פורטל ‘אתיקה’ חוגג שנתיים

מאת: אתי בן עמי

“העתיד שייך לאלו שמאמינים ביופי של החלומות שלהם” אמרה אלנור רוזוולט. אני הלכתי אחרי החלום שלי. לא מעט פעמים אני שואלת האם עשיתי נכון? האם הקול שלי נשמע למרחקים? האם אני מביאה ערך מוסף? מה השכר האמתי האם מתקיימת הלימה בין ההשקעה לרווח כללי וכלכלי? (וקולה של אימי שתיבדל”א מהדהד לי בראש “את צריכה עבודה מסודרת..”)

בפרספקטיבה של שנתיים חלק מהחזון שלי התקיים. להשמיע קול. הבנתי תוך כדי תנועה היכן מעדתי, מה נדרש לחזק ולהיכן אני – הולכת?!

הספקתי להשמיע קולות אחרים בעיקר של נשים אך לא רק..

הבלטתי עשייה משמעותית של אקטיביזם לוקאלי ברדיוס שעובר בין בית שמש ומטה יהודה, חלקו מוחצן וחלקו פאסיבי.

ערכתי ראיונות שלחלקם זו הייתה הפעם הראשונה. ראיינתי פוליטיקאים משופשפים במערכות בחירות תוך שמירה על דעתי האישית.. לא פשוט אבל אפשרי שלא לומר הכרחי..

כתבתי מאמרים אישיים אך לא מספיק..

ערכתי בדיוק לפני שנה את פרויקט IWOMEN בו הבלטתי 70 נשים מבית שמש ומטה יהודה, חלקן התרגשו עד דמעות כאשר הבינו שהן חלק מהעצמה אישית ונשית. רציונל פועלן ניכר וחשוב שיאמר.

ועם כל זאת, בכל רגע נתון אני שואלת את עצמי האם הבאתי את המציאות ניחוחה האם לא עיגלתי פינות במקומות בהם הייתי צריכה להיות יותר חדה, עניינית ונטולת “אינטרס” עלום או אחר? לא בטוח!

יש לי נטייה מובנית להסתכל על חצי הכוס המלאה למרות שאת האין אני רואה גם רואה. ובכל זאת, אני מאמינה בטוב משותף. לא כסיסמא – כדרך חיים. הכי מאמינה שמה שרואים מבחוץ לא דומה למה שעובר בפנים. יש שיגידו שאני לא מספיק אמיצה? ואני קוראת לזה אחריות. הכי קל לקלקל קשה יותר לתקן.

לתפיסתי, לכל אדם יש תפקיד וערך בעולם. קיימת בנו היכולת להביא את אותם ערכים ולחלוק אותם ברמה הפרטית-אישית ובמעגלים רחבים יותר. כיצד אנחנו מנווטים את הספינה – תלוי משקפיים אותם אנו בוחרים לראות דרכם.

התמדה וחמלה הן מילים משמעותיות. לא מעט פעמים ניקרו בדרכי אפשרויות לחשב מסלול מחדש ובמבחן התוצאה הם לא התממשו, שאלת מה יהיה עם ‘אתיקה’ עמדה למבחן. כי מי מוותר על הבייבי שלו, מעטים אם בכלל. מי שמתמיד – סופו שיצליח (בעולם המושגים הגלובלי והפרטי שלי).

חמלה היא מילה רחבה. רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל ומלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר; ביטוי של טוב⁻לב מיוחד ומאופיין בדר”כ במעשים בהם האדם החש חמלה מסייע לאותם אנשים אשר כלפיהם הוא חש רגש זה. חמלה היא גם ביטוי להעצמה והכרת הטוב בעשייה חברתית ואישית המשפיעה על הכלל. מילה משמעותית ערכה רב מעצם היותה נוכחת, הגלים החזקים והאדוות אותם היא מביאה מחברים באופן קוסמי.

