אתי סויסה בן עמי
מסיבת ניצחון של ד”ר עליזה בלוך בסימן שמחה, אחדות והטרוגניות
ד”ר עליזה בלוך:
“ועכשיו הזמן לומר תודה. למשפחתי היקרה מכל שהיו לי משענת וגב וכוחות ואהבה. לצוות הרחב שניהל את הקמפיין על כל נגזרותיו. לראשי המפלגות שתמכו בי ועזרו וסייעו תוך כדי המסע הזה, שמו את האגו בצד ואת בית שמש במרכז. למתנדבים ולמתנדבות הרבות, בשטח ובמטה, שעשו לילות כימים להצלחתנו.”
***
“חיים משותפים הם לא פשרה ולא חולשה. הם לא הופכים אותנו לאנשים פחות עקרוניים. חיים משותפים זו עוצמה, שבאה מתוך יכולת להכיל ולכבד. אני מכריזה על כך שבית שמש צריכה להיות עיר קיצונית במתינותה.”
***
אתמול, מוצ”ש, בית שמש חגגה את ניצחונה של ד”ר עליזה בלוך לראשות העיר, עם הסיעות השותפות להצלחתה אך בעיקר עם תושבי העיר, מכלל המגזרים וחלקי העיר שהגיעו לחגוג יחדיו.
את הערב הנחתה ניצן, תושבת העיר מקיבוץ תמוז שהודתה לכלל המשתתפים. לאחריה עלו בזה אחר זה משה שטרית, מסיעת הליכוד שהודה לתושבי העיר ולמצביעי הליכוד ואמר כי חבריו הרבים שעזבו את העיר וכעת מדברים על החזרה להתגורר בה.
רינה הולנדר יו”ר הבית היהודי, הודתה לכל המשתתפים ואמרה כי עליזה נצחה את הסטטיסטיקות ועלתה אל פסגת ההר בניגוד לכל התחזיות.
עמי בוזגלו, נציג סיעת כולנו שלא נכנס למועצת העיר, הודה לכולם ברך והודה לעליזה על ההתמדה לאורך הדרך עד לניצחון.
הרב עובדיה יוסף מסיעת ‘שבט אחים’ שאף היא לא נכנסה לקואליציה, אמר כי בלוך עשתה עבודה ברוכה עם תלמידים רבים ועם תלמידים בסיכון ומאחל לה הצלחה בתפקיד ראשת העיר.
ישראל אבקסיס, תלמיד של בלוך וסטודנט למשחק שסייע רבות בבחירות, עלה לבמה וערך חיקוי של בלוך לאורך הקמפיין, ונדמה כי כולם הזדהו עם דבריו שכן, בלוך שוחחה ונפגשה כמעט עם כל תושבי העיר. אבקסיס זכה למחיאות כפיים.
לאחר שני שירים ומחיאות כפיים סוערות עלתה ד”ר עליזה בלוך על רקע ג’ינגל הבחירות “בית שמש חייבת עליזה בלוך”, בלוך הקריאה את נאומה המלא להלן:
“היום בית שמש היא שוב עיר אחת עם לב אחד לכולנו.
חבריי היקרים, חברותיי היקרות, בית שמש שלי. אני אוהבת אתכם ואעשה הכל כדי שכולנו נהיה גאים להגיד בכל הארץ: “אני מבית שמש”.
תודה רבה לכם שבאתם!
ומכאן אני רוצה להודות גם למי שלא הצליחו להגיע, לתומכים ולמחבקים הרבים מכל רחבי הארץ והעולם. תודה לכם!
בדקות הקרובות, אני רוצה לשתף אתכם קצת במסע שלי. המסע הגלוי והסמוי שהיה לי בחודשים האחרונים למערות העמוקות שבתוככי הלבבות בבית שמש.
כשהתחלתי את המסע שלי, החלטתי להקדים שלום לכל אדם. לא לפחד לגשת, לדבר, לשוחח. ובמשך יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע, חודש ועוד חודש, פשוט דיברתי עם האנשים. עם העיניים והלב שלהם, עם הרוח והאמונה שלהם. ראיתי אתכם, תושבי בית שמש, הסתכלתי לכם בעיניים ואתם, אנשים אמיצים, החזרתם מבט, לב, רוח ואמונה.
לפני כחצי שנה, כאשר החלטתי לצאת למסע הזה, הזהירו אותי מאוד מהקושי שיהיה בו, מהאינטריגות הבלתי נגמרות, מכך שהתום ייעלם. התייחסתי ועודני מתייחסת לאזהרה הזו ברצינות. אבל דווקא בשל העובדה הזו, החלטתי שהמסע הזה יהיה מסע אחר. מסע אל תוך החברה הישראלית, הבית שמשית, שמטרתו להכיר לעומק את האנשים שסובבים אותנו בעיר הזו, שהיא מיקרו-קוסמוס למדינת ישראל כולה. זו עיר ששוכנים בה חרדים, דתיים וחילונים; צעירים ומבוגרים; קיבוצניקים מתמוז; עולים וותיקים; שונים כל כך איש מרעהו, דומים כל כך איש לרעהו.
ולכן, בחרתי לשים את הדגש על הדומה והמאחד. החלטתי שאני עיוורת צבעים, עיוורת מגזרים, עיוורת מבטאים ובעיניים פקוחות לרווחה קיבלתי החלטה להסתכל אחרת.
והדרך, שבה אני מאמינה שניתן להציל את החברה המדהימה שלנו, ולהפוך אותה להיות העיר הטובה ביותר בישראל, מתחילה בהחלטה הזו – להסתכל אחרת.
ופתאום, כשעיני היו פקוחות לרווחה, וליבי נכון היה לשמוע קולות אחרים, נגלו לעיני, כאן בבית שמש – הקולות היפים ביותר בעולם.
קולו של קשיש מהקהילה האתיופית, שבאמצע פעולה שהעברתי לצעירים מבני עקיבא ברחוב נרקיס התערב ופנה לבני הנוער שהיו שם, ואמר להם: “קחו את עתידכם בידכם. אתם צריכים לבחור במי שיעשה טוב”.
וקולן של נשים חרדיות שפגשתי בכניסה לאושר עד – פגישה שהחלה במבט ביישני, שחושש מלשוחח. אבל טיפות טיפות של שיחה התחילו לטפטף אט אט, והאמון שנוצר המיס את הקרח ואפשר לראות ולדבר וליצור.
וקול של בוגר שלי מברנקו וייס, שכאשר יצאתי למסע היה בו כעס עליי שנמשך עוד מימי בית הספר. אחרי ששוחחתי אתו, הוא הפך להיות שותף שלי. התרגשתי מאוד לראות את התמונה ששלח אליי עם השלט “בית שמש חייבת עליזה בלוך” באמצע משחק של בית”ר ירושלים, גאה להניף אותו.
וקולם של אברכים חרדים שפגשתי בחמישי בערב כשהגעתי לזושא לאכול צולנ’ט. חווינו את המורכבות בשאלה מה זה אומר להיות חרדי, דיברנו על העתיד שאני חושבת שמגיע להם כחרדים תושבי העיר, שיש להם זכויות בעיר הזו.
וקולם של בחורים חרדים אחרים שליוו אותי, מי היה מאמין, בשירת “עליזה בלוך עליזה בלוך” בשכונותיה החרדיות של העיר.
וקולה של אישה שעשתה את הדרך מבית החולים, מיד אחרי לידה, כדי להספיק ולהצביע עבורי בקלפי במתנ”ס פסגות השבע, ועל אף הכאבים שמחה בזכות שנפלה בחלקה. נפגשנו בקלפי, ודמעתי מהתרגשות.
וקולה של שכונת רמב”ם לאחר מפגש של פעילים שלנו שהגיעו כדי לנקות את המקום שלצערי הוזנח. אספנו עשרות שקיות אשפה, ולאחר מכן הגיעה הכרת תודה של תושבי המקום ומפגש מדהים בין עולמות. בין בית שמש לבית שמש.
וליל שבת בשעה 2 לפנות בוקר בפארק של רמת בית שמש. פגשתי שם עשרות בני נוער מקסימים, שחיים בתחושה שמזניחים אותם ושלא אכפת מהם. ישבנו שעות ארוכות, כמעט עד הבוקר, בשיח על ההווה ועל העתיד שלהם, וסיפורם נשזר בסיפורה של העיר הזו. ואז הרגשתי שהמקום שלי כאשת חינוך מתערבב עם מקומי כאשת ציבור ובע”ה כראש עיר.
ופגישה עם אישה דוברת רוסית, שהתרגשה כל-כך לראות אותי וסיפרה לי בדמעות שהיא רצה לקלפי בשעה מוקדמת בבוקר כי בעלי, אהרל’ה, שהוא רופא, טיפל בבעלה, והיה לה חשוב להודות לו ולהגיע להצביע. היא סיפרה לי בדמעות כמה היא מתגעגעת לאיש שלה, וכמה קשה לה בלעדיו.
