בוקר שישי עצוב וכבד.

בשבוע האחרון, מירי נלחמה על הזכות לחיות. כל מי שהכיר ואהב אותה דחק את המחשבה עד לקצה שאולי חלילה היא תיפרד מהעולם.

אתמול, יום חמישי, עמליה בוחבוט-קורן העלתה בקשה לערוך הפרשת חלה של 40 נשים, תוך כמה דקות התנדבו עשרות רבות..   כיאה למירי ולבית שמש היפה.

ביום רביעי האחרון, יום העצמאות ה- 72 למדינה, קפץ לי בפייסבוק זיכרון מלפני 7 שנים. מאיר בלעיש, ששימש סגן ומ”מ רה”ע באותה תקופה, ארגן תוך 24 שעות חתונה לזוג צעיר מהעדה האתיופית, בחצר ביתם של אנט ווילאם בלעיש זכרם לברכה. השתתפתי במאות חתונות, אך כזו מרגשת לא זכורה לי. היא צרובה בתודעה שלי כאחד הימים המכוננים בחיי שמגדירים מחדש את צמד המילים – ערבות הדדית.

חמ”ל של אנשים טובים, נקיים ונטולי אינטרס התגייסו למען מטרה נעלה לשמח חתן וכלה. פאר והדר נטול מניירות, נקי, מזוכך ומזוקק. 

עם קריאת הפוסט הרגיש לי בלב כאילו מישהו קרא לי.. 

לא הלכתי לבקר את מירי בביתה כל התקופה בה היא חלתה. היה לי קשה על אף שהכי רציתי. מעת לעת פגשתי את עוזי, לני ולירון. שאלתי לשלומה והתעניינתי במצבה משורש נשמתי ומייסורי מצפון.

הבוקר, הבנתי שכך אולי הכי נכון. לנצור את זכרה בימי השיא שלה. למרות שבמקרה של מירי כל יום היה שיא, בעשייה, חברות, נתינה ואהבה.

את מירי הכרתי לראשונה אחרי השירות הצבאי שלי. עבדנו יחד במועצת הפועלים שלימים החליפה פנים ושמות והפכה להסתדרות העובדים הכללית החדשה. משך כמעט שנתיים היינו החברות הכי טובות.

בדיעבד, ביום רביעי האחרון נפרדתי ממנה. באותו בוקר, שלחתי הודעה לעוזי בעלה שיבדל”א וביקשתי שיקריא לה:

“אני אוהבת אותך מהדקה הראשונה שנפגשנו לפני 30 שנה בערך..

אני זוכרת אותי כאישה צעירה, בלילות רבים שישבנו ביחד, את הצחוקים וענני הסיגריות הסמיכים.. זוכרת איך נהגנו לנתח ביחד אנשים ומצבים.

זוכרת איך עזבתי לתל אביב והתגעגעתי למפגשים אתך.

אבל,

גם זוכרת כשחזרתי הביתה לבית שמש – ששתינו אוהבות, איך שוב הצטלבו דרכינו והתחלנו באותה נקודה.

בנקודות זכות של אהבה, שכל ישר, אהבת האדם, דאגה לחלשים מתוך הבנה שאפשר להציל נפש אחת ולהרגיש  שהעולם שלם.

איך ערבבת אנשים “וגנבת” להם את הלב והדעת בכריזמה אישית שקטה, טבעית והכי בסיסית.

מי שלא מכיר אותך לעומק לא יכול להבין כמה את ססגונית, מורכבת, עמוקה וחכמה.

כמה את יודעת להעריך עומק וחופש מחשבה.

יצרת סביבך חומה והון אנושי מכל הגוונים והכיוונים.

כאדם שאוהב אדם במובן הפשוט והנקי. בלב ענק ואהבה מזוקקת לכל אותם אנשים שאת אוהבת.

אני שייכת לאותה קבוצה רחבה של מי שאוהב אותך – תמיד ובכל מקרה.

לא שוכחת איך חיברת אותי למעשי צדקה וחסד בשקט מבלי להתכוון, איך בזכותך הכרתי אנשים מהחצר האחורית של שולי החברה.

ובמקביל,

איך תמיד מצאת את הדרך להתקשר אליי ולפרגן על כל ראיון או כתבה שערכתי וקראת, במילים חמות – ובערך אמתי שכל אדם שמח לקבל על העשייה שלו.

איך את קוראת לי אתיקה 30 שנה לפני שיצרתי את אתיקה..