יצא כך, שאנו בעיצומו של משבר עולמי. קורונה. מאבק ומלחמת הישרדות שהאנושות כולה מנסה לעכל, מציאות זרה, חדשה שעוד לא ידענו. מלחמה נגד אויב שאינו ידוע הוא מהדהד וטרם חלחל עד לרמות הבנה מדויקות. אין אסטרטגיה היא נבנית תוך כדי תנועה. כך גם ההבנה המגיעה ביחד אתה. ועם כל העלטה יש את ‘אהבה בימי קורונה’. ערבות הדדית, מזוקקת, הרצון לסייע גדול, הלבבות פתוחים, יצירתיות שאין שני לה בקראיטיב והומור שחור משובח. אהבת האדם באשר הוא. דאגה לבריאות שהיא לפני הכל –  שוויון בין בני אדם באופן הכי מדויק. שכן, הקורונה לא מבדילה בין נסיכים שועי עולם ובין האיש “הפשוט” אבל רק  לכאורה. כולם שווים בעיניי האדם והאל.

המילה התנדבות קיבלה את המקום המכובד המגיע לה, כי איך שלא נסתכל על כך, איבדנו את זה. האנושות הפכה תחרותית, מסחרית, תעשייתית, מוחצנת, אינדיווידואליסטית, בועטת, פחות ערכית, תרבות האינסטנט והזוהר הפכו תחליף לעומק. פופוליזם הוחלף בערכים והיד עוד נטויה.

מרגש עד דמעות לראות הלכה למעשה כיצד בני נוער חווים קשישים. מי ששבע מבין רעב של האחר. מי שלקח הבין את משמעות הנתינה. מי ששמח הבין לליבו של העצוב. פנים רבות לעשייה, שותפות וערבות הדדית. אולי, כי באופן בלתי מוסבר היקום הצליח לחבר בין כלל האנושות ודייק את שבריריות העולם? בו כל אחד ואחת מאתנו נדרש לערוך חשבון אישי ואמתי – מה משמעות החיים והתרומה שלו לעולם! רמזור אדום ‘תקוע’ אין עובר ואין בא!

אני מאמינה שאין מקריות בעולם, הגענו קרוב לקצה. ממנו אפשר להתחיל מחדש ולצמוח.

רק אתמול, החלו את הרכבת הממשלה לאחר 3 מערכות בחירות, קשות, חסרות רסן, חסרות אחריות, משולחות קיטוב והסתה. “החזקים” הכתיבו את כללי המשחק האגו היה כמעט קרוב לנצח את טובת המדינה ואזרחיה. הפכנו שבויים ומוסתים, חבולים והרסניים, כואבים ובוכים. ובתוך כל העלטה – הפציע מעט אור, לא מזהיר מעט מטושטש – אך עם תקווה בלב יש לנו מה להרוויח, כי היינו קרובים להפסיד. כולנו רקמה אחת חיה.

ועם תקווה זו, בחגיגות שנתיים לפורטל ‘אתיקה’, אני מאחלת לעצמי להיות מוארת, קרובה לעצמי בחיי האישיים ובעבודתי-שליחותי, שאדע לבחור נכון ולתעל את בחירותיי למקומות, נופים ואתגרים משמחים כולל המורכבים שביניהם…

לעם ישראל ולעולם כולו, מאחלת בריאות, תקווה, אהבה, שמחה, ערבות הדדית – לא רק בעתות משבר. שההבנה שאנחנו זמניים והחיים שבריריים יהיו נר לרגלנו בכל רגע נתון – אמן!

אמיר דדון – לבחור נכון.

“בסוף הכל מתנקז אליי

עניין של זוויות

לא מבין רמזים אולי

צבעים ואותיות

מבט חטוף אל עצמי ודיי

רק לא להסתכל

מה שבפנים בפנים מידי

קוראים לזה הרגל

מתי אדע לבחור נכון

להאמין לראות שטוב

בלי להביט שוב לאחור

לבחור נכון

אותו הקול מדבר אליי

פוגש בי בלילות

הולך מבלי להבין לאן

האם אדע לחזור

מבט חטוף מסביב ודיי

יותר כבר לא אפול

יש ילד שמסתכל עליי

קוראים לזה לגדול

בסוף הכל מתחבר אליי עניין של חלומות

מתעורר בדיוק בזמן

אולי אוכל לזכות

אומרים יש מי ששומר עליי נותן לי את הכוחות

עוד לא מצאתי תשובה

אבל

קוראים לזה לחיות