פרשת וישב יעקב

מאת: מיכל קוברסקי-לנגר

זו הפרשה שלנו, כן לפעמים צריך לשבת. צריך לשבת ולקחת אויר ולחשוב..

פרשה זו היא למעשה הפרק הראשון בסדרת פרשות מרתקות מבחינת הדינמיקה בבית יעקב.

בית מורכב מאד הוא ביתו של יעקב אבינו, שתי נשים, שתי שפחות ושנים עשר ילדים, ואין חוגי הורים וקבוצות תמיכה.

בפרשה שלנו מתחיל הפרק הראשון בדינמיקה של  “יעקב וביתו..” בין האחים, בני יעקב יש מתח רב

יש להם תחושה קשה של קנאה כלפי יוסף, לא רק שיעקב אוהב אותו יותר ועושה לו כתונת פסים מיוחדת. אלא, שהוא יוסף גם מרשה לעצמו לחלום חלומות.

ואיזה חלומות, בחלומות שלו הוא חולם שהוא המלך והשליט.

חלום אחד על צבא השמים שמשתחווה לו, וחלום שני על אלומות השיבולים המשתחוות לו. את זה אחיו  כבר לא יכולים לסבול.

“המשול תמשול עלינו?” הם שואלים אותו, הוא לא עשה להם שום דבר רע, הוא פשוט משתף אותם בחלומו. אבל אחיו הקנאה מוציאה אותם מדעתם. האחים היו רועי צאן ויעקב שולח את יוסף לראות מה שלום אחיו.

בספרות למדנו שיש מילות מפתח החוזרות ביצירה שמלמדות על הדגש המיוחד לפעמים, היעדרה של מילה יש בעלת משמעות גדולה.

וכשנקרא בפרשה נבחין  כי יוסף אומר “את אחי אנוכי מבקש”. אבל הם? מתנכרים לו. “ויראו אותו” “הנה בעל החלומות הלזה בא” כל מיני כינויים. אבל לא אח.

כשהוא פוגש מישהו בשדה ושואל אותו אם הוא ראה אותם, עונה לו  האיש “נסעו מזה” ומפרש רש”י – “נסעו מהאחווה”.

דיי הם התנתקו ממך. הם לא רואים בך אח, למרות שיוסף לא עשה להם שום דבר רע, הקנאה המפעפעת בהם, משחיתה כל סממן של אחווה. יעקב שולח אותו לראות את שלום אחיו (מעניין אם הוא מודע למשבר בביתו?)

הוא רוצה לחנכם שמותר להיות בעלי דעות שונות, בעלי תפישות עולם שונות ואפילו לריב לפעמים.

מותר שאחד יהיה מוצלח יותר, מותר שיהיה מי שחושב אחרת אבל חייבים לדעת שיש לגיטימציה לשוני ולא לפסול את השני.

יש מקום למחלוקות אך מתוך רגש של כבוד ואחווה. כמה זקוקים אנחנו ללימוד הזה של אחווה בתוך מחלוקת! והאחים של יוסף רואים אותו מרחוק, לא רחוק במשמעות הגיאוגרפית, אלא בהיבט הרגשי.

הם מתנכרים לו ומחליטים להורגו, להתפטר ממנו.

הוא פשוט מפריע להם בעצם קיומו! על רקע יוסף בולט יותר חסרונם. וכך, במקום שהם יעריכו אותו על תכונותיו המיוחדות – במקום שינסו להבין את חלומותיו ומשמעותם אולי, באמת הוא נבחר ע”י הקב”ה?

במקום שיבדקו את עצמם, הם מחליטים למחוק אותו, להרוג אותו!! וכברירת מחדל למכור אותו!

לא מדובר בסתם אנשים. אלא בבני יעקב שמהם יצא עם ישראל. אבל כנראה שהטבע האנושי כל כך מורכב!

ומנגד-אישיותו המופלאה של יוסף, “יוסף הצדיק”, זה הכינוי שנתנו לו חכמים, והוא באמת צדיק.

כמה פגעו בו, כמה הכאיבו לו, כמה קינאו בו והוא – מעל הכל! מאמין באמת שלו, מאמין שהצדק אתו ומאמין במהלך האלוקי בעולם.

הוא מבין שכל שרשרת האירועים (שבע”ה נמשיך ונעסוק בהם בשבוע הבא) היא לא סתם.

הדברים אינם מקריים.

כשאחיו אומרים, מן הסתם בזלזול: “נראה מה יהיו חלומותיו”, יוסף יודע בסתר ליבו ש”חלומות לא שווא ידברו” אלא יש להם משמעות.

מי ייתן ונזכה לשבת של ישיבה בנחת, שנזכה לחלום חלומות מיטיבים ונזכה לראות כיצד חלומות מתגשמים!

שבת שלום ומבורך!

הכותבת:

מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.