לכבוד טו’ באב – יום האהבה

“כי האדם נושע על-ידי האהבה ובאהבה”

מאת: דנית דורון

בספרו המופלא “האדם מחפש משמעות” מתאר הפסיכיאטר ויקטור פרנקל כיצד זיכרון דמותה של אשתו האהובה היווה את אחד הגורמים המשמעותיים ביכולתו לשרוד את זוועות המחנה בו שהה.

“אותה שעה עמדתי על פשר הסוד העמוק ביותר שעשויות לגלות שירת האדם ומחשבת האדם ואמונתו: האדם נושע על-ידי האהבה ובאהבה. נוכחתי לדעת, כי אדם שלא נותר לו כלום בעולם הזה, עדיין מסוגל לדעת טעם אושר, ולו לרגע קל, בהתבוננות אל דמות הנפש האהובה עליו.”

מהו אותו כוח עצום שיש לאהבה, אותו כוח המאפשר לה לכאורה לחרוץ גורלות – לשבט או לחסד?  

מהו שיכול להפוך מערכת יחסים זוגית למקור להתפתחות ולמשמעות מחד ולהרס מכאיב מאידך?

נראה לי כי השאלה הראשונה אותה כדאי לשאול היא מהי המוטיבציה עמה אדם מגיע למערכת יחסים, מהו המקור לאותו רגש אותו הוא מכנה אהבה. במאמר זה אציג באופן סכמתי וכוללני שלוש מוטיבציות מרכזיות, כאשר אין טענתי שכל אחד מאתנו נופל לאחת מהן באופן גורף; נוכל למצוא את כל השלוש מתחלפות ביניהן. השאלה היא, כמו במקרים רבים, מהו המינון ומי מהן שלטת.

בשירות האגו

מוטיבציה אחת להגיע ממנה למערכת יחסים זוגית היא על מנת להגשים צרכים ראשוניים שלי. אפשר להתעקש על כך שכל פעולה שלנו מונעת ממוטיבציה שכזו, ויש בכך מן האמת במובן מסוים, אך כאן הכוונה היא להוויה בה כל שאני בודקת במערכת היא כמה היא מתאימה לי, כיצד האופן בו הצד השני מתנהל נוח לי. אני בוחנת כיצד הצד השני מתאים עצמו למה שאני הבהרתי שחשוב מבחינתי ועסוקה פחות באופן בו הצד השני רואה את הדברים.  כאשר אני מגיעה ממקום שכזה, אני רואה בבן הזוג כמי שנמצא, באופן לא מודע ומוצנע היטב לעיתים קרובות, בשירות האגו שלי – מבלי להבין ששנינו נפלנו קורבן לאותו אגו אומלל. נשמע נורא, לא? החלק העצוב הוא שזה כמובן לא נעשה מרוע או מרצון לפגוע אלא פשוט מחוסר מודעות; לא עצרתי כדי לשאול את עצמי מדוע אני נמצאת במערכת היחסים והאם זו המוטיבציה היחידה בגללה עלי להיות במערכת.

הרצון לשיתוף

מוטיבציה נוספת היא הרצון לשתף, לחלוק את חיי עם האחר. אני שואפת לבנות משהו משמעותי יותר שגדול יותר מה- ‘אני’ האחד. ואין כאן חלילה אמירה כי מי שבוחר לחיות את חייו ללא זוגיות חי חיים ‘קטנים’ יותר, לחלוטין לא. אדם לחלוטין יכול למצוא את הגשמת הצורך לבנות משהו גדול יותר מהאינטרס האישי, הצר שלו – שלא במסגרת זוגית. אלא שבמאמר זה אנו נתייחס למערכת זוגית, כשכאן אני מבקשת להציג את הצורך שיש בנו לנתינה, לחוויה משותפת ולקשר משמעותי עם האחר, כך שיחד ניצור משהו חדש שגדול מסכום חלקיו. אז אנו כבר יכולים להרגיש שעלינו במדרגה במוטיבציה שלנו; כאן אנו באמת רואים את הצד השני, שלא מתוך מה שהוא יכול לשרת בחיי. אני לומדת את שותפי לחיים, רואה מי הוא ומהם צרכיו ומטרותיו – ואז גם אני גדלה. ככל שאני יכולה לדאוג לאחר מתוך דאגה אמתית לרווחתו, כך אני גם אני גדלה. ומוסיפה מורתי היקרה, “כמה גדולה אני יכולה להיות? כמה שגדול האינטרס שלי; ככל שאני דואגת ליותר כך גם אני גדולה יותר”.

המוטיבציה הרוחנית.

אילו נשאלתי מהי רוחניות, אני מניחה שהיית עונה שמשמעותה היא התפתחות ל ‘אני’ הגבוה יותר; זה שתמיד נמצא כאן, תמיד היה, ותמיד יהיה, אך אני לא תמיד מודעת אליו. למעשה, רוב הזמן אני ממש לא. ואותו ‘אני’ הוא גדול וגבוה יותר מכל אינטרס אישי, ודווקא משום כך, הוא תמיד מסופק ותמיד מאושר. וכשהמוטיבציה שלי בחיים היא להתפתח לאותו ‘אני’ גבוה, כל חוויותיי הופכות לשירות אותה התפתחות, והחוויה המשמעותית ביותר בהתפתחות זו היא החוויה הזוגית.

