רעיון לפרשת ויגש

מאת: מיכל קוברסקי – לנגר

והשבת-סוף טוב-הכול טוב….

הגענו לשיא-לסיום המסע הארוך והקשה של יוסף.

המסע שהחל ב”את אחי אנוכי מבקש”. המסע אל האחווה.

אך הם-היו במקום אחר….נסעו מזה.

הפרשה מתחילה בנאום של יהודה.זה למעשה הנאום הארוך ביותר בתנ”ך.

כל הנואמים הגדולים צריכים לבוא וללמוד ממנו פרק ברטוריקה בתורת הנאום.

איזה נאום מרתק .נאום אמתי מן הלב הכואב. נאום שבנוי מדהים.

ובעקבות הנאום הכתוב בפרשה – בא המדרש והופך את הנאום מרחיב ומתאר כאילו דו שיח בין יהודה ויוסף.

כל אחד מהם כאילו מנסה להוכיח לשני שהוא-יותר חזק…

האחד אומר-אני אוציא את חרבי והשני אומר ואני אשלח את אחי שיפגעו בך.

 ויהודה מאיים-אצבע את שווקי מצרים בדם ויוסף עונה לו- כבר צבעתם בדם של אחיכם שרציתם להרוג…

והמדרש  ממשיך.ומאריך בתיאור השיחה ביניהם.

יש דברים לא הגיוניים במדרש.הרי האחים לא יודעים שזה יוסף-אז איך יתכן שהוא נותן פרטים שיכולים להסגיר אותו?

 מכאן ניתן להסיק שהמדרש למעשה מנסה להאיר היבט נוסף בדברים של יהודה בנאומו המרתק.

המדרש מכניס את המעבר למילים.

המדרש מנסה לתאר את מוסר הכליות של יהודה והאחים על מה שהם עשו ליוסף.

כמה עוול הם עשו לו! כמה הם פגעו בו! סתם.

 ורק עכשיו כשיוסף מקשה ומעיק עליהם-הם מתחיD7ים להבין כמה הם לא היו בסדר כלפיו. כמה הם פגעו בו וכמה אשמה רובצת עליהם.

כשקוראים את הפרשות-מתעוררת המחשבה למה דווקא עכשיו בוחר יוסף להתוודע אל אחיו?

מה הביא לתפנית שמביאה לחשיפתו אליהם?

האם המילים היפות בנאומו של יהודה?

האם נמאס לו כבר מההתעלמות מהם?והוא כבר לא יכול להתאפק יותר מלחסום את רגשותיו העמוקים כאח-לפרוץ כלפיהם.

או שמא הוא פשוט רוצה לחוש אחוות אחים שהוא כה צמא לה?! פשוט-“הייה לי חבר הייה לי אח…”

או אולי משהו עמוק יותר ומהותי יותר?

אם נלך לאורך הפרשות , מפרשת וישב כשהתחיל הסיפור על קנאת האחים. נראה שהאחים כל הזמן מתעלמים ממנו מיוסף.

לא רואים בו אח.מתיחסים אליו בזלזול ובניכור למרות שהוא לא עשה להם כל רע.

ולכאורה עתה-כל מה שיוסף עושה להם , זו אולי סתם התעללות. ואולי אפילו מעין נקמה.

הוא רוצה שגם בנימין-האח הקטן ירד איתם.

הוא מחביא גביע אצל בנימין.רוצה  להעניש אותו שיישאר בכלא במצרים. מה הקטע שלו?

למה הוא עושה את זה?האם זו מידה כנגד מידה?

למעשה יוסף רוצה לתקן אצל אחיו שני דברים.ורק אם הם ישתנו יוכלו לומר  כולנו יחד משפחה אוהבת-מלוכדת-ומפרגנת.

דבר אחד שצריך –זה לשנות את היחס שלהם כלפיו-כאח. “את אחי אני מבקש”

הוא התחנן אליהם: תפסיקו להתעלל בי –לא עשיתי לכם שום רע.מה אתם רוצים ממני?

אבל הם באדישות רבה לא מתייחסים אליו ומוכרים אותו לישמעאלים.

פשוט למחוק אותו.שלא יהיה יותר יוסף. ליצור מציאות אחרת, נטולת יוסף.

ועתה, יוסף רוצה להיות בטוח שמשהו השתנה אצלם.הוא רוצה לדעת בוודאות- שהחיבור מחדש ביניהם יהיה ממקום נקי.ממקום בונה.

ממקום שאין בו משקעים מהעבר אלא רצון אמתי לגעת בחיבור עמוק בין האחים ולחיות לאורה.

הוא פועל ממקום של התגשמות השליחות הראשונית שלו “לך ראה את שלום אחיך”

ולכן כל ה”טרטור” לכאורה . פה המבחן האמתי האם הם השתנו ונגעו באמת.

האם הם יגוננו עליו-על בנימין-או שגם בו הם יפגעו על לא עוול בכפיו.

האם הם באמת מבינים את חטאם ורוצים לתקן חטא זה?

והאחים עומדים במבחן!!

הם מבינים שהם פשוט היו לא בסדר עם יוסף.

כמה הם פגעו בו. הם מבינים שהם טעו בדרך בה הם ראו את הדברים.ועשו לו עוול גדול.וכשיוסף אומר להם להביא את בנימין-

הם מדברים ביניהם (ולא יודעים שיוסף מבין עברית כי הם לא מזהים שזה הוא)

הם לא רוצים בשום אופן להביא את בנימין כי הם יודעים שזה כבר יגמור את יעקב אביהם.

ואז כשהכול מסתבך הם אומרים אחד לשני : “אבל אשמים אנחנו!!”

 הם סוף סוף לוקחים אחריות על מעשיהם ומבינים כמה הם פגעו ביוסף .

הם סוף סוף מבינים שכל הצרות שיש להם כעת במצרים-זה בגלל אותה פגיעה כל כך כואבת ביוסף

“אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו.על כן באה עלינו הצרה הזאת”

לקח להם זמן רב להגיע להבנה כל כך בסיסית. לקח להם  20 שנה להבין את העוול הגדול שהם עשו.

20 שנה חלפו מאז הם השליכו את יוסף לבור בגלל קנאתם וחוסר הפרגון שלהם ליוסף ולחלומותיו.

ועתה-כשיוסף משוכנע ששליחותו “את אחי אנוכי מבקש” תקבל מענה-הוא מוכן להתגלות אליהם ולהתוודע להם.

רק עתה כשהוא בטוח שיותר ההתנכרות לא תהיה חלק מדרך ההתייחסות שלהם אליו.

כי אחרת הכול יחזור למה שהיה.  למתח בבית יעקב אביו.

כשיש להם מודעות למעשיהם-ונכונות ללקיחת אחריות-הוא אומר להם-“אני יוסף”.

ובמקביל-בגדלות הנפש שלו הוא מרגיע את אחיו שנבהלים מאד מההפתעה ההזויה הזו

הם הרי נמצאים 20 שנה אחורנית-כשיוסף נמכר על ידם לעב ופתאום השליט הכול יכול במצרים-זה יוסף…!??

ויוסף הצדיק-אומר להם “ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה- כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם” .

הוא יוסף שכל כך נפגע מהם-הוא זה שמרגיע אותם ומקל עליהם את המפגש המחודש.

אין בו שום רצון להציק להם או חלילה לנקום בהם-אין בו שום רצון לנצל את מעמדו כשליט על מצרים.

יש בו רק דבר אחד- רצון נשגב ואמיתי להגיע לקשר אמיתי בינו וביניהם.

וזהו הדבר השני-שיוסף רוצה להבהיר להם-הנה מול עיניהם  רואים האחים שלפעמים חלומות מתגשמים…..

יש הנהגה לעולם. יש מישהו שמושך בחוטים. ואנחנו צריכים לנסות ולהבין את הדברים.

יש דברים מעבר לראיה האנושית המצומצמת שלנו. כן כל האלומות כמו שחלם-משתחוות לו.

בדיוק כמו בחלומו… “חלומות של אתמול”- הם המציאות של היום.

כמה שניסינו לפגוע בו מבינים האחים-סתם התנכרנו לו-הצדק עימו-עם יוסף.

וכך ממשיך יוסף ומגלה כוחות נפש עצומים של אמונה גדולה שכל מה שקורה מכוון משמים.

זה מה שנתן לו את הכוח לעבור תקופה קשה זו. 20  שנות בדידות במצרים בגלל עוול שנעשה לו על ידי אחיו.

יוסף-לא רואה את העוול שנעשה לו על ידי אחיו-אלא מביט קדימה .

בציפייה להתממשות המהלך האלוקי שניהל את כל ההתרחשויות שלו עם אחיו.

 יש לו ליוסף, אמונה בצדקת דרכו ומעל לכל אמונה ברבש”ע.

 לא סתם הכינוי שדבק ביוסף זה “יוסף הצדיק”.מצדיק עליו את הדין וצדיק וצודק במעשיו.

ויוסף מתמודד ומקבל את כל המצב כי הוא מבין שהייתה לכך סיבה. כמו לכל דבר בעולם.

 הקב”ה לא העמיד אותו במצב כואב כל כך סתם ללא סיבה.הבנתו אומרת לו: “למחיה שלחני אלוקים…”

כדי שיוכל לדאוג למשפחתו בשנות הרעב כמושל על מצרים.

ומכאן כצפוי יוסף מבקש מאחיו להביא את יעקב אביהם למצרים כדי לחיות יחדיו בחמולה מאושרת.

והם חיו באושר ובעושר..

שבת שלום שבת מבורכת

שבת שמחה ומאושרת –

שבת של שבת אחים גם יחד.

הכותבת:

מיכל קוברסקי לנגר, אשת חינוך, מאמנת, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי יהדות וצמיחה אישית.