דמעות האהבה

מאת: אלון בלוך

ציינו היום את תשעה באב. התאריך בו חרב בית המקדש כי לא ידענו לחיות ביחד. לחיות ביחד זה אומר שלפעמים צריך לנהוג לפנים משורת הדין, לפעמים צריך אפילו לשכוח מהכללים, שהרי “לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה” (בבא מציעא ל’).

המקדש חרב כי לא הרגשנו מחוברים מספיק לעם שלנו, לא ראינו בנערה שיושבת ובוכה בגינה הציבורית אחות, לא הבנו שהדמעות שלה אמורות להיות הדמעות שלנו.

והיום הזה בעיניי צריך להיות יום שבו אנו עוצרים לחשבון נפש – על המצב של העם שלנו, ומבינים שעלינו לקום ולעשות מעשה. לא מספיק לשבת בתוך הקהילה שלנו ולהעביר שיעורים על “שנאת חינם”, צריך לצאת מאזור הנוחות ולחשוב איך מחזקים את הקשר עם האנשים שסביבנו, גם עם אלה שפחות כיף או מעניין לנו איתם.

מצו”ב שני שירים קצרים שאלון כתב. מוזמנים לקרוא!