
קרני יעל
סיפור חייה של יעל שוורץ-איבגי, שנולדה להורים נרקומנים ואומצה בגיל שנה לאחר שהופרדה מאחיה בן ה- 5. על ההחלטה לפתוח את תיק האימוץ, המפגש המרגש עם ירון אחיה ואימה. תובנה משמעותית לחיים, בית שמש בעבורה, איזה תחום היא אוהבת ומה תעשה כשתגדל?
יעל שוורץ, 29, גדלה בירושלים בשכונת הר נוף להורים דוד וחנה ואחות קטנה למתניה. גדלה בבית דתי- לאומי, למדה בביה”ס צביה לאמנויות במגמת תאטרון.
נשואה לניר איבגי, בן בית שמש ולמשפחה ותיקה ואם לשתי בנות.
סיפור חייה של יעל כמו לקוח מסרט, כמי שאומצה בגיל שנה והופרדה מאחיה, קיבלה חינוך וערכים טובים, בקלות יכולה הייתה להיות חלק מחיים אחרים לגמרי..
גוללי את סיפור חייך כרונולוגית.
“נולדתי בביה”ח ‘סורוקה’ בבאר שבע לאבא שהיה איש עסקים וניהל זוגיות עם אימא שלי אולם, הם מעולם לא התחתנו. אבי נפל מנכסיו ועסקיו והתדרדר לסמים קשים ואימא בעקבותיו.
אחי ואני גדלנו בבית לא רגיל, ירון היה בן 5 כשנולדתי והוא טיפל בי ביחד עם סבתא שלי שלקחה אחריות ככול שיכלה. ירון, בשונה ממני זוכר את האווירה, המראות הקשים והמזרקים בבית. בשלב מסוים מח’ הרווחה נכנסה לתמונה ונתנה לאימא כמה צ’אנסים והזדמנויות לקחת אחריות ולגדל אותנו כמו שנדרש ממנה והיא לא עמדה בתנאים בכל פעם מחדש.
לפני 30 שנה בערך כל ההתייחסות לאימוץ ולהוצאת ילדים מהבית הייתה שונה מהיום. ביום בהיר אחד התקשרו מהרווחה לאימא וביקשו שתבוא לפגישה ביחד אתנו. עוד באותו היום ירון ואני נלקחנו מאימא והפרידו בינינו. ירון ואני נשלחנו לשתי משפחות מאמצות. (עניין שלא היה קורה היום כי יש נטייה לא להפריד בין אחים). מאותו היום אימא לא ראתה אותנו יותר.
נשלחתי למשפחה בירושלים למשך שנה לאימוץ פתוח – ביהמ”ש לא מקבל החלטה סופית במהלך השנה הראשונה לאימוץ, בכל שלב ניתן להחזיר את הילדים למשפחה הביולוגית אם משהו השתנה והם עומדים בתנאים.
הוריי דוד וחנה אימצו אותי לצמיתות ובחום לאחר שנה, כי הוחלט ע”י הרשויות שאמי הביולוגית לא כשירה. ירון אחי הביולוגי אומץ בגיל 6 ע”י משפחה ירושלמית וגדל בשכונת ארנונה. בדיעבד, מדהים היה לגלות שירון ואני הסתובבנו באותם מעגלים מקבילים וקרוב מאוד אחד לשנייה. ירון היה חבר טוב של אח של חברה שלי.
דוד וחנה מעולם לא הסתירו ממני את היותי מאומצת ועשו זאת בדרך הנכונה ביותר. ירון, אחי הביולוגי זכר אותי ולרגע לא הפסיק לחפש אותי ולא השלים עם העובדה שנלקחנו מההורים והפרידו אותו מאחותו.
בגיל 20 החלטתי שאני פותחת את תיק האימוץ. ב’שירות למען הילד’. באמצעות עובדת סוציאלית נערכו איתי כמה מפגשים בכדי לוודא שאני אכן יעמוד בזה. היה לי ברור שארצה לדעת את עברי ולהבין באמת מהיכן הגעתי, בכדי לסגור מעגל עם עצמי, ולמרות הסקרנות גם פחדתי.