כאשר אני מונעת מהרצון לצמוח לאותה אהבה שהיא נטולת אינטרס, שהיא מעל לאגו, אני משתמשת בכל מכלול החוויות שבמערכת הזוגית – אלה שאני מגדירה כחיוביות וגם אלה שאני מגדירה כפחות – על מנת לצמוח ולגדול עד שאוכל להיות לברכה עצומה לעצמי ולכל הסובבים אותי.  

באהבה זו אני מעוניינת לעסוק במאמר זה, אלא שלשם כך אני מבקשת לשוב ולחדד מושג שעסקנו בו במאמר הקודם – רעיון ה’ריקות’.

“כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם” (משלי כז, יט)

לפי התפיסה הבודהיסטית, העולם שלנו, על התופעות השונות שבו – אנשים, חוויות ובכלל – הוא ריק מכל טבע מצד עצמו. אין חלילה המשמעות שהדברים אינם קיימים, אלא שהם אינם קיימים באופן בו אנו חושבים שהם קיימים. אז איך כן? כהשלכות של התודעה שלנו. כפי שאנו תופסים את התופעות, כך הן קיימות בעולמנו.

ומה זה בעצם אומר?

זה אומר שאנו תופסים אנשים בעולמנו, לא כמות שהם, אלא כמות שאנו. ודווקא כאן, הרוב לא קובע. כלומר, העובדה שרוב האנשים יגדירו אדם מסוים כבעל תכונות מסוימות, אין משמעותה שהאדם הוא “באמת” כזה. הוא לחלוטין מתפקד ככזה עבורי, בעולמי, אך כך גם לחלוטין אפשרי שהוא יתפקד כאחר עבור אדם אחר, בעולמו.

וכמה שרעיון זה נשמע מופשט, אפשר לבדוק אותו ממש בקלות; חשבו על אדם שאתם מכירים, שאתם מייחסים לו תכונות מסוימות, וחשבו האם אתם מכירים אדם אחד בעולם שרואה אותו אחרת? אולי אפילו הפוך לגמרי מהאופן בו אתם רואים אותו?

ועכשיו מבחן האומץ – באמת לאמיצים במיוחד.

חשבו על אדם שיש לכם ביקורת עליו. חשבו על החוויה שלכם את אותו אדם; למשל, הוא לא אמין, הוא מבקר כל דבר שאני אומרת, הוא לא מפרגן וכו’.. והיו כנים עם עצמכם. האם אתם יכולים למצוא את התכונות האלה בכם?

בשלב מאוחר יותר נשוחח על מקרים בהם אתם יכולים לראות כיצד גם מעשה שאולי פגע בכם שאותו אדם עשה, גם אתם עשיתם בעבר, גם אם לא באותה העוצמה וכלפי אותו אדם – אך זה כבר לדיון אחר.

זה אומר שגם את בני הזוג שלנו, אנו תופסים לא כמות שהם, אלא כמות שאנו.

כמים הפנים לפנים – אני יכולה לראות באחר רק מה שקיים בתוכי. והרצון לשנות את האחר, משמעותו היא כאילו להתגלח – על המראה. אני לא נוגעת במקום הנכון.

וזה יכול להישמע ממש מדכא ובטח מעורר התנגדות, אך :

המשמעות האמיתית של ריקות היא 100% פוטנציאל.

לחוויות בחיי יש אפשרות להיות עבורי כל אחד מהקצוות – טוב / רע כמו גם כל המנעד שביניהם.

והכל תלוי בי ובאופן בו אני חושבת, מדברת ופועלת.

ובחזרה לאהבה ולזוגיות, כשאני מגיעה לזוגיות מהמוטיבציה של צמיחה והתפתחות עבור שנינו, כשאני מבינה שמה שאני רואה באחר הוא השלכה של מי שאני, אין באמת מקום לביקורת, לשיפוטיות או לרגשות העוכרים את האהבה. אם אני רואה דברים שאני אוהבת בבן זוגי – אני עושה עוד מהם, ולהיפך; אם אני רואה דברים שאני לא אוהבת, אני משנה אותם אצלי.

וזו אינה עבודה קלה כלל ועיקר, זו אולי העבודה הקשה ביותר וההתקדמות רחוקה מלהיות לינארית. ויחד עם זאת, זו בהחלט משימה ראויה להקדיש לה ממשאבי חיינו היקרים.

כמובן שקיימים מקרים בהם המורכבות גדולה מהיכולת של האדם להתמודד עמה באופן זה, אך לא בכאלה אנו עוסקים היום – בכל זאת ט’ו באב J

אלא שבמקומות בהם אהבה כזו מתגשמת, אני יכולה להביא את שנינו למקום מופלא בו שנינו יכולים יחד לפעול להביא אהבה וטוב לסביבה בה אנו חיים. נשמע ששווה את ההשקעה בסך הכל, לא?

באהבה (רוחנית!)

דנית

על עצמי:

שמי דנית (אשרף) דורון, מורה, מחנכת ויועצת חינוכית. גדלתי בבית שמש, וגרתי בה גם בבגרותי. לימדתי אנגלית וחינכתי כיתות בביה”ס שייבר בעיר. מזה 9 שנים אני לומדת, מתרגלת ומלמדת בודהיזם במסורת הבודהיזם הטיבטי. אני נשואה לגיורא ואימא להילה ורועי.

מטרת חיי היא להרבות חכמה וטוב בעולם