם אני רוצה לעשות משהו זה מצריך ממני לצאת מהעיר לא לעניין וחבל! חסר לי מועדון עירוני לגיל השלישי או פעילות חברתית מעניינת. אם היה טוב בעיר אני מניחה שהילדים שלי היו נשארים להתגורר פה.”

במה את עסוקה במהלך היום?

“רוב עיסוקיי הם סביב הנכדים, אני נוסעת פעם בשבוע באופן קבוע להרצליה לנכדים. בקיץ אני נוסעת פעמיים בשבוע לים עם חברות. אני יוצאת לבתי קפה וקניונים. אני אוהבת ומטפלת בגינה שלי. בשנים האחרונות שולה לוי ואני הפכנו לחברות קרובות ואנחנו מבלות יחד, סיכמנו בינינו רק לא לדבר על פוליטיקה. היא ליכודניקית ואני מפלגת העבודה (: ולמרות זאת מעולם לא בחרתי ליכוד אבל, בבחירות המוניציפליות האחרונות בחרתי בליכוד רק בגלל שלום אדרי, אני רואה את השיפוץ והעבודות שהוא עשה בשכונה שלי ובכלל, לפני כמה זמן פניתי אליו שיטפל במפגע בבית העלמין קרוב לחלקת הקבר של אלי, הוא טיפל מידית בליקוי וראוי להערכה גדולה בפרט ובכלל.”

מה עושה לך טוב?

“ים! הים עושה לי הכי טוב, כולם קוראים לי בת הים. לנשום את הים והרחש של הגלים יש יותר שלווה מזה? הים מבחינתי טוב כמו טיפול פסיכולוגי. “קלקלתי” את החברות והאחיות שלי הם מבשלות לשבת וביות שישי קמות מוקדם ובאות איתי לים.

אירועים משפחתיים של כולם עושה לי טוב. כל ההכנות מסביב זה מחייה, מקרב בין לבבות ומעלה זיכרונות.

טיולים לחו”ל גם עושים לי טוב, אני נוסעת לטיולים מאורגנים לראות עולם. במהלך כל השנים שאלי היה חולה הייתי נוסעת לחו”ל מתחדשת בכוחות נטענת מחדש וממשיכה הלאה.”

בית שמש חוגגת 70 מה את מאחלת לעיר?

“שתפרח ותתפתח גם בעיר הוותיקה, שנהיה על המפה בדברים חיוביים. שתהיה אחדות אמתית בין האוכלוסיות מבחינת חיה ותן לחיות מבלי לפגוע באחר.”

~~~

סימה אלון לבית משפחת אזולאי היא דוגמא יפה תרתי משמע של ותיקי בית שמש וכפי שמכנים בית שמש של פעם, בת למשפחה מכובדת שבנתה אבן על אבן את בית שמש יחד עם משפחות שורשיות נוספות.

את הראיון קיימנו בביתה של אלון ונדמה כי מתקיים בה המשפט מהמקורות: “שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים מַרְחִיבִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם: אִשָּׁה נָאָה, דִּירָה נָאָה וְכֵלִים נָאִים”. היא מוארת, מאושרת בחלקה, מאוד מדויקת באופן בו היא מספרת על התחושות שלה.

היה מרגש לראות את פניה כאשר נזכרה בערגה בילדות דלת אמצעים אך שמחה ופשוטה במובנים רבים.

יאמר לזכותה כי היא אופטימית, שמחה וריאלית בכל הקשור לתמורות והשינויים שבית שמש עוברת ועם זאת, בחלקת אלוקים שלה היא עדיין חווה את הערבות ההדדית בין השכנים והמכרים של תושבי העיר הוותיקה ומתייחסת לעובדה זו כחלק בלתי נפרד מבית שמש של אז והיום.

נאחל לה ולמשפחתה היקרה, בריאות, אריכות ימים והמשך נתינה ופרנסה בשפע.

שבת שלום ומבורך!

מוזמנים לצפות בתמונות נוסטלגיות