אתי סויסה בן עמי
קורונה TIME
מאת: אושרת אוחנה נגר
“עם כל הקושי, יש גם טוב ויופי בסגר הזה – אני עם הילדים והבעל באופן טוטאלי, אני מוצאת את עצמי צובעת עם ילד אחד ושרה עם השני, מבשלת המון – והכי משפחתית בעולם”
~~~
“אני מתרגשת לראות את תמונות החיות החופשיות. פתאום אני מבינה כמה גזלנו מעולמן”
~~~
כשהחלו לדווח על הקורונה המתפשטת בסין, לא דמיינתי לעצמי, את מה שהעולם צפוי לעבור. פלנטה שלמה מושבתת וזה נוגע לכל אחד ואחת על הגלובוס.
את הסגר האישי התחלתי לפני ההוראה – כשיש מחלת רקע, נוקטים משנה זהירות. כאשר ניתנה ההוראה על סגירת מוסדות החינוך, החשש העיקרי היה איך להעסיק את ילדיי הקטנטנים. דבר ראשון דאגתי שיהיה להם טרמפולינה בכדי שיפרקו את המרץ. וזכינו ליהנות מהטבע המושלם ליד הבית, בהר צרעה, כשרצינו להתרענן.
עם חלוף הימים, בייחוד הקרבה לחג הפסח, גרמה לי המון עצב וחשבון נפש. קשה להבין שאני פשוט לא מחליטה על כלום, אפילו לא על עצמי. ההורים שלי, כמו ההורים של כולם, יהיו לבד בליל הסדר ואני נשברת רק מהמחשבה. הדאגה לסבתא שלי ולחמותי ביחד עם שאר דאגות היום יום לבן – החייל שלי, מעסיקות אותי, במיוחד כשאין במה להתעסק חוץ מזה.
איך החג שבו אנו חוגגים את חירותנו התהפך כל כך?
עם כל הקושי, יש גם טוב ויופי בסגר הזה – אני עם הילדים והבעל באופן טוטאלי, אני מוצאת את עצמי צובעת עם ילד אחד ושרה עם השני, מבשלת המון – והכי משפחתית בעולם. לזה בטוח אתגעגע כשהקורונה תהיה מאחורינו.
אני מתרגשת לראות את תמונות החיות החופשיות. פתאום אני מבינה כמה גזלנו מעולמן.
יש גם חשש לא קטן מהיום שאחרי. איך נתנהג? איך לא נסתכן ממפגש עם מיקרוב כזה או אחר? איזה עולם כלכלי נפגוש? המון חוסר ודאות.
הדבר הראשון שאני מתכוונת לעשות כשהמצב יעבור אותנו, הוא לחבק הכי חזק בעולם את ההורים שלי ואת סבתא שלי וכמובן, להקים “מיני” התנחלות אצל ההורים לפחות – יומיים.
הגעגוע הוא פשוט בלתי נסבל. בתקווה, שלא נחווה זאת שוב לעולם, מאחלת לכולם חג כשר ושמח!
הכותבת: אושרת אוחנה נגר, אימא ל- 3, תושבת בית שמש, אשת תקשורת לשעבר
- 0share
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר