סיכום שנת תש”פ

מאת: אסנת ורטמן

 “במצב של כאוס פוליטי ברמה הארצית ושל העדר הנהגה אמיתית, ניתנה להנהגה המוניציפאלית היכולת להוביל ולתקן את העוולות שיצרה ההנהגה הארצית”

~~~

“מאחלת שנלמד לראות את המצב כולו, שנפסיק לספור רק כמות חולים ומאושפזים ונשכיל לראות את כמות המובטלים (ובעיקר רב מובטלות), את אחוז הגירושין העולה, את רמת האלימות העולה במרחב הביתי ואת העמקת הפערים החברתיים “

שנה חדשה בתקופת קורונה, מחזקת את המחשבות על השנה שהייתה ועל זו שתהייה, ולמרות שאני בד”כ נוהגת לחשוב בפסימיות ובביקורת קשה הן כלפי עצמי והן כלפי אחרים, הפעם אחרוג ממנהגי ואנסה להיות יותר אופטימית. לכן, כשאני חושבת על השנה שהייתה אני בעיקר מודה. מודה על הבריאות שנפלה בחלקי, על הקרובים והקרובות אליי ועל המקום שאני חיה בו.

לאחר מחשבה נוספת אני מבינה כי לא הכל הוא מזל, בדיוק כמו שלא כל הגזרות שנגזרו עלינו הן כורח המציאות. במצב של כאוס פוליטי ברמה הארצית ושל העדר הנהגה אמיתית, ניתנה להנהגה המוניציפאלית היכולת להוביל ולתקן את העוולות שיצרה ההנהגה הארצית.

כך, לאחר הבנה כי לא ניתן לשבת בחיבוק ידיים ולקבל את ההנחיות הסותרות לעיתים ובעיקר הנחיות לא הגיוניות, הנהגת הערים והמועצות האזוריות לקחה את המושכות לידיים והציעה פרשנות אחרת.

פרשנות כזו הרואה את השטח, מבינה את צרכי הקהילה ומכאן מפנה את המשאבים למקומות הנכונים. בדיוק כך, דאגה מועצה אזורית מטה יהודה להפעיל במתכונת של חמישה ימים בשבוע את בתי הספר היסודיים ולאפשר בכך לילדים ולילדות חזרה לשגרת לימודים. נכון, יש עדיין הרבה נקודות לשיפור, אך מעודדת אותי העובדה כי יש מי שרואה את הקהילה, יש מי שעושה מאמץ לנרמל את המצב והכי חשוב, יש מי שלוקח/ת אחריות על מנת שיהיה פה טוב יותר.

ולא רק הנהגת המועצה מעודדת אותי, אלא הנהגת היישובים עצמם. זכיתי להכיר בשנים האחרונות כמה וכמה ועדים מקומיים במטה יהודה ואת העומדים/ות בראשם.

אין לי ספק, שזו קבוצה משובחת במיוחד, קבוצה של א.נשים הפועלים בהתנדבות מלאה למען הקהילה ועושים זאת באופן מקצועי, אחראי ואכפתי. הנהגת המושבים והקיבוצים הצליחה בשנה האחרונה להביא את הסולידריות בקהילה לשיאים חדשים, דאגה ועדיין דואגת לקיים קהילה חיה ובועטת, לחזק את היתרונות של חיים בסביבה כפרית. כך הוועדים המקומיים הצליחו להזכיר לכולנו את חגי ישראל, את ימי הזיכרון, את הנוער, הגיל השלישי ובכלל את העובדה כי כולנו ערבים זה לזה. בזכות החיים במרחב הכפרי, הסגר פחות מדאיג אותי ברמה האישית (באופן כללי מדאיג מאוד, אבל יש מספיק מי שמלין והפעם אני בוחרת לראות את הטוב).    

אני מאחלת לכולנו כי בשנה הבאה נשכיל לראות את כל מי שסובב אותנו, הן על ידי ייצוג הולם של כל הקולות במוקדי קבלת ההחלטות; נשים, מגזר ערבי, הגיל השלישי, והן על ידי שנגלה אחווה, חברות וסולידריות חברתית.

אני מאחלת שנלמד לראות את המצב כולו, שנפסיק לספור רק כמות חולים ומאושפזים ונשכיל לראות את כמות המובטלים (ובעיקר רב מובטלות), את אחוז הגירושין העולה, את רמת האלימות העולה במרחב הביתי ואת העמקת הפערים החברתיים הנגרמת כתוצאה מטיפול לקוי במשבר, והעמקתו על ידי קבלת החלטות שגויה.

אני מאחלת לנו מנהיגות ומנהיגים ראויים שרואים את כל אלה וכמובן שבריאות חשובה מאוד. שנה טובה ומבורכת.    

הכותבת: אסנת ורטמן, תושבת מושב טל שחר, עו”ד, אקטיביסטית, עוסקת במגדר, יו”ר ועד מקומי טל שחר