העובדת הסוציאלית סיפרה לי את הסיפור, והודיעה לי שיש לי אח שמחפש אותי והשאיר לי בתיק האימוץ מכתב. לא זכרתי כלום מהילדות כאילו העבר נמחק והופתעתי מאוד לדעת שיש לי אח גדול ממני. העובדת סוציאלית הדגישה לאורך המפגשים שלנו שאח שלי מאוד ישמח לפגוש אותי וציינה שהוא בחור טוב שמנהל חיים נורמטיביים. אותו רציתי לפגוש, בשונה מההורים שלא רציתי לראות או ליצור עבורם אשליה.
במכתב ירון כתב לי שהוא מחכה לרגע שיפגוש אותי ואין מאושר ממנו ברגע שזה יקרה. העובדת הסוציאלית ביקשה שאכין את עצמי נפשית כי המפגש כנראה יתקיים בימים הקרובים. עוד באותו היום כעבור כמה שעות היא התקשרה ואמרה “את לא מאמינה כשדיברתי עם ירון בטלפון הוא כמעט התעלף מרוב התרגשות. הלילה הוא נוסע עם חברה שלו לתאילנד למשך חודש ואמר שהוא יבטל את הנסיעה”. ביקשתי מהעובדת הסוציאלית שלא יעשה זאת, חיכינו חיים שלמים ונחכה חודש נוסף. קבענו שנפגש יום למחרת נחיתתו בארץ.
היה לי חודש ימים לעכל ולדמיין את המפגש בינינו. קראתי את המכתב שהשאיר לי בערך 700 פעם. ואני חייבת לציין שההורים שלי היו איתי ולצדי בכל צעד או התלבטות.”

המפגש עם ירון
“לפגישה עם ירון העדפתי ללכת לבד. קבענו להיפגש אצל העובדת הסוציאלית בשעה 10:00 בבוקר. בינתיים, ירון התקשר לעובדת הסוציאלית ואמר שיתעכב בשעה, כי בתאילנד הוא ננשך ע”י קוף וחייב לעבור זריקת חיסון.
הגעתי למשרד, ישבתי שם והלב שלי עמד להתפוצץ. בכדי להיכנס למשרד העובדת הסוציאלית צריך לעבור שתי דלתות זכוכית. בחמישה ל- 11 הוא הגיע. המזכירה שאלה אם אפשר להכניס אותו? ישבתי עם הגב והדלת מימיני. נכנס גבר חתיך ויפה ומיד שאל אם אפשר לחבק אותי?? הסכמתי. התחבקנו למשך שעה ארוכה. הוא בכה ואני לא. הרגשתי מוזר. לאחר מכן ישבנו ודיברנו כרבע שעה.
אציין כי באופן פורמלי תהליך הפגישה הראשונית מתקיים במשרד תוך כללים ברורים. בהנחה ששני הצדדים מסכימים מותר להמשיך את המפגשים באופן עצמאי, והחלפת טלפונים, אם אין הסכמה מצד אחד מהצדדים לא מחליפים פרטים. היה ברור לשנינו שהקשר בינינו ימשך. משרדי הרווחה בגבעת שאול בירושלים, ירון שאל אם אני רוצה ללכת משם להמשיך את הפגישה ואמרתי כן. אמרנו תודה רבה לעובדת הסוציאלית ורצנו לבית קפה. ישבנו שם שעות רבות כאילו כל החיים היינו יחד, לא היה בינינו דיסטנס, אכלנו ושתינו, סיפרנו אחד לשנייה את סיפור חיינו. מאז ועד היום אנחנו בקשר מדהים! הוא נשוי ויש לו אישה ושתי בנות מדהימות, הוא גר במעלות תרשיחא, הוא אוהב את הבנות שלי ואת בעלי ואנחנו אותם, הוא מגיע אלינו לשבתות. אנחנו אוהבים מאוד וחברים כל כך טובים.”
