אני מוסיף בסוגריים שכל חלק מהתזמורת הגדולה במציאות שלנו מרגיש איום מהקבוצות השונות האחרות, מה שמקשה עוד יותר על יצירת המופת.

על היצירה הזו שמכילה את כל הצלילים  אני לא אוותר – עוד כלי ועוד כלי, עוד תרבות ועוד תרבות, עוד מגזר ועוד מגזר עד היצירה המלאה.

בחברה הישראלית יש הרבה שאלות מורכבות העולות ממציאות של ריבונות לאומית יהודית, למשל:

איך צריכה להיראות הפרהסיא במדינת היהודים, שבת כהלכתה, או שבת כתרבותא?

האם צה”ל הוא צבא העם וכור היתוך, או שרב תרבותיות יכולה לבוא בו לידי ביטוי?

איך חרדים משתלבים בתעסוקה בכלל, ובאקדמיה בפרט?

בכל אחת מהשאלות הגדולות יש התנגשות ערכית בין קבוצות שונות. הדרך היחידה ליצור את ההרמוניה, את החיים המשותפים, זה לעמול יחד על פתרון המגשר על התנגשויות הללו. אם נמשיך את המשל, כך יוצרים יצירה מוסיקלית חברתית ישראלית.

תהליכים חברתיים זקוקים לאורך רוח לעומת הפולטיקה בה הכל קורה כאן ועכשיו לכן, יש חשיבות כל כך גדולה לפעילות החברתית והחינוכית ארוכת הטווח לצד (ולא במקום) הפוליטיקה. ואני יודע שזה המקום שאני יכול להשפיע.

את המלאכה הזאת אסור להיבטל ממנה, גם אם ברור לי שלבד אין שום סיכוי להצליח. לכן אמשיך להיות חלק מגשר, הארגון והרעיון – בשותפות עם כל ארגון או קבוצת אנשים שמוכנים להתאמץ ולהתגייס יחד לקידום החזון. זה הזמן לומר תודה לדני טרופר על האמון שנתת בי, ולאחל הצלחה גדולה לאורית שמחליפה אותי בתפקיד!

פתחתי במשנה בפרקי אבות המתאר מצב, שכל אדם לוקח אחריות גם כשהוא מודע שלא יכול לתת את הפתרון המלא, ואסיים במשנה נוספת מפרקי אבות.

הח”כית הטרייה, ועמיתת מכון גשר למנהיגות עומר ינקלביץ’ פתחה את נאום הבכורה שלה בכנסת – