חג שבועות מאז ועד הלום..

מאת: מוטי מלכא

מבין חגי ישראל חג השבועות הוא הקצר ביותר, ‘רק’ יום אחד של חגיגה בלבן, אבל נראה שהתוכן שנוצק לתוכו עם השנים יכול למלא בשקט שבועות שלמים.. לכן החלטנו לנסות ולבדוק מהו בעצם חג השבועות ומה מייחד אותו? אבל קודם כל – איך בכלל הוא נקרא?

יום של זיו, יום של אורה  –  הוא יום חג מתן תורה.

יער, כרם וגינה – מלאים גילה, רינה.

                 (לוין קיפניס, יום של זיו)                 

בתורה מוזכר חג השבועות בהקשר לספירת העומר, ספירה שמתחילה בחג הפסח ונמשכת שבעה שבועות, וביום החמישים נחגג החג. בשונה משאר חגי ישראל, לחג השבועות אין תאריך המופיע בתורה, ולכן יום החג נקבע על פי ספירת העומר שמסתיימת ב-ו’ בסיוון. יש שרואים בספירת העומר ימי הכנה לקראת קבלת התורה, ולכן קיבל החג גם את השם חג מתן תורה. רעיון נחמד שמובא בחז”ל מסביר שליום מתן תורה אין תאריך כתוב, וזאת משום שכל יום הוא יום מתן תורה. חז”ל גם נתנו לחג שם נוסף – עצרת, משתי סיבות: הראשונה- על מנת לציין שחג זה בעצם קשור לחג הפסח והוא מציין את סופו של פסח (הוא עוצר את פסח), והשנייה היא שהשם  מציין שבני ישראל ביום זה נעצרו יחדיו לקבל את התורה.

הבו הניפו – נירו לכם ניר

חג לקמה, עת ראשית קציר.

קיצרו, שילחו מגל – עת ראשית הקציר!

(שיבולת בשדה, מתיתיהו שלם)

לחג השבועות יש גם משמעות חקלאית, הוא חג הקציר, משום שבתקופה זו נהגו לקצור את החיטה מהשדות. בתורה נזכר שם זה בהקשר לביכורים שהובאו מראשית הפרות והתבואה של השנה, ומכאן שם נוסף לחג – חג הביכורים. משמעות זו התחדשה כאשר קמה מדינת ישראל- בימים שבהם עבודת האדמה קיבלה מקום של כבוד בהווי הלאומי… ובישובים החקלאיים, הקיבוצים והמושבים, היה נהוג לקיים טקס הבאת ביכורים בחג השבועות.

חגיגת השמות של החג מלמדת גם על חגיגה של מנהגים ותכנים המיוחדים לו, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, והיופי שבדבר הוא שכל אחד יכול למצוא נקודת חיבור למנהג זה או אחר ולמצוא חיבור ליום מיוחד זה. כמובן שאי אפשר להתחיל בלי קצת אוכל, ובחג שבועות שולט בעיקר המטבח החלבי. ישנן כמה סיבות לאכילת מאכלי חלב בחג: הסבר ראשון מתייחס לחג כחג מתן תורה ומסביר שכאשר קיבלו עליהם בני ישראל את התורה הם לא היו ערוכים לבשל בשר כי כבר קיבלו עליהם את דיני הכשרות, ולכן אכלו מאכלי חלב שדורשים פחות עיסוק בהכשרת המאכל. סיבה נוספת הקשורה למתן תורה היא שהתורה נמשלה לדבש וחלב ולכן ביום זה שבו מקבלים את התורה אוכלים ממאכלים אלו.  הסבר נוסף הוא שחג זה הינו חג הביכורים, וארץ ישראל מבורכת כ- ‘ארץ זבת חלב ודבש’ ולכן בכדי לשמוח בשמחת הארץ אנו אוכלים מאכלי חלב ודבש.

מנהג נוסף הקשור במתן תורה הוא ליל תיקון שבועות: בליל החג נוהגים להישאר ערים וללמוד. מנהג זה מקורו במסורת שאומרת שבני ישראל ישנו ולא התעוררו בזמן למעמד הר סיני, ולכן היה צריך משה רבינו לעבור ולעורר אותם. כתיקון לשינה זו נוהגים להישאר ערים בליל החג וללמוד תורה.  עוד מנהג, שכיום פחות נפוץ, הוא קישוט הבית בצמחים. למנהג זה נותנים שני מקורות – הראשון הוא משום שביום מתן תורה התקשט הר סיני המדברי בלבלוב של צמחים ועצים, והשני הוא שיום הבאת הביכורים מסמל את ההתקשרות עם הטבע והצומח ולכן אנו מכניסים את הטבע פנימה אל הבית ובית הכנסת.