ופגישה עם נשים מדהימות ואנשים נפלאים בחוגי הרחוב שעשינו, שהסתכלו לי בעיניים וביקשו שלא אפר את אמונם, ושאגיע לראות מה קורה בשכונות גם לאחר שאבחר. ופגישות אתכם, עם כל אחד ואחת מכם, שנתנו את הנשמה ואת הלב. כי אתם אוהבים את בית שמש! כל אחד קצת דומה לי וקצת שונה ממני, אבל העיר היקרה הזו היא העיר של כולנו, וכולנו רוצים לחיות בה ולעשות אותה טובה יותר.
העוצמה של המסע הייתה החיבורים שהוא יצר, מפגשים בין אנשים שכנראה לא היו נוצרים בדרך אחרת. העיסוק המתמיד במציאת טוב משותף הוא המסלול שיאפשר לכולנו שפיות במקום הזה. תמיד יש סיבות לפילוג ולמחלוקות: המראה החיצוני, הלבוש, העמדה הפוליטית או האמונה הדתית. על פניו רובנו מעידים כי אנחנו אנשים פתוחים ומכירים אנשים אחרים, אבל בפועל, לעיתים אנחנו נופלים בפח המוסכמות. העבודה המתמידה על רעיון גדול, רעיון שמאפשר למחוק את רעשי הרקע, היא זו שמאפשרת לנו את המפגש הזה.
חיים משותפים הם לא פשרה ולא חולשה. הם לא הופכים אותנו לאנשים פחות עקרוניים. חיים משותפים זו עוצמה, שבאה מתוך יכולת להכיל ולכבד. אני מכריזה על כך שבית שמש צריכה להיות עיר קיצונית במתינותה.
כולכם הייתם במסע הזה. כולכם החלטתם להוריד מעל גבכם עול כבד של שנאה ודעות קדומות, והחלטות מוצדקות יותר או פחות לבא חשבון עם האחר, וכולכם העמסתם על גבכם אחריות לעתידה המשותף של עירנו כעיר מאוחדת.
אם נשכיל ונצליח להבין את נפשו של האחר, אם נדע להרגיש ולהבליט את מה שטוב ולהימנע ממה שרע כשאנחנו עומדים זה מול זה, נצליח לבנות חברה טובה יותר. וכן – זה בידיים של כל אחד ואחת מאתנו.
לרוב אני לא משתמשת בגימטריות, ובכל זאת – הפער בבחירות האלה היה 533 קולות, וזו הגימטרייה של “לגשר” – זה התפקיד שלי – של כולנו!
חשוב לי לומר במעמד המרגש הזה, שאני לא שליחה של מגזר כזה או אחר. אני שליחה של כל הסקטורים: הסקטור החרדי, החילוני והדתי, אני שליחה של העולים ושל הוותיקים, אני שליחה של הצעירים ושל מבוגרים. אני שליחה של סקטור בית שמש כולה. שליחת החברה הישראלית! היום אנחנו מעלים על נס את האחדות. באופן טבעי, קיימת בינינו שונות, תהיה זו שגיאה לטשטש אותה. חרדי וחילוני הם שונים, ומן הסתם יישארו שונים. התפקיד שלנו הוא לא לטשטש את השונות אלא, לאפשר לכל אחד לחיות בשלום עם השונות שלו ולראות את המורכבות שאומרת שיש יותר מדרך אחת להיות אדם טוב ולתרום לחברה.
כולנו רוצים חיים טובים יותר. כולנו רוצים כאן תשתיות ותעסוקה וכבישים וניקיון וחינוך. כולנו מבינים שעיר טובה היא עיר שמצליחה להתחשב בכלל האוכלוסיות שבה. וכזו תהיה בית שמש!
חבריי וחברותיי. אחרי שנגמור לשמוח כאן נקום כולנו ליום חדש. אני קוראת לכם לקחת את מה שלמדנו יחד בחודשים האחרונים ולימדנו יחד את ישראל כולה, ולהכניס אותו לחיי היום יום: להאיר פנים לכל אדם. לראות סביבנו אנשים ולא חיצוניות. להקדים שלום לכל אדם.
כמה דברים שלמדנו מהמסע הזה:
כמו שגיסתי שרית אמרה, תורת המספרים לא תמיד עובדת, וכשמאמינים במשהו – צריך ללכת אתו. לא לוותר על החזון בגלל שבתחילת הדרך אין לו שותפים. אם הרעיון נכון, יצטרפו אליו.
