מאיר בלעיש, סגן ומ”מ רה”ע בדימוס, מיעט להתראיין בתקשורת גם כשהיה בשיא העשייה הציבורית. בראיון בלעדי ואישי על מירי מזרחי ז”ל משתף על חלקה הבלתי נפרד ממנו מגיל 17 ולאורך דרכו הציבורית.  

מתי הכרת את מירי לראשונה?

“הכרתי את מירי בגיל 17, כאשר הפקתי את מסיבות הסיום של כיתות יב’ ובמקביל, בכל פסח ארגנתי עבור מעוטי יכולת סלים של ‘קמחא דפסחא’. באותם ימים מירי הייתה חברה וקשורה לסניף הליכוד בבית שמש, שם פגשתי אותה. עם הזמן היא זיהתה את הכוח והפוטנציאל שלי עם בני הנוער. למירי ועוזי יבדל”א הייתה חברת כוח אדם בשם לירון.

בזמנו, חיפשתי מקום לעשות בו את החזרות והמפגשים עם בני הנוער, מירי שמעה על כך ונתנה לי חדר בחברת כ”א ושם ערכנו  את המפגשים והחזרות. בדיעבד אפשר לומר ששם החלה הפעילות הפוליטית שלי.

לאחר שחב’ כ”א נסגרה, מירי החלה את עבודתה במועצת הפועלים בבית שמש כאחראית על האירועים ועבדה לצד יוסי כהן. באחד המאבקים שהתקיימו בנשר הרטוב התלוויתי אליה וראיתי כמה עוצמות יש לה. היא השתלבה בבית שמש והתחברה להרבה מאוד אנשים. ככל שעבר הזמן, התחברנו באופן טבעי  והבית שלה הפך למרכז העניינים, נהגנו להתארח אצלה בבית עד השעות הקטנות של הלילה, היא אהבה בני נוער וצעירים. במהלך השנים היא סייעה לי לגייס כספים לקמחא דפסחא ולמשפחות נזקקות, ביחד הפקנו אירועים רבים וטיולים עבור בני נוער ונשים ביום האישה הבינלאומי. מירי לימדה אותי לשחות ולנווט בין אנשים, ובגיל 23 היה ברור לשנינו שאנחנו צריכים להתמודד ברשימה למועצת העיר, ערב אחד ישבנו בבריכה ומירי אמרה לי  – תתמודד!

וכך, בגיל 25 הקמתי רשימה עצמאית למועצת העיר, סיכמנו שאתמודד בראש הרשימה ומירי תהייה מס’ 2 שלי. תוך כדי תנועה הצטרפה אלינו עו”ד אירית מרציאנו וקובי אטיאס ולאחר שבחנו את המצב הוחלט כי אירית תהיה מס’ 2 ברשימה, מירי ויתרה על מקומה ודחפה לכך.. והצלחנו להיכנס למועצת העיר עם 2 מנדטים. מירי ב- 10 אצבעות ובשקט בנתה את מערכת הבחירות הראשונה והבאות אחריה.”

מתי התחלתם לעבוד יחד באופן פורמלי?

“לפני 18 שנה מוניתי לסגן רה”ע, עמליה בוחבוט הייתה מנהלת הלשכה שלי, מירי הייתה ברקע וסייעה לי בכל נקודת זמן לאורך כל הדרך. במשך 8 שנים שכנעתי אותה לעבוד איתי בעירייה והיא סירבה. לפני כעשור הסכימה והחלה לעבוד איתי בלשכה. היא עבדה שעות רבות ולקחה על עצמה לטפל בתחומים רבים. יאמר לזכותה כי בכל פעם שקיבלתי שעות נוספות לחלק לעובדים תחתיי היא מעולם לא הסכימה לקבל ונהגה להגיד “תן למי שצריך אני לא רוצה כלום ולא עובדת בשביל הכסף”.