נראה שאחד המנהגים המוכרים ביותר בחג הוא קריאת מגילת רות. קריאת המגילה דווקא בשבועות מוסברת בכמה דרכים: סיפור המגילה מתרחש בתקופת הקציר, מגילת רות מלמדת שכל מי שרוצה יכול ורשאי לבוא ולהצטרף לעם ישראל – כשם שכל מי שרוצה יש לו חלק בתורה, בתורה המרכיב המרכזי הוא החסד וכך גם במעשיה של רות ולכן ראוי לקרא את מגילת רות ביום מתן תורה.  המגילה עצמה מגוללת את סיפורן של נעמי ורות כלתה. נעמי עוזבת את הארץ בעקבות משבר כלכלי ורעב, אך גם בארץ מואב רודפות אותה הצרות: בעלה מת ואחריו גם שני בניה והיא נותרת לבדה עם שתי כלותיה בארץ זרה. היא מחליטה לקום ולחזור לארץ ישראל, ורות מחליטה לדבוק בה ולעבור לארץ גם כן.  רות, בהכוונת נעמי מצליחה למצוא גואל (קרוב משפחה שיינשא לה), את בועז, והמגילה מסיימת ומספרת שבזכות מעשיה ונאמנותה לכלתה היא זוכה שמצאצאיה ייוולד דוד מלך ישראל.

סיפורה של רות מיוחד בכך שיש רק שני ספרים בתנ”ך הנקראים על שם אישה (השני הוא מגילת אסתר) זהו הספר היחיד בתנ”ך שהדמויות המרכזיות שבו הן נשים. מתקופת חז”ל ועד היום נעשה ניסיון לשייך לרות תכונות שונות בכדי להציג אותה כאב טיפוס ומדל לתכונות נשיות חיוביות, גם אם לעיתים תכונות אלו סותרות זו את זו.

מדרשי חז”ל הדגישו את תכונות הצניעות והחסד באופייה של רות, הם הדגישו את תהליך הגיור שהעבירה אותה לא אחרת מכלתה נעמי, ועיצבו את דמותה חסרת הפגמים כראוי לאם שושלת דוד המלך. כיום ישנה הדגשה של צדדים אחרים בדמותה של רות עצמה או של הסיפור בכללותו: היחס לאישה, היחס לזרים החיים בנינו, גיור, היחס לעצמאות נשית ועוד. לדמויות הנשיות במגילה, רות ונעמי, יש עצמאות וניסיון  ליצור את הגורל בעצמן יכול ללמד על כוחן של נשים להתוות את דרכן, אך בה בעת הצורך שלהן בגבר על מנת לממש גורל זה מעלה את השאלה – עד כמה השתנתה המציאות מאז ועד היום?

דמותה של רות היא דמות של מהגרת, זרה, של זו הצריכה לקושש שאריות של חיטים בכדי להתפרנס ולפרנס את חמתה, דמות המעלה תהיות לגבי היחס שלנו כיום לזר, לפליט או לחלש: האם אנו כחברה עושים באמת כדי לתמוך באוכלוסיות אלו?  מה צריכה לומר לנו העובדה שמזרה ומהגרת נולד דוד המלך? האם ביחס שלנו כחברה אל המהגר, העולה החדש או הישן אנו מפספסים מנהיגים, מדענים ואנשי רוח? כיצד בכלל ניתן להבין את הולדת דוד המלך דווקא מגרה, האם זה אמור לשנות את יחסינו אל שאלת הגיור או ההתבוללות?

שאלות אלו ורבות אחרות עולות ממגילת רות, מדמותה וממעשיה, ואם בעבר שאלות אלו הוצנעו, כיום נראה שאלו השאלות שהקריאה צריכה לעורר בנו. התשובות לשאלות אלו כנראה פחות ברורות, אך וודאי שכל אחת ואחד מאתנו יוכל למצוא את המקום בו הן נוגעות אליו, בו הן יכולות לערער אמיתות ישנות או לחזק תפיסות קיימות, כל אחד יוכל למצוא את החיבור שלו ליום מיוחד זה.

אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, עַכְשָׁו נַעֲצֹר

אֶת הַגְּבוּל הַזֶּה לְבַדִּי אֶעֱבֹר

וְאַתְּ עוֹדֵךְ בִּנְקֻדַּת הֶחָזוֹר

עַל עִקְבוֹתָיִךְ שוּבִי אָחוֹר

אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, נִפָּרֵד יְקָרָה

מִן הָעֵבֶר הַהוּא זוֹ לֹא אֶרֶץ בְּחִירָה

שָם יַצְבִּיעוּ עָלַיִךְ, יְדַבְּרוּ בָּךְ סָרָה

לְעוֹלָם תִּהְיִי בִּשְבִילָם “הַזָּרָה “

נָכְרִיָּה כָּאן בֵּינֵינוּ, אֵשֶת צָרָה

עַל מַשְקוֹף יֵרָשֵם “פֹּה גָּרָה גֵּרָה”.

(מתוך שיר גרה, נאוה סמל)

חג שמח!