- 14שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר
לפרסום באתר חייגי 072-3951569
יהודית הרפז, נשואה, אימא ל- 4 ילדים ו- 11 נכדים, מתגוררת במושב בית זית. הרפז מגדירה עצמה כצלמת חברתית – באמצעות הצילום היא מביאה ערך ותרומה לחברה המגוונת של מדינת ישראל.
מזה כמה שנים שהרפז עוסקת בתחום הצילום, בעיקר צילומי נשים, בסטודיו וברחוב.
בעלת בלוג ‘אישה ועדשה’ שמאגד בתוכו סיפורים וחוויות בתחומי החיים כולל צילום וטיולים בארץ ובעולם.
ברזומה של הרפז שתי תערוכות חברתיות:
בחגיגות ה- 68 למדינה יצרה ביחד עם הצלם מאיר אליפור תערוכת צילום ‘העיניים של המדינה’, בתערוכה הוצגו 68 זוגות עיניים.
בחגיגות ה- 70 למדינת ישראל הציגה תערוכת צילומי נשים בשם ‘נשים שבעים’, בה הוצגו נשים מכל רבדי וגווני החברה הישראלית. שתי התערוכות הוצגו ברחבי הארץ ונחלו הצלחה גדולה והתעניינות רבה.
“צילום באהבה זה כל הסיפור”, אומרת הרפז “בשבוע הבא יתקיימו חגיגות ה- 72 למדינת ישראל, כוונתי הייתה לקיים תערוכת צילומים של דגל המדינה בהקשרים רבים אולם, היא תידחה עד לאחר משבר וצל הקורונה.
למה דגל ישראל?
“משחר ילדותי הוא מלווה אותי, יש לנו קשר עין וחיבור בלב. בגן, בתנועת הנוער, בצבא, לכל מקום הוא הולך איתי וממלא אותי גאווה. יש לי אהבה מיוחדת לדגל ישראל, אני מחפשת ומצלמת אותו בכל מקום אליו אני מגיעה בארץ ובעולם.
בעשור האחרון אהבתי לדגל באה לידי ביטוי באין סוף צילומים. הוא הדוגמן הכי מצולם שלי. כמו שאומרים ״יש לו את זה״ הוא משנה קומפוזיציות הטוב ביותר, משנה גוונים והכי אותנטי. גם בשפל, הוא יודע להתרומם ולתת שואו.. “
מה מסמל הדגל בעבורך?
״הדגל שלי הוא כחול ולבן, מתבדר ברוח רוב הזמן. לפעמים עם נוכחות, לפעמים דהוי, לפעמים שפוף, לפעמים בלוי. יש דגל גדול ויש שנחבא אל הכלים, יש שניצב בראש התורן ויש שכולו קרעים.
לפעמים מלא בטחון, לעיתים מכונס, ביישן, מפוחד, זקוף, מחבק, משדר עוצמה. אני אוהבת אותו במיוחד בתחילת משחק כדורסל כשהוא על המרקע וההמנון מתנגן ברקע. אני אוהבת אותו מאוד ביום העצמאות כאשר הוא מקבל את הכבוד הראוי לו בטקסים ומחבקת אותו כאשר הוא מונח על הקברים.
במהלך השנים צברתי מאות תמונות של דגלים, זה היה רק עניין של זמן שאערוך פרויקט צילום חברתי.
בחרתי לקרוא לפרויקט ‘הדגל שלי – בכל מצב’ כך הוא מרגיש לי.
אני מכירה אותו, בכל מצב הוא יהיה הדגל שלי. צילמתי אותו במצבים הכי אינטימיים שיש, בלילות הקרים, כשהוא כמעט במערומיו. לעיתים, תוך כדי תנועה, דרך שמשות, בסמארטפון, ברוח ובמצב רוח.
לקראת יום העצמאות ה- 72 למדינת ישראל, בחרתי להעלות תערוכת צילום עם מבחר צילומי דגל, כמספר שנות המדינה.
תערוכת הצילום תלווה בסיפורי גבורה של דן בירן, חוקר מורשת ההיסטוריה של דגל ישראל גם דרך סיפורו האישי המרתק. מאז היום בו עמד בראש כיפת הזהב בעיר העתיקה בירושלים והניף עליה דגל.
בירן היה בין ראשוני הפורצים להר הבית במלחמת ששת הימים ונשלח עם חבריו למשימה שנועדה להפגין ריבונות יהודית על ההר הקדוש. זמן קצר אחר כך נאלץ לטפס שוב למרומי כיפת הסלע כדי להסיר את הדגל במצוות הפיקוד הצבאי הבכיר.
דן בירן הוציא ספר ‘איש על דגלו’ – סיפורו של הדגל הכחול-לבן. עלילה מפתיעה המגוללת נאמנות בלתי מתפשרת של יהודי העולם לפסים, מגן דוד ולצבע תכלת, המסמלים יותר מכול את תקומת עם ישראל בארצו. איש על דגלו מגולל סיפורים עלומים שהתרחשו ברקע מעמדים היסטוריים חשובים בתולדות העם והמדינה ומגלה כיצד בחר עם ישראל את דגלו וכפה את הבחירה הבלתי נמנעת על מנהיגיו.
שותף נוסף הוא דוד כהן, בן ה- 88, שהקדיש חדר שלם בביתו לדגלי ישראל, סיפורי מחתרות והשנה בחר להתחפש לדגל ישראל.
התקופה המאתגרת בה אנו נמצאים בשל ‘מגפת הקורונה’ על השלכותיה הרחבות ומגבלות מפגשים והתכנסות, כולל השלכות חברתיות וכלכליות, אילצה את יהודית הרפז לשנות תכניות ולחשוב כיצד ניתן בכל זאת ניתן להציג את הפרויקט והתערוכה.
“אין לי ספק, כי דווקא בימים אלו חשוב להעלות את הפרויקט החברתי בדמות תערוכה ולתת לו במה, בכדי לתרום להרמת המורל הלאומי.”
התערוכה מוצגת באתר, הנכם מוזמנים ללחוץ על הלינק וליהנות מהתמונות.
תודה מיוחדת לשותפיי היקרים נכדיי: יגל, פלא, יובל, אביתר ונחמן שבכל נסיעה משותפת שלנו מחפשים דגלים. יום עצמאות שמח, בברכת כל שנבקש לו יהי.”
מעט על יהודית הרפז,
ילידת חיפה, בוגרת בית ספר אזורי ‘גליל מערבי’, שרתה בצבא כפקידה פלוגתית בגולני.
למדה באוניברסיטה העברית תואר ראשון במתמטיקה ולשון, והמשיכה ללימודי משפטים, עו”ד במקצועה.
מוזמנים ליצור קשר – 054-5910348
החזון של ‘אתיקה’ ליצור בית כמטריה רחבה עבור נשים בו יוכלו לכתוב, ליצור, לקחת חלק, להוביל, לקבל השראה, להכיר, להעצים ולפרגן האחת לשנייה.