לעולם לא נדע במדויק מה הדבר שעשה את השינוי – הפלייר, הסרטון, השיחה ברחוב, הריאיון ברדיו, הסטודנט שנסע מהטכניון, החייל שהצביע באמצע מסע, השיחה של נהג המונית. כנראה, שכל הדברים הללו ביחד. מהפכות לא מתרחשות במופע חד פעמי – הן מצבור של מעשים קטנים שהחיבור שלהם יוצר את הסיפור הגדול. אין חלק שאפשר לוותר עליו.
הרוח!
כסף גדול לא היה במסע הזה, גם לא ממסד גדול שעמד מאחורינו. מה כן היה? היו שם המוני אנשים שחיפשו את הטוב, שהיו מוכנים לעבוד קשה בשבילו. כולם שמו את האגו בצד למען ערך משותף ומרוב שזה פשוט כל כך, זה מרגש את כולנו.
המסע הזה היה גם מסע של חינוך לאחריות, מסע שהזיז כל אחד מאתנו מאזור הנוחות שלו אל עבר חלקים חברתיים אחרים. לא עוד לדאוג למוכר והקרוב, אלא לראות אנשים כמכלול.
ההורים שלנו עלו לארץ כדי לחיות במדינה שטובה לכולם. הוריי האהובים, חנה ויצחק ז”ל, לא זכו להיות במעמד הזה. נמצא כאן מכלוף אח של אימא, שבא מפריז במיוחד. במידה רבה, המעמד משקף את הערכים שעליהם חינכו אותי אימא וסבתא: לקבל כל אחד בשמחה, באהבה ובלי להיכנס לשיפוט.
אני רוצה להזכיר לכולם את מה שאני מזכירה לעצמי תמיד: אין לנו חברה אחרת, אין לנו עם אחר, בית שמש, מדינת ישראל והחברה הישראלית, יראו בדיוק כמו מה שנעשה מהם.
ועכשיו הזמן לומר תודה. למשפחתי היקרה מכל שהיו לי משענת וגב וכוחות ואהבה. לצוות הרחב שניהל את הקמפיין על כל נגזרותיו. לראשי המפלגות שתמכו בי ועזרו וסייעו תוך כדי המסע הזה, שמו את האגו בצד ואת בית שמש במרכז. למתנדבים ולמתנדבות הרבות, בשטח ובמטה, שעשו לילות כימים להצלחתנו.
אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם. לא אני המרכז, והניצחון אינו שלי אלא שלכם. אז כעת, אעצור לרגע. אני רוצה שכל אחד מכם יסתכל על מי שלידו, ויאמר לו תודה. תודה שיוצאת מהלב ונכנסת ללב. ואני מבקשה מכם למחוא לעצמכם מחיאות כפיים סוערות. על מי שאתם. ועל מה שעשיתם לבית שמש.
אני מתייחסת אל הפוליטיקה כאמצעי. היא לא מטרה, היא רק הדרך בה אני יכולה להשפיע על המציאות ולשרת את כולכם ולדאוג לטובת העיר שלנו. נדאג יחד להיות ממוקדי מטרה, לא לתת לשררה לקבוע את הטון. הדרך לכך תהיה ארוכה מאוד. אני מודעת לכך שהציפיות גדולות. ואני נושאת תפילה לאל שבשמיים שיהיה בעזרי וינהיגני בדרך הישר והטוב.
ומפה עם היציאה לדרך, אני רוצה לומר את תפילת הדרך.
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם.
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ,
וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,
וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רֹאֵינוּ,
כִּי אל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
ברוכים תהיו. תודה לכם על הכל.”
לאחר הנאום של רה”ע ד”ר בלוך, הושמעה שירת התקווה, חברי מועצת העיר הנבחרים והסיעות השותפות הוזמנו לעלות לבמה לשיר יחדיו. בתום התקווה החלה חגיגת ריקודי מעגלים, במרכז הרחבה בלוך רקדה עם נשות העיר מבחינת חידוש מרענן! ברחבת הריקודים אפשר היה לראות חרדים, חסידים, דתי”ל ומסורתיים רוקדים במעגלי שמחה גדולה והודיה.
לאחר החגיגות, המשימה הגדולה של בלוך בימים אלו היא הרכבת קואליציה, בדבריה אמרה כי היא תפעל להרכבת קואליציה רחבה ככל שניתן וקראה מעל הבמה לכל הסיעות להצטרף אליה להנהגת העיר.
בהצלחה לכולם!
- 20שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר