אתי סויסה בן עמי
“הקשה של הלחם”
מאת: אתי בן עמי
“הקשה של הלחם” הוא ספר הביכורים של הילה טימור אשור, שזכה בזמן קצר לשבחים וביקורות נהדרות. בשבוע שעבר עמד בראש רשימת סלונט לספר המובחר. בימים אלו סביב שבוע הספר העברי טימור אשור מקיימת מפגשים רבים ברחבי הארץ וזוכה לאהדה גדולה.
הילה, 49, נשואה ואימא לשניים, תושבת שריגים, אקטיביסטית, יוצרת דוקומנטרית, מחנכת לקולנוע וכותבת.
בראיון קצר סביב צאת ספרה שתפה טימור אשור על תהליך הכתיבה עד ליציאתו לאוויר העולם.
הקשה של הלחם הוא ספר ביכורים שלך, שתפי כיצד נולד הספר ועל תהליך הכתיבה
“לפני כעשור ביימתי וערכתי סרט על הקשר בין לחם לאובדן וכאב. באותה התקופה למדתי במכון שכטר קורס בכתיבה יוצרת אצל המשוררת חווה פנחס כהן, בתרגיל הראשון יצא סיפור קצר שקראתי לו “סיפורים שלא סיפרה לי סבתא”. פתאום הרשתי לעצמי לכתוב ולתאר את מה שהיא לא סיפרה לי. הסיפור התבקש ודרש לגדול. עצרתי את הפקת הסרט ויצאתי לתחקיר וכתיבה עד שנולד הספר – “הקשה של הלחם”. הסיפור ההוא, בגרסה ערוכה שלו מופיע באחד מפרקי הספר האחרונים. ועכשיו אני חוזרת לסיים את הסרט ההוא.
כמה זמן שקדת על כתיבתו והאם הוגדר יעד סיום?
“עשר שנים לקח לי לכתוב את הספר! נדמה לי שזה היה מסע של חיים שלמים. כלומר, הוא תמיד היה בתוכי. בהתחילה לא היה יעד סיום. זה היה תהליך מאוד איטי. מהוסס. בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת יעד בכדי שזה יתממש. פספסתי בשנה.”
כתיבת ספר הוא עניין מחייב?
“מאוד. גם מבחינת השעות – כמו עבודה. אם אין מחויבות לשעות כמו בשעות עבודה, אין התקדמות. וגם מבחינת הנוכחות של הספר בחיים שלי. המשמעות שבתקופה מסוימת בחיים חייתי בכמה ממדים – חיי האישיים ובחיי הגיבורים שבראתי. חוויתי תקופות ומקומות שלא הייתי בהם אף פעם. כל דבר שקורה מקבל יחס לפי איך היה מגיב גיבור כזה או אחר.”
למי שטרם קרא את הספר ספרי עליו
“הקשה של הלחם הוא רומן רחב יריעה. סיפור המעשה שלו מתרחש בשני אזורים ובשתי תקופות השונים מאוד אלה מאלה: פולין של סוף מלחמת העולם השנייה ורוסיה במהלכה של אותה מלחמה נוראה מכאן, לישראל של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים.
הקשה של הלחם מסופר בשני קולות. קולה של הניה וקולה של הילה – נכדתה. הניה, אישה מרשימה, מפוכחת ובעלת חוש הומור מריר, מתארת תחילה את הווי משפחתה ואת החיים היהודיים התוססים בעיר הולדתה ערב המלחמה.
לאחר מכן היא מגוללת את סיפור בריחתה לרוסיה עם אהובה ואת מאבקה כאישה צעירה וכאם בעולם קר וחסר רחמים עד חזרתה לבית הריק בפולין והעלייה לארץ ישראל. הילה, סובבת סביב סבתה, בביתה במעברה במרכז הארץ, נפשה קשורה בנפשה, והיא מנסה לפתור את החידות בסיפורה המפעים, סיפור המאיר ומבהיר את סיפורה שלה.
הקשה של הלחם הוא רומן שבא מאהבה. הדמויות בכל גלגוליהן, המאושרים והקשים, עטופות בחום אנושי, והמקומות והזמנים שבהם מתרחשת העלילה, מעוצבים במלאות ובחיוניות.”
בכדי לכתוב ספר נדרשת תשוקה והשראה – האם שני הפרמטרים היו חלק מהעשייה שלך?
“ברור”.
שתפי מעט על ביקורות הקוראים?
“תהליך הכתיבה הוא מקום מאוד בודד. יש המון חוסר ביטחון כמו האם זה יעבוד, האם יובן, האם יעשה את האפקט שאני רוצה?