מירי שלי אהובתי,

ביום הכי קדוש בלוח השנה ולעם ישראל – יום העצמאות למדינה אני מאחלת שתתחזקי ותחזרי להאיר לכולם את העולם ביכולות שלך ובמי שאת.

שכל הזכויות הרבות והחסדים שעשית במהלך שנותייך יעמדו לך בפני ה’ יתברך בישועותיו הרבות ונחגוג יחד במהירה ואמן!

רציתי ואני עדיין רוצה לבקר אותך!!  

אשמח אם תאשרי לי שאפשר..

אוהבת מאוד ותמיד

אתי(קה)”

~~~

אחת התכונות המרגשות של מירי הייתה לויאליות. ללכת באש ובמים עבור מי שהיה חשוב עבורה. היא הפכה הספד למחול. מאיר בלעיש היה חלק מעולמה הפרטי, אישי וציבורי.

היא נלחמה על כבודו וציבוריותו גם כשבעיני רבים הוא לא הצטייר כך. על האהבה והלויאליות כלפיו אפשר יהיה לכתוב ספר ארוך ומסעיר על תהומות ועליות מטאוריות כמו בים סוער שגליו מתגלים בעוצמות ולאחריו אדוות שנסחפות אל החוף. מירי שימשה חוף מבטחים. היא עמדה לימינו בכל מזג אוויר.

גם מתנגדיו הגדולים ידעו כי היא חומת המגן.

היא ראתה אור מתוך קושי. גם בימים שהיא יכלה לבחור אחרת. לא בטוח שהיא הייתה נלחמת על עצמה באותן עוצמות. העמידה האיתנה הייתה טוטאלית בכל מובן. היא ראתה את נקודות הזכות של מאיר, את  מעשה החסד הרבים שעשו ביחד למען תושבים שנזקקו לעזרה וסיוע קיומי אמתי. אותם שקופים וחלשים שנפלו בין הכיסאות באין מענה. הם הפכו ביחד עולמות גם כשאי אפשר היה לסייע.

עבדתי במחיצתם שנה. שנה בה גיליתי בהקצנה כי פוליטיקה יכולה לשמש מנוף לעשייה חברתית. ולצד זה, האתננים עולים על המחבר..

חוויתי ברמה האישית את האהבה ללא תנאי של מירי למאיר בלעיש. הבנתי זאת מהרגע הראשון, אליו התחברו רגעים ואירועים רבים של – תקווה וחסד.         

ומשהו הכי אישי – אני מרגישה צורך עז לשתף.

עבדתי עם מאיר בלעיש בבחירות 2011, שימשתי כדוברת אישית שלו. התחברתי אליו כאדם ופחות למאיר הפוליטיקאי. בסבב הבחירות השני, בחרתי לסיים את העבודה מולו וסייעתי למחנה השני. הייתי קרובה לעצמי. לקח למאיר ולי שנים ארוכות אחרי “לנקות שולחן” ולנהל שיחה פתוחה מלב אל לב. בכל הפעמים הדגשתי בפניו את היכולת שלי לעשות הפרדה מוחלטת בין הערך שלו כאדם טוב לב וחבר לבין היותו פוליטיקאי. אף אחד לא ייקח ממני את הכרת הטוב והאהבה שאני רוחשת לו. ותודה למירי מעומק הלב על הזכות להיות חלק ובעיקר על החיבורים.

לפני כשנה השתתפתי בהפרשת חלה שערכו לכבודה לני ולירון בנותיה המסורות. גלריית הנשים שהשתתפה באירוע סימלה את כל הטוב שמירי איגדה תחת כנפיה. בית שמש בשיא תפארתה. נשים מכל הזרמים, גילאים וחלקיה השונים על מורכבותם. זו מירי. מחברת.

היא לא גדלה בבית שמש אולם, היא הגדילה אותה בעוצמות אהבה ונתינה.

קשה להיפרד וקשה עוד יותר יהיה לעכל את הפרידה ממנה היום.

יום שישי, ה-1 במאי, יום סולידריות בין ארגוני עובדים וביטוי למאבק למען תנאי עבודה עבור מי שראוי שילחמו עבורם. הרבה יותר מסימבולי שמירה בת גרציה תעלה ביום זה למרומים.

בבקשה תשמרי על כולנו –  יהי זכרך ברוך לעד!

*** את התמונות השמחות שלח לי מאיר מטיול משותף באומן של צוות לשכתו. חבורה שהפכה למשפחה אחת גדולה!