“דברים רעים קורים כאשר אנשים טובים שותקים”

מאת: אתי בן עמי

לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז”ל שנרצחה ע”י בעלה בסוף שבוע שעבר אמרה לתקשורת “אם במשפחה שלנו זה קרה זה יכול לקרות לכולם”. בן עמי, תושבת מטה יהודה, מתגוררת בבית זית, דמות מופת לעשיה חברתית.

בן עמי בעלת תואר שני בחינוך. ראש רשימה בוועד המקומי של מושב בית זית, צירה בקונגרס הציוני העולמי. נבחרה כמועמדת לכנסת מטעם מפלגת העבודה כנציגת המושבים. ממובילות מאבק מורות קבלן, מייסדת “הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך” ו”המטה למען העסקה הוגנת של מורות ומורים”. הצליחה להעביר מאות מורות קבלן להעסקה ישירה. בגיל 24 ייסדה רשת תינוקיות בקמפוסים באוניברסיטה העברית, הראשונות מסוגן בארץ, למען סטודנטיות הרות ויולדות.

כיום עובדת כמרצה מומחית לחינוך ומגדר, עמיתה בפורום מנהלים בשם “מעבדת פדגוגיה מוטית עתיד” של משרד החינוך וראש קהילה ארצית מקצועית של א/נשי חינוך בשם “יזמות חברתית בחינוך”. מעבר לכך- מתנדבת כחברת ועדת החינוך הרשותית של מטה יהודה וכיו”ר הנהגת הורים.

בפרויקט IWOMEN שנערך לפני כמה חודשים ע”י פורטל אתיקה ועיתון קונים בעיר אמרה בן עמי כאשר נשאלה מה האני מאמין שלה: “דברים רעים קורים כאשר אנשים טובים שותקים” ומסר לעולם: “את רואה משהו לא צודק? אפשר לשנות “והעיקר לא לפחד כלל”. שני משפטים מצמררים אשר מקבלים משמעות כואבת בהקשר לרצח אחותה מיכל ז”ל. 

לילי העלתה ברשת הפייסבוק לאחר ההלוויה של מיכל:

“איך אפשר לישון כשאחותי הקטנה מוטלת מתחת לאדמה?

איך אפשר לישון כשלפני כמה שעות תהית איך להסביר לילדייך שהיא נרצחה? על ידו? 

בשעתנו הקשה מכל, גילינו קהילה תומכת ואוהבת. תודה לבתי הספר על התמיכה בילדיי. תודה שהתקשרתם ושאלתם וייעצתם ותמכתם ובאתם. תודה על העזרה להמשיך לנשום.

תודה לקהילת המושב שלא מפסיקים לבוא ולנחם ולהציע עזרה ולתת עזרה וחיבוק ודמעות. תודה למזכירות על הכל, כולל סידורי ההלוויה. תודה למועצת מטה יהודה על התמיכה האדירה בכל דבר שאפשר להעלות על הדעת.

תודה לבגדים להחלפה ששלחתם לתינוקת של מיכל. המשטרה נעלה את הבית ואין לנו גישה לחפצים שלה.

תודה לכל האימהות שממשיכות לשלוח לנו חלב אם. איננו יודעים מי יזמו את זה. בבקשה אל תשלחו יותר כי אין לנו מקום במקפיא. הגיעו מעל 20 ליטר חלב ואני יודעת כמה כל טיפה יקרה.

תודה לחברות המתוקות של מיכל שלא מפסיקות לבכות אתנו ולחבק אותנו ולהיות אתנו.

תודה לכל הטלפונים והווטסאפים ותודה לא/נשי התקשורת הרגישים.

על כולנו כמשפחה לאזור כל בדל כוחות כדי לחייך מול התינוקות והפעוטות של המשפחה. עופר שלי רק בן שנתיים וחצי. הערב איכשהו הצלחנו לאסוף את עצמנו ולעשות ארוחת קידוש משפחתית. הדמעות… לא קל לראות את אבא שלך מתייפח מולך.

רק בשבת שעברה היינו כולנו יחד. באותו הרכב מלא. משפחה גרעינית בת 22 ראשים, כולל מיכלי. בסעודה האחרונה ההיא, לרוצח שלה היתה אמירה חריגה מאד. הוא אמר “שבעבירות – הסבל של התוקף הוא גדול יותר מהסבל של הקורבן”. מיכל אמרה לו בתוקף שזה לא נכון וכך גם אני ונגה. הוא התעקש שהתוקף סובל יותר ונימק ברקע שהתוקף בא ממנו, הדברים שהוא חווה בעברו.

משימת החיים החדשה שלנו היא לגדל את הבת הקטנה של מיכל. בת שמונה חודשים בלבד, שעד אתמול ינקה מאמה האוהבת. היא תהיה לעד עבורנו זיכרון חי של מיכל. אני יודעת שכאשר היא תגדל היא תשאל הרבה שאלות והיא תרצה להכיר את אימא שלה שכל כך אהבה אותה. להכיר אותה דרך הסרטונים והתמונות והסיפורים והזיכרונות שנותרו והררי המילים שמיכל כתבה.

בבקשה, אם הכרתם את מיכל ויש לכם זיכרון ממנה –  בכל אחד משלבי חייה- צרו קשר. החל מילדותה ועד היום, כולל ביה”ס, המכינה הקדם צבאית נחשון, שירותה הצבאי, הטיול בחו”ל, הלימודים האקדמאים, הפסטיבלים שהיא אהבה להשתתף בהם, קהילות האימהות ויד 2 שהיא הייתה חלק מהן ועוד.

בבקשה העבירו אליי זיכרונות בסיפורים וגם בתמונות ובסרטונים וצילומים של כרטיסי הברכה שופעי האהבה והברכה שהיא נהגה לכתוב ולחלק. בבקשה שילחו אליי את הכל. נכין מזה ספר זיכרון  מודפס, שבתה תוכל לאחוז, וגם סרטון שנוכל לצפות בו ולהרגיש את מיכל שוב.

אשמח גם לעזרה טכנית ויצירתית – איסוף הסיפורים, עריכה, הקלדה עיצוב גרפי, קונספט וכו’.”

חפשו את lili ben ami  ברשת הפייסבוק.

מילים לא יוכלו לנחם את לילי ומשפחתה, נותר לחזק ולסייע.

תמונה מדף הפייסבוק של לילי בן עמי