תוך כדי הקשר שנבנה בין יעל וירון הם החליטו ביחד להיפגש עם אימם הביולוגית. לימים, ההורים הביולוגיים שלהם נפרדו. נקבעה ע”י העובדת הסוציאלית פגישה בתל אביב כמקום טוב באמצע בין ירושלים לבאר שבע.
המפגש עם האימא הביולוגית
“לילה לפני המפגש הקפיצו את ירון למילואים. הוא לא יכול היה לדבר בטלפון וקיבל אישור מיוחד בכדי לדבר איתי שיחה של 30 שניות בה אמר שהוא לא יוכל לבוא לפגישה. נכנסתי ללחץ ואמרתי שלבד אני לא עושה את זה. בלילה התקשרתי לעובדת הסוציאלית ואמרתי לה שאני רוצה לבטל. היא אמרה שאין מצב שאני מבטלת כי האימא הביולוגית לא ישנה כבר למעלה מחודש ימים, היא מבוגרת וקשה יהיה לבטל ועדיף שאפגוש אותה לבד מאשר כלום. התעקשתי לא להיפגש אתה לבד, והיא ביקשה שאתחשב בה כי היא מסכנה ומדוכדכת יותר מחצי חיים.
התייעצתי עם אימא שלי חנה ולבסוף החלטתי ללכת לפגישה ונסעתי עם חבר טוב.
המפגש הרשמי נערך בחדר גדול שנקרא ‘חדר משפחה’ באמצעותו מנסים ליצור אווירה טובה ונעימה. מלכתחילה ביקשתי מהעובדת הסוציאלית שלא יתקיים שום מגע בינינו. לא ידעתי איך היא נראית, מדובר בנרקומנית לשעבר, בחיים שלי לא פגשתי אנשים כאלה פחדתי כי לא ידעתי איך המפגש יראה. זה אולי ישמע לא טוב אך ביקשתי שלא תחבק אותי אם ארצה אחליט בעצמי ובאותו הרגע.
הייתי בחדר ושוב הדלת נפתחה. ראיתי מולי אישה שהשנים והחיים לא עשו לה טוב. מפתח הדלת היא התחילה לבכות ורצה לכיווני לחבק אותי ואני אמרתי בקול רם – לא!! אנחנו לא נוגעים בפגישה הראשונה!
היא התיישבה מולי. העובדת הסוציאלית שמה שולחן שהפריד בינינו בכדי שלא תהיה אפשרות למגע. ניסיתי לדבר אתה, היא הייתה נסערת, בכתה ולא הצליחה לדבר. ריחמתי עליה. אני לא בכיתי. בשלב מסוים שאלו אותי אם ארצה לפגוש חלק מהדודים שלי ובני המשפחה שהתלוו אליה, הסכמתי שיכנסו ואגיד להם שלום. נדהמתי כשהדלת נפתחה ונכנסו כ- 15 איש עם מגשי עוגות ומלא מתנות, זה נראה כמו מצעד של טקס חינה. מוזר, אבל איתם היה לי קל יותר. הם אנשים נורמטיביים וחמים, וסיפרו לי שהם רצו לקחת אותי ואת ירון ולא נתנו להם.
שאלתי את עצמי נו באמת איפה הם היו כל השנים?!
כעובדה, האחיות והאחים של אמי הביולוגית בעלי משפחות ואנשים אמידים. בתום המפגש נשאלתי אם אני רוצה להחליף טלפונים ואמרתי שאני לא מעוניינת ולבסוף, הסכמתי שנקיים קשר באמצעות אחת מבנות הדוד וציינתי שאני לא מוכנה להתחיל קשר או שיטרידו אותי.”
הפגישה עם אימא וירון
“אחרי שירון סיים מילואים התלוויתי לירון לפגישה עם אימא והמשפחה. המראות חזרו על עצמם המשפחה הגיעה שוב עם מגשי עוגות והרבה מתנות לירון. בפגישה עם ירון זלגו הרבה דמעות. ירון בשונה ממני נתן לה אפשרות לחבק אותו ולא הפסיק לבכות וכך גם היא. הם התחבקו שעות והיא לא עזבה אותו. המשפחה המורחבת הביאה תמונות משפחתיות, ראינו לראשונה את אבא, הוא נראה קשוח וסופרו עליו סיפורים קשים.
ניסינו להיות בקשר עם המשפחה המורחבת. הם הזמינו אותנו לחתונה של בת דודה והחלטנו ללכת. בחתונה כולם היו סביבנו יותר מהחתן והכלה. הם התגאו מאוד במה שהפכנו להיות. זרמתי עם הדודות והמשפחה המורחבת כיוון שהם אנשים טובים ובסה”כ היה נחמד.
אימא ואבא גרים בבאר שבע, אימא היום בזוגיות ומעולם לא התחתנה, אבא התחתן והקים משפחה.
עד היום לא קיבלתי מאימא תשובות מספקות. מלבד העובדה שאבא היה ראש הבית ולה לא היה SAY. היא לא מדברת ורק בוכה. הקשר בינינו דעך.
ירון המשיך את הקשר אתה וסיפר לה שהתחתנתי, היא כעסה עליי שלא הזמנתי אותה לחתונה, וגם ירון לא הזמין אותה לחתונה שלו. יש לנו הורים שאנחנו מכבדים ואוהבים הרבה לפניה.
אחרי שהתחתנתי נסעתי עם ניר לקבל ברכה מרבי אלעזר ז”ל, וניר אמר לי “אם אנחנו כבר פה בואי נלך לפגוש את אימא שלך כי אני סקרן לראות אותה.” התקשרתי ושאלתי אם אפשר לבוא לקפה. ישבנו אצלה שעה המפגש היה בסדר, בן זוגה דיבר והיא פחות. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה . היא לא מכירה את הבנות שלי ומבחינתי אין לה את הפריבילגיה להיות סבתא. ירון ואני מעולם גם לא פגשנו את אבא שלנו הביולוגי, כי לא הרגשנו צורך.

ובכל זאת, נדמה כי הייתה הזדמנות שהתמסמסה, איך את מרגישה עם זה?
“ביומיום אני לא ממורמרת. היא עשתה דברים שלא ייעשו, לחשוב שהיא עשתה סמים כשהייתה בהיריון איתי? וכבר הייתה אימא לירון? אי אפשר להאשים רק את אבא ולהגיד שהוא הסיפור, היא יכלה להשתקם בלעדיו!! בתחושה שלי ניתנה לה הזדמנות שנייה והיא לבחרה להיות לגמרי מנותקת.”
איזה אימא את?
“אני משתדלת להיות הכי טובה. אני לא אימא רכה בהגדרה ומציבה גבולות אבל, הבנות שלי הן החיים שלי בכל מובן!”
וניר?
“את ניר חברה טובה הכירה לי. יצאנו כמעט שנה ומהר מאוד הבנו שאנחנו נתחתן. ניר הוא אדם הכי מדהים, אופטימי ומלא שמחת חיים שגורם לי אושר גדול. כאבא הוא מדהים לא פחות מהרגע שהוא נכנס הביתה הוא עם הילדות משתטה ועושה איתן דברים שאני לא מסוגלת. באמת אין כמוהו, בכל מקום שהוא נמצא אנשים אוהבים אותו, ויאמר לזכותו שהוא לא ייחס חשיבות גדולה לסיפור האישי שלי.”
מה התובנה המחודדת שקיבלת מהעבר שלך?
“מה שלא זוכרים לא כואב. אני מסתכלת על הסיפור שלי מהצד כי אני לא ממש זוכרת. אני יכולה לדמוע מסיפורים ועל מה שירון עבר, הילדות שלו הייתה מאוד לא פשוטה, הוא זוכר הכל וחי עם הזיכרון ובכל זאת, הוא אדם שמח ואופטימי. לעיתים אני מסתכלת מהצד על הילדה ולא חושבת שזו הייתי אני…”
ספרי על הילדות שלך.