מירי החלה בתפקיד ‘קטן’ ומהר מאוד העמיסה על עצמה עוד ועוד תחומי אחריות, טיפול בפניות ציבור, עסקים, פרויקטים והפקות. היא נלחמה עבור תרבות למיעוטי יכולת והוציאה בכל קיץ עשרות אוטובוסים עם מאות ילדים לסופרלנד ולמימדיון, היא שינתה את אופי התרבות בעיר במובנים רבים ובעיקר היא הכניסה למשרד ולכל מי שהכיר אותה רוח חיים והרבה שמחה..

המומחיות שלה היה לסגור עסקאות בכל תחום גם ברמה הפוליטית. היא ידעה איפה כואב לי ומאותו מקום היא חיברה ביני לבין תושבים וגם לפוליטיקאים. הייתה לה יכולת עצומה לעשות חיבורים משמעותיים ולחבר.”

מי הייתה מירי עבורך?

“מירי הייתה כמו אימא עבורי, אם הייתי יכול הייתי קורא לה כך. היא נפטרה בגיל 64, צעירה לכל הדעות. מי שהכיר אותה לעומק הבין כמה היא צעירה ברוח ובנשמה שלה. אני מרגיש שאני חב לה הרבה מאוד אפשר לומר שלאורך העשייה הציבורית שלי היו לי שתי זרועות – מירי ומרב בן נעים. עכשיו אני מרגיש כאילו כרתו לי יד. הייתה למירי יכולת לשבת בפגישות בשקט ורק להקשיב ומיד אחרי הייתה פועלת לתקן כל מה שדרוש תיקון, גם במחיר של להילחם על אותו עניין. היא לא ויתרה לי ולעצמה. היא ניהלה אותי בהרבה מובנים, דרכה התחדדה לי ההבנה שלא הכל פוליטיקה ואפשר להגיע ללבבות של אנשים בדרך פשוטה, כולל בפוליטיקה ובמצבים קשוחים.

אני יכול לומר בוודאות, שכל מה שהיא אמרה וייעצה בדיעבד, התברר כנכון!

היא העריכה מאוד ברמה האישית והפוליטית מקומית שני אנשים – שלום אדרי ומשה מונטג. לכאורה, שני אנשים של שני קצוות הפוליטיקה המקומית. היא נהגה להגיד כי לשניהם יש מילה של כבוד. היא צדקה. שלום אדרי ואני היינו יריבים גדולים, אחרי מערכת הבחירות האחרונה בחרתי להתנתק לגמרי מהפוליטיקה, שלום אדרי היחיד שהתקשר אליי ובא לבקר אותי אחת לכמה זמן, הוא מתקשר אליי ושואל אם אני צריך עזרה או בכלל, וזה לא קשור לפוליטיקה אלא, אדם מול אדם. כך גם משה מונטג אנחנו בקשר בשוטף. אפשר לומר לזכותה של מירי שאם הייתי מקשיב לה יותר אולי המציאות הייתה אחרת.”

מירי טיפלה בפניות ציבור בלשכתך, אליה נהרו תושבים רבים עם בעיות קשות וסבוכות, מירי טיפלה בכולם, ניסית להבין מהיכן היא שאבה את כוחות הנפש?

“למירי הייתה תכונה בולטת ככל שהמקרים היו מורכבים ובלתי אפשריים היא נכנסה בהם בכל הכוח, נלחמה והפכה עולמות בכדי לסדר אותם. אל הלשכה שלי התנקזו כל פניות הציבור הכי קשות ומסובכות. מהר מאוד מירי הפכה לכתובת לכל אותם אנשים שנפלו בין הכיסאות ולא יכלו לקבל סיוע מהעירייה,  הרווחה, או כל משרד ממשלתי – מירי הייתה הכתובת. בכל פעם שפנו אליי בבקשת עזרה הייתי אומר להם תבואו אליי וננסה. את כל הפניות העברתי למירי ואמרתי לה לא פעם – יש לנו 100 פניות אם נטפל ב- 50 מהם – דיינו. בפועל, היא טיפלה בכל ה- 100 גם אם לא באופן מקסימלי היא מצאה פתרונות עבור כל אדם. כוחות הנפש שלה היו קשורות לעובדה שהיא אהבה לנצח. ניצחון על המערכת וטיפול באיש הקטן היו השמחה הגדולה שלה.”