פרצופה של המדינה

מאת: אתי בן עמי

“ראשי ההנהגה והפוליטיקאים אמורים לשמש דוגמא מתוקף היותם נבחרים. הם אכן דוגמא לכאוס, חוסר מנהיגות, נתק מוחלט מצרכי האזרחים ובעיקר עסוקים במלחמות אגו אישיות. הקבלה להורים שאמורים לחנך ילדים ולהתוות להם דרך לחיים טובים ובפועל מכבסים את הכביסה המלוכלכת מול עיני הצאצאים. בשונה מהעובדה כי משפחה לא בוחרים – פוליטיקאים כן!!”

~~~

“18 יום מבדילים בין הסכמות על תקציב המדינה חד שנתי דו שנתי? שאם לא כן, הממשלה תפורק. יש מי שיודע לומר כי לא מקרית אי ההסכמה. ישנה יד מכוונת ותעשיה משומנת של יועצים וקמפיינרים שבוחשים בקדירה הרעילה שטובת העם רחוקה משיקוליהם.”

~~~

בשבוע החולף ציינו את ט’ באב, יום אבלות על חורבן הבית ומשמעותו במובן של הפרדה ושנאה.

השנה האחרונה הדגישה את הפילוג וההסתה בין חלקי העם. אולם, בחודש האחרון הפילוג וההסתה הרימו ראש. המשבר הבריאותי-כלכלי הקצין את תחושת הפרד ומשול. הנטייה לקרוא לזה ‘קורונה’.

בשונה מהקורונה שהופיעה ללא רקע מקדים, לתחושות אזרחי המדינה יש ועוד איך רקע. הפגנות המחאה של סקטורים שלמים בתוכם עצמאיים מכל קשת העמל, קשישים, צעירים וילדים שחייהם השתנו מהקצה אל הקצה. מה שהיה מובן מאליו – הכי לא מובן עכשיו.

הורים שמתקשים לכלכל עצמם בכבוד, ילדים שהורגלו לרמת חיים מסוימת לא מבינים איך קרה? קפסולה, אלכוג’ל, ZOOM, תו סגול, ערים אדומות, מכתזיות, סלוגנים ורחובות וצמתים זועקים הפכו לחלק מסדר יומם של מאות אלפי מפגינים מידי יום. כל יום מוכיח שתמיד אפשר להגיע נמוך יותר.

“אדם צריך שתהיה לו מילה”

שלוש מערכות בחירות יזכרו כחלק מהפנתיאון של המדינה. ב- 72 שנותיה לא היה תקדים כזה. ועוד היד נטויה. בחלונות הגבוהים כבר החלו את הקמפיינים לקראת בחירות רביעיות שככל הנראה יתקיימו בנובמבר, כאילו לא דיי?!

18 יום מבדילים בין הסכמות על תקציב המדינה חד שנתי דו שנתי? שאם לא כן, הממשלה תפורק. יש מי שיודע לומר כי לא מקרית אי ההסכמה. ישנה יד מכוונת ותעשיה משומנת של יועצים וקמפיינרים שבוחשים בקדירה הרעילה שטובת העם רחוקה משיקוליהם.

‘ממשלת חירום’ שהוקמה על רקע התמודדות הקורונה והשלכותיה הבריאותיות-כלכליות הביאו לכינון ממשלה הכי מנופחת בתולדות המדינה. ממשלה ללא יסודות ומכנה משותף מלבד הטייטל שלשמה הוקמה ‘ממשלת חירום’ ואין קשר לתוצרים שלה בפועל.

36 שרים 16 סגני שרים שעסוקים בעצמם מי מושך את השמיכה לכיוון שלו ובתווך, אזרחים נאנקים ונאבקים בהישרדות קיומית. חלום בלהות!

ראשי ההנהגה והפוליטיקאים אמורים לשמש דוגמא מתוקף היותם נבחרים. הם אכן דוגמא לכאוס, חוסר מנהיגות, נתק מוחלט מצרכי האזרחים ובעיקר עסוקים במלחמות אגו אישיות. הקבלה להורים שאמורים לחנך ילדים ולהתוות להם דרך לחיים טובים ובפועל מכבסים את הכביסה המלוכלכת למול עיני הצאצאים. בשונה מהעובדה כי משפחה לא בוחרים – פוליטיקאים כן!!!!

באופן אישי, אני בעד הפגנות מחאה ככל שירבו הרי זה משובח. ישראל מייצרת מחאות מינוריות אולי זה קשור לעובדה שאזרחי המדינה עייפו ממלחמות והעיסוק בהישרדות יומיומית גובה מחיר יקר. אך בחודש האחרון מוכח כי היד עוד נטויה, אזרחים מכל הקשת יוצאים להפגין מאחר והם מבינים שכבר אין להם מה להפסיד.

בעיניי, הדרמות האמתיות הם לא המפגינים האנרכיסטים (כפי שאוהבים לכנות אותם אוהדי השלטון ובעיקר אוהדי רוה”מ) הם דווקא נבחרי העם 120 ח”כים ושרים שלא מצאו את הדרך להסתדר בינם לבין עצמם. ראש ממשלה בפועל וראש ממשלה חליפי שנראים כמו בדיחה גרועה תוך זמן קצר התגלעו ביניהם מחלוקות חלקן מוצדקות, חלקן מעליבות את שם אומרם וחלקן מעציב עד דמעות.

בין לבין ישנם “כוכבים” שזוהרם כבה עוד בטרם הפציע, דוגמה מכוערת לאיש ציבור הוא ח”כ מיקי זוהר – יו”ר הקואליציה איש כוחני, בריון שלא מבייש תגרן בשוק, סכינאי שההצדקה הפוליטית והאישית שלו היא בעצם היותו שליח “מצווה” של ראש המערכת כמוציא נותן ולוקח למי שאינו מיישר קו!!

פניו כפניי הממשלה המכוערת והכי לא ראויה אי פעם בתולדות מדינת ישראל!

ובין כל ההתנהלות הלא ראויה ובוודאי לא מוצדקת של הממשלה הכושלת אציין לשבח את אזרחי המדינה שערבים זה לזה! שהבינו על בשרם שאם הם לא ילחמו למען עצמם ולמען החלשים והנזקקים אין לנו זכות קיום כעם שמראשיתו היה הומאני בעזרה ההדדית.

ארגוני החסד והיוזמות החברתיות הרבות שמתקיימות בכל עיר ויישוב למען חלשים, מרגשות ומבורכות בני נוער שמסייעים לקשישים, בעלי עסקים שנרתמים לכל מי שזקוק לסיוע, חילונים וחרדים שפועלים זה לצד זה בהרמוניה ומבינים מה באמת חשוב – רוח האדם וכבודו.

באופן מוקצן כולנו חווים את חוסר ההלימה בין התנהלות נבחרי הציבור לבין האזרחים..

כולי תקווה, כי מגפת הקורונה תסתיים בהקדם. אני מייחלת כי ראשי הממשלה והח”כים לא יגררו את העם לבחירות רביעיות על אף שהכתובת על הקיר וכנראה לא יהיה מנוס מכך.

תקוותי האישית, שנבוא חשבון עם מנהיגים כושלים ומסואבים ששבעו עד חנק ממנעמי השלטון ולחלקם הגדול אין שום הצדקה מעשית, ובכך הצדק ירד על עם ישראל במהירה ובימינו.

לדאבוני הקלאסיקה ‘פרצופה של המדינה’ – של להקת תיסלם רלוונטית מתמיד..