הספר נמצא בחנויות חודשיים והביקורות מתחילות להגיע. זה החלק הכי מרגש בסיפור. בגלל זה ישבתי לכתוב. וכל ביקורת כזו מפעימה אותי. בפייסבוק, בווצאפ, מיילים, שיחות טלפון, במפגשים ועוד.
אני לא יכולה לומר מה “הכי”, כי לכל אחד זווית אחרת. ביקורות של קוראים שלא מכירים אותי הכי מטלטלות אותי. לפני כמה ימים זכיתי לשתיים כאלה, שנסחפו אחרי הספר, האהבה והריפוי בו. האחת מבחורה צעירה, והשנייה ממוזיאון יד מרדכי שכל כך אהבו את הספר וביקשו שאגיע לשם.
כשמבקשים ממני לכתוב את הספר הבא, זה ממש מרגש אותי..”
האם ערכת / תערכי השקה לספר?
“זכיתי להשקה קטנה עם קבוצת “נשים נהדרות” (קבוצה של נשים חילוניות וחרדיות שערכו יחד פרויקט וסרטים מדהימים בשאלות נוקבות של חיים במשותף) זכינו במפגש שרה”ע בית שמש עליזה בלוך, תברך אותנו, זה היה ספתח מגונן וחם עם חברות אהובות ומעוררות השראה. אני מאמינה שבהמשך גם אעשה השקה. עדיין לא מצליחה להתפנות לזה.”
איזה הוצאה לאור לקחה חסות והיכן הספר נמכר?
“כנרת זמורה ביתן, בעריכת יגאל שוורץ ומאיה מרק, הספר נמכר בכל חנויות הספרים הרגילות והאינטרנטיות. בקרוב תהיה גם מהדורת שמע.”
האם את עסוקה ברמה האישית בשיווק הספר ובאיזה אופן?
“כן. כבר בתוך תהליך הפקת הספר הבהירו לי שמצב שוק הספרים מאוד מורכב. אנשים קונים פחות ספרים ומנגד, יוצאים הרבה יותר ספרים. הבהירו לי שבעיקר בתור סופרת עם ספר ראשון אני צריכה להגיע לחנויות, לדבר עם קוראים, לפרסם ברשתות החברתיות ובפייסבוק. זה החלק הפחות נעים של התהליך אבל אני לומדת ממנו המון.”
נושא השואה חשוב להמשך הדורות הבאים, האם את מקיימת מפגשים בבתי ספר ועם בני נוער?
“בוודאי. אני מגיעה לכל מקום שרק רוצים לשמוע.”
מהו יום השואה והגבורה עבורך?
“באופן פרטי-אישי, זה היום היחיד בשנה שאני באמת יכולה לנוח. יש עוד אנשים ששותפים איתי לזיכרון. ברמה הציבורית זה יום חשוב שמעלה למודעות את הנושא.”
מה גילית ולמדת על עצמך במהלך כתיבת הספר?
“גיבור הספר, צמח, הוא הסבא שלא זכיתי להכיר. הוא גדל במשפחה של חסידות רדזין כמה דורות אחורה, זו החסידות שחידשה את פתיל התכלת. בעיירה שלהם, כשרצו לכנות מישהו עקשן היו אומרים שהוא ‘רדזיני’, מאחר וחסידים אלו היו ידועים בעקשנות שלהם ובדבקות בעבודת השם. כשלמדתי את זה בתחקיר, הבנתי מה סיבת המקור לעקשנות שלי..”
בסופו של תהליך – מהם התובנות שלך כסופרת חדשה?
“עדיין קשה לי לקרוא לעצמי סופרת. אולי אחרי הספר החמישי אתרגל. יש בזה המון אחריות.”
ואולי גם הצהרת כוונות של טימור אשור..
משהו כללי וספציפי כמסר לסיום?
“הקשה של הלחם הוא לא “ספר שואה” זה סיפור אהבה. מסע בעקבות אהבה ויש בו ריפוי לפצע הקולקטיבי שלנו כעם, בעקבות השואה.”
~~~
גילוי נאות, הילה חברה שלי ועדיין לא קראתי את הספר הוא מחכה לי על המדף בספריה הביתית. מאז צאת הספר אני עוקבת אחר ההתרחשות סביבו גם ברוח ימי שבוע הספר העברי. הילה לא הזכירה את כתיבתו והוא הגיח לאוויר העולם בהפתעה גמורה (לפחות מבחינתי). חברות ומכרים משותפים המליצו עליו בחום רב. השבוע צפיתי בריאיון שנערך עם הילה בערוץ 20 וליבי יצא אליה.. רהוטה, עניינית ומלאת אהבה!
מוזמנים לקנות ולקרוא את הספר “הקשה של הלחם” של הילה טימור אשור – באהבה!
שבת שלום ומבורך!
- 24שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר