מפסח לשבועות – סיפורה של חרוסת

מאת: נעמי תור

מידי חג שבועות, אמי זכרה לברכה, נהגה להוציא מהמקפיא קערה קטנה ובה חרוסת קפואה. חרוסת זו אשר הוכנה לכבוד חג הפסח ואף הייתה אחד הסימנים על שולחן הסדר, הונחה על שולחן חג השבועות בביתנו לאחר שבעה שבועות. בזמן הזה, בין פסח לשבועות חשתי את הספירה והציפייה של אמי (אשר הדביקה אף אותנו הילדים) לקראת הוצאתה של החרוסת והנחתה על שולחן החג. האכילה ממנה זכורה לי כרגע שיא רוחני בארוחת חג השבועות, של “קבלת תורה” מחדש.

מסע זה של החרוסת בבית הוריי בתקופה שבין פסח לשבועות, מעניק בעיניי משמעות נוספת לחג השבועות, כחג המציב בפנינו את האתגר להיכנס יותר להווה ולרדת לעומקה של המציאות בה אנו חיים. ההקשבה להווה היא אחד מהיסודות של חג השבועות הבא לאחר שבעה שבועות של הכנה רוחנית. ההקשבה להווה כוללת הכרה בטוב הקיים בתוכנו כאן ועכשיו, כמו אותה הספירה היומיומית המתרחשת טרם חג ומכוונת לקראת רגע שיא בו אנו מקבלים את התורה והופכים לעם.

בהיבט החברתי-קהילתי, במסגרת ההקשבה להווה, אל לנו לשכוח את הכרת הטוב – על עצם קיומה של מדינת ישראל, על פרצי הערבות ההדדית הקיימת בנו, המורגשים במיוחד בשעות חירום, על פעולות לקידום דיאלוג ושיח בין קבוצות שונים ועל עוד תופעות חיוביות הקיימות בחברה הישראלית.

מאידך, במסגרת ה”ספירה” היומיומית שלנו, ההקשבה להווה מחייבת אותנו לכלול גם התבוננות אמיצה במצבים לא מחמיאים, הכוללים זעקות של אוכלוסיות המודרות כלכלית וחברתית. קיומם של חסרי ישע, הימצאותם של שסעים חברתיים, התבדלות של חלקים מהאוכלוסייה מהסובב אותם, ומירידה בלימוד וחקירת המקורות התרבותיים והרוחניים שלנו.

התורה אותה קיבלנו בחג “מתן תורה” מקפלת בתוכה ערכים המנחים אותנו כיצד לחיות כבני אדם וכעם, דוגמת ערך החסד, אשר בא לידי ביטוי בצורות שונות במגילת רות: רות הנשארת עם נעמי, בועז שנותן לרות ללקט חיטים בשדותיו וחסדה של רות שמקיימת את מצוות הייבום, למרות גילו של בעז.

החרוסת של אמי מסמלת עבורי משמעות נוספת להיות חג השבועות חג מתן תורה וזו המשמעות הקיימת בהטמעה של ערך החסד בחברה הישראלית כדרך חיים.

שבת שלום וחג שבועות שמח!