אתי סויסה בן עמי
פרשת וישלח
בשליחות מתמדת
מאת: מיכל קוברסקי לנגר
“וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו”, אני חוזר הביתה שר לו יעקב, אני והגיטרה, לא בטוח.
אבל הוא חוזר עם שתי נשים – רחל ולאה. עם שתי שפחות-זלפה ובלהה ועם 11 ילדים בלי עין הרע!
וגם רכוש רב עמו, צאן ובקר לרוב.
יעקב שולח שליחים לעשיו לבדוק מה אתו, האם עדיין האיבה מציפה אותו והוא רוצה להרוג אותו,
או שמא אהבת אחים מצויה בו?
חלפו 20 שנה מאז יעקב ברח ללבן, יעקב נמצא במקום מאד מוחל וחומל, מאד סולח ומקבל, למרות כל הסבל שעבר בגלל הבריחה מעשיו אחיו.
אבל אין לו מושג באיזה “מקום” מצוי עשיו (הוא לא יודע מה עובר עליו), לא בהכרח התובנות של יעקב, מצויות גם בעשיו.
לכן, יעקב מתכונן כמו שמתכוננים במצבים של חוסר ודאות הוא מכין את עצמו לכל תרחיש אפשרי.
חז”ל מבארים שיעקב הכין את עצמו לשלושה דברים: לדורון, תפילה ומלחמה.
דורון- הוא מכין מתנות לאחיו, זמן רב הם לא נפגשו וליעקב רצון להעניק לאחיו משלו, הוא אוהב אותו למרות הכל.
תפילה– נושא תפילתו לה’ שיעזור לו והכל יעבור בשלום. מי ייתן ואמן.
מלחמה – אם עשיו במקום הלוחמני שלו, אז אין ברירה וצריך להתכונן לגרוע מכל.
כך התנהל יעקב במצב המעורפל ביחס לאחיו, והותיר לנו לימוד גדול.
כך צריך אדם להכין עצמו כשהולך הוא אל הלא נודע הכל פתוח ולכן, הקדם תרופה למכה.
צריך להיות בהיכון, לכל מצב.
בטרם מגיע עשיו, מגיע שרו של עשיו שנלחם ביעקב, ויעקב מנצח אותו. בעקבות זאת שרו של עשיו משנה את שמו של יעקב לישראל, “כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל”, יש הכרה בעוצמתו של יעקב ובייעודו בעולם. ולכן משתנה שמו.
לא יעקב, על שם אותה אחיזה שאחז יעקב בעקב עשיו ועקב אותו. אלא שם חדש אשר מעיד על מעמדו של יעקב וצאצאיו ביחס לאחרים.
ישראל! פעם ראשונה שעולה השם הזה ומאז, זהו שמנו, שר של האל. שר המשדר, שררה ועוצמה כלפי אחרים.
לאחר המפגש עם המלאך, מגיע עשיו בכבודו ובעצמו. יעקב, כשבאמתחתו: דורון, תפילה ומלחמה,
מתקרב, קד לו קידה ושולח את הילדים, כולם עושים חגיגה שלמה סביב המפגש עם עשיו.
ושואלים המפרשים, האם אין זו התרפסות שאינה במקום, של יעקב לעשיו? האם כך צריכים לנהוג אנו עם ישראל, צאצאי יעקב כלפי אומות העולם?
ובחיי היומיום, איך צריך לנהוג כלפי אנשים סבבינו שמתנהגים כמו עשיו? מלמד אותנו יעקב, שבחיים כנראה צריך להיות כמו קנה – הוא זקוף כל זמן שהתנאים מאפשרים. אבל יש מצבים שצריך לגלות גמישות וקצת להתכופף, וכששטף המים יעבור, שוב מזדקפים.
“גישת הקנה” מתחברת בהרמוניה נפלאה לשלושת הדברים שיעקב הכין עצמו אליהם.
לדורון – המצב בו צריך להתכופף, למלחמה – המצב בו שבים לזקיפות קומה, ותפילה – המצב התמידי של השלך על ה’ יהבך.
תקוותינו שה’ ינחה אותו בעצה טובה מתי להתכופף ומתי להזדקף.
“מעשי אבות סימן לבנים”
מי ייתן ונזכה כעם וכיחידים לחיות ברוח תבונתו ותמימותו של יעקב, ישראל אבינו.
וכשמה של הפרשה: “וישלח” שנזכה למלא את שליחותינו בעולם ולהיות בשליחות-חיובית תמיד!
מתוך נאמנות לרוח ישראל-סבא.
שבת מבורכה בשליחות נאמנה!
הכותבת:
מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.
- 7שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר