סטטיסטיקת בלוך: המהפך האמתי התרחש בבית-שמש

היום הזה, שבו נודעו תוצאות הבחירות בבית־שמש, הוא יום מכונן בדברי ימי החברה הישראלית

מאת: מירי שלם

בחמש לפנות בוקר, אחרי 48 שעות מורטות עצבים שבהן התקבלו טפטופי מידע של ספירת קולות החיילים, התבשרנו שעליזה בלוך זכתה בראשות העיר – והלכתי לישון. התעוררתי בשבע שיכורה מן התחושות של הניצחון של עליזה, התיישבתי על המיטה, ופתאום פרצו ממני נהרות של דמעות. כל דמעה הייתה שקולה כנגד יום אחד מעשר השנים החשוכות שעברו עלינו כאן בעיר. הטלפונים אתמול קרסו מעומס הברכות המורעפות עלינו מכל חלקי הארץ. אנחנו יודעים שאנחנו ראויים לברכות האלה.

אני חיה בעיר 25 שנה. האהבה לעיר ולתושביה חדרה לי אל תוך העצמות והוורידים. רבים מחבריי נטשו את העיר במחשבה שאין להם מקום בעיר שעוברת תהליך התחרדות. כשאני מביטה באלבומי השמחות המשפחתיות שלנו מלפני עשור אני רואה את כל החברות והשכנות שהיו לי פעם, שעברו למחוזות אחרים, פחות מאיימים. להישאר בבית־שמש היה לכאורה הדבר הבלתי הגיוני ביותר לעשות.

אני שייכת למי שבחרו להישאר. שלא נבהלו. שלא ביקשו לצאת מהבית ולראות רק את עצמם ואת הדומים להם. למי שהאמינו ש”אנשים הם אנשים” ואפשר שיהיו לך חברים שהם מחוץ למגזר שלך. אני שייכת לאלה שהחום האנושי של בית־שמש המיס אותם. בבית־שמש כולם מדברים עם כולם, בכל מקום: במעלית, בתור לסופר, בקופת החולים ובקניון. בית־שמש היא עיר נעדרת ניכור. לא פשוט לאחוז באמונה אחרת מהמקובל, אבל תמיד ידעתי שיש כאן פוטנציאל.

עליזה בלוך יצאה למסע שלה לפני כחמישה חודשים מתוך אהבה גדולה לעיר ומתוך אמונה שהיא זו שיכולה להביא לשינוי. היא ראתה מעבר לאופק, והחזון שלה טרפד את הגרפים ואת טבלאות האקסל ואת הדמוגרפיה. בחוג לסטטיסטיקה באקדמיה צריך לפתוח קורס שנקרא “סטטיסטיקת בלוך”, שבו ילמדו שיש תופעות שמנצחות מספרים. בלוך אטמה את האוזניים בפני כל הקולות שאמרו לה: “עליזה, עזבי, למה לך? חבל על כל המאמץ, בית־שמש אבודה”. היו המון כאלה, ואני הייתי ביניהם עד לא מזמן.

היא התמידה במסר של שינוי השיח, ולא כסיסמה. היא האמינה באפשרות לייצר כאן טוב משותף, ביכולת של תושבים לעבוד יחד בקידום מיזמים משותפים מתוך אינטרס משותף, ולייצר מרחב שמתאים לכולם בלי מחיצות ובלי הגדרות. מרחב שיש בו רק אנשים.

במהלך החודש פגשתי בעיר חרדים חובשי מגבעות ומסולסלי פאות שסיפרו לי שהם תומכים בבלוך. היא עברה בית־בית בעיר, נקשה על דלתות והצליחה לשכנע, בעבודה סיזיפית, הרבה מאוד אנשים שלכאורה אי אפשר לשכנע אותם.

בבוקר שאחרי, כאן בבית־שמש, אנשים בירכו זה את זה בברכת חג שמח. החג הוא לא רק שלנו. פשוט אנחנו שמענו את משק כנפי ההיסטוריה הבוקר – כשאלפי חרדים הצביעו לאישה שאינה חרדית כי היא הבטיחה להם עתיד טוב יותר, העניקה להם את הברק בעיניים שהם כל כך מחפשים, וציירה להם תמונה טובה יותר של המחר; כשהפשקווילים של “ועשית ככל אשר יורוך” לא עשו את הקסם שלהם, והמילים המאיימות של העסקנים נבלעו בתוך הרוח.

היום הזה, שבו נודעו תוצאות הבחירות בבית־שמש, הוא יום מכונן בדברי ימי החברה הישראלית. קודם כול בגלל אישה שניצחה על הכול וניצחה את הכול, בגלל הרוח ובגלל הנחישות; ואחר כך כי אנחנו כבר לא שני מחנות, של חרדים מול כל השאר, אלא חברה בתהליך של דיפוזיה, פעפוע, תהליך שבו החומר נע ומתפזר. אולי זה המהפך האמיתי, גם אם אין לנו חיים יבין ברקע.

מירי שלם, מנכ”לית המכון לאסטרטגיה ציונית, פעילה חברתית ופובליציסטית במקור ראשון. הטור התפרסם במקור ראשון