“ילדות רגילה לחלוטין, הייתי ילדה שובבה ופטפטנית. הלכתי לחוגים ועטופה בחברות. נסענו לטיולים עם ההורים שלאורך כל הדרך לא נתנו לי להרגיש שאני מחוץ לתמונה כל מה שאחי ואני קיבלנו היה שווה בשווה. והיום הם סבא וסבתא הכי מושלמים בעולם. אגם בתי היא הנכדה הראשונה שסביבה הייתה התרגשות גדולה.
בחג שבועות נחגוג ביחד עם ההורים ואחי מתניה בצפון, ירון אחי יצטרף אלינו. יאמר לזכותם של הוריי המדהימים שהם קיבלו את ירון לחיק המשפחה בזרועות פתוחות ובאופן טבעי לגמרי.”

מה החלום שלך ומה את אוהבת לעשות?
“עדיין לא החלטתי מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה.
אני אוהבת ונושמת אופנה. ומאוד אוהבת בגדים קלאסיים ועל זמניים. אני משלבת פריטים וגורמת למראה מעניין יותר.”
היית רוצה להיות מעצבת אופנה?
“יש הרבה מאוד מעצבות, ועדיין לא מצאתי את הכיוון שלי. מצער אותי שמעצבת מוכשרת כמו שקד שלי סגרה את הסטודיו שלה. זה תחום תחרותי וקשה. אם אני חושבת לעומק, אם הייתה לי אפשרות הייתי בונה קולקציה לנשים דתיות שרוצות להתלבש בסטייל ובגבול הצניעות.”
בית שמש בעבורך?
“לקח לי הרבה זמן להתחבר לעיר. היום אני מחוברת ואוהבת את בית שמש. אני עצמאית וכשבא לי אני יוצאת לכל מקום שאני רוצה להיות בו וחוזרת הביתה. יש פה סוג של שקט שאני מאוד אוהבת, היום ברור לי שלא אעזוב אותה.
ההורים של בעלי גרים רחוב מתחתיי המשפחה שלו והגיסות הן החברות שלי. אימא שלו היא אימא שנייה שלי. אני אוהבת להיות במחיצתם, הם פתחו לי את הדלת והלב לחיים שלהם ועל כך אני מודה!”
היכן תהיי בעוד כמה שנים?
“אני מניחה שאהיה בתחום הסטיילינג היכן בדיוק קשה לי להגיד במפורש.”
מסר אישי שתרצי להעביר?
“תאהבו, תשמרו ותגנו על הילדים שלכם. העולם הוא גלגל הילדים יחזירו לכם אהבה וטוב. צריך לקחת אחריות לכבד ולאהוב את הילדים זו מהות החיים!”
יעל אישה יפה בכל מובן. מתנהלת במכובדות ומתנסחת בבהירות ורהיטות. נדמה כי למרות סיפור חייה היא בהחלט ‘ניצלה’ בגיל שנה. יסודות החינוך והאהבה להם מהוריה הנפלאים דוד וחנה – היא מי שהינה היום.
בשונה מסיפורי חיים עצובים יעל וירון זכו האחד בשנייה, לא אחת נאמר כי דם סמיך ממים, קשר הדם בין שני האחים מסביר זאת יותר מכל והוא על זמני.
נאחל ליעל ומשפחתה המורחבת שלווה וחיים שלמים ומאושרים. מניחה שעוד נשמע עליה בזכות יכולותיה בתחום האופנה ובכלל שטרם מומשו ועוד יתממשו.
שבת שלום ומבורך!
- 155שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר
אני לא חושבת שאפשר לשפוט אישה שהדרדרה לסמים , זה מעל השליטה שלה , זה לא שהייתה שפויה וויתרה על הילדים הייתה חולה היא גם מסכנה בסיפור אני לא יכולה לשפוט אבל הבית דעה