עברנו את פרעה, נעבור גם את זה

מחשבות על קורונה

מאת: מיה צבי 

“החופה הלבנה שעומדת בגינתם של השכנים, מספרת על חתונה אינטימית ומרגשת שנערכה לבנם הבכור. לא עוד חתונות המוניות בעלויות של מאות אלפי שקלים אלא אירוע צנוע, רוחני ומרומם את הנפש”

~~~~

“אזרחים ערבים נמצאים בחוד החנית של הצוותים הרפואיים ומצילים חיים ללא הבדל דת, צבע ומין. סוף סוף הבנו שהם חלק מאתנו!”

~~~

בימים טרופים אלו רבים מאתנו נמצאים בערפל ובחוסר וודאות. תחושת מתח, דאגה לבריאות היקרים לנו ובעיקר להורים שנמצאים בקבוצת סיכון, מוטרדים מקשיים כלכלים ובעיות פרנסה, לימודים.. יחד עם זאת, הסתגרות חברתית היא הזדמנות לעצור לרגע ולהבחין בנקודות האור הנעימות שהפציעו פתאום לחיינו.

הוקרת תודה  – עכשיו יותר מתמיד אנו מבינים את חשיבותם של בעלי מקצוע שונים. בעקבות התפשטות נגיף  הקורונה, יש מי שזכה  בתואר “חיוני” והרוויח ביושר את הערכת הציבור: ראשונים המלאכים בלבן, הצוותים הרפואיים שמסכנים את חייהם כדי לשמור על בריאות החולים. “הלוחמים בחזית” זכו למחווה מרגשת כשאלפי משפחות יצאו למרפסות ומחאו להם כפיים. הלוואי  שגם בתום עידן הקורונה, יזכו לסבלנות ואמפטיה מהחולים ומשפחותיהם.

אנשי חינוך עליהם אני נמנית, העבירו שיעורים יצירתיים, שמרו על קשר עם התלמידים ויצרו עבורם סוג של שיגרה (“זום זום עולה הזמר”…)

סדרנים ומוכרים בסופרמרקט שסיפקו לנו מזון, נייר טואלט, ביצים ושאר ירקות …

אנשי כוחות הביטחון, אשר אמונים על הסדר הציבורי, מבצעים את ההוראות לבלי פחד וסייג. הם עושים הכל כדי להבטיח את הבריאות של תושבי ישראל.

נהגי האוטובוסים והשליחים שדואגים להסיע את העובדים החיוניים והשליחים שמשנעים סחורות חיוניות מצילות חיים, כמו מזון מהיר וקניות שנעשו און ליין..

אזרחים ערבים נמצאים בחוד החנית של הצוותים הרפואיים ומצילים חיים ללא הבדל דת, צבע ומין. סוף סוף הבנו שהם חלק מאתנו!

ערבות הדדית – תופעה מאירה נוספת היא גילויים מרגשים של סולידריות, יוזמות ועזרה של ארגונים ויחידים. בני נוער שמציעים עזרה לקשישים בשיחה טלפונית להפגת הבדידות או ברכישת מצרכים. “אמץ רופא” יוזמה ברוכה של שכנים המבשלים לילדי הרופאים. ישראלים שתורמים עבור יתומים, משפחות ועמותות שונות. “הישראלי היפה” מחמם לנו את הלב!

חתונות – החופה הלבנה שעומדת בגינתם של השכנים, מספרת על חתונה אינטימית ומרגשת שנערכה לבנם הבכור. לא עוד חתונות המוניות בעלויות של מאות אלפי שקלים אלא אירוע צנוע, רוחני ומרומם את הנפש.

טבע – נקודת אור חשובה ומרגשת הוא שבזמן שבני האדם נמצאים בסגר, הטבע מתעורר, נמצא בשיאו וחיות הבר חוזרות למקומן הטבעי. כמה מרגש לראות תמונה של ברווזים בנתב”ג, צבאים מדלגים בכבישים מבלי מפריע, המים בתעלות שבוונציה צלולים והברווזים שטים בנחת. זיהום האוויר שפחת בעשרות אחוזים, מעודד מאוד. העולם מתמלא מחדש בטבע, ועלינו בני האדם להשתמש בו במידתיות, להשתלב, לא להפריע, לשמור על הריאות הירוקות וגם על הריאות שלנו…

היגיינה – מי היה מאמין שצריך קמפיין שלם כדי שבני האדם ישמרו על דבר כל כך אלמנטרי?! ישטפו היטב ידיים בסבון, יחטאו משטחים, יתעטשו למרפק וישמרו על המרחב הפרטי אחד שלי השני? צעדים כל כך פשוטים ובסיסיים ששומרים על החיים.

משפחה – מישהו מסמן לנו לעצור, לנשום ולהעריך את הדברים החשובים והמהותיים בחיינו ולא להתייחס אליהם כמובנים מאליהם.

אז בימים אלו אני מביטה בשלושת ילדיי המתבגרים. בעידן טרום קורונה הם היו נפגשים לדקות ספורות ביום, בין חוג לאימון, בין שיעור פרטי לחזרות לקראת מופע. בימים שקטים אלו, הם יושבים בצוותא בחצר ומתענגים על גלידה טובה.

לימונים – לידם בגינה מתנשא לגובה עץ הלימון שמניב פרי עסיסי וריחו משגע. קטיף לימונים ספונטני אותם הם סוחטים למיץ חמוץ ועסיסי. “קיבלנו לימונים – עשינו לימונדה” ולא רק באופן מטאפורי.

ההיסטוריה חוזרת? לפני שלושה עשורים הייתי תיכוניסטית בחופשת פתע וצפיתי בפארודיות של “זהו זה” על מלחמת המפרץ. בימים אלו בתי השמיניסטית צופה ב”ארץ נהדרת” וגם היא כמוני כמו אז, מודאגת ממה שיעלה בגורלן של בחינות הבגרות שעוד נותרו לה. ואם כבר נוסטלגיה… את מסכות האב”כ שנשאנו אז (ובדיעבד התבררו כחסרות תועלת) החליפו מסכות בד שהפכו לפריט חובה, בהתגוננות נגד נגיף הקורונה. ימים יגידו..

פסח – השבוע נחגוג את ליל הסדר בסגר, באינטימיות עם המשפחה הגרעינית. לאחר שעשינו סדר בארונות ובמחשבות, צחצחנו את הבית ומירקנו מחשבות שליליות נשב יחד ונשאל  “מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות”? תשובות רבות יהדהדו בראשנו..

כמה מאתנו תכננו לחגוג בחו”ל, אי שם מעבר לים? והנה רצה הגורל וכולנו מסובין בפינת האוכל הביתית, נאכל את מאכלי החג שבישלנו בעצמנו, נשיר ונרבה בסיפור יציאת מצריים. אחרי הכל “עברנו את פרעה – נעבור גם את זה”.

הכותבת: מיה צבי, אימא לשלושה ילדים, תושבת זכריה, מורה ומחנכת בביה”ס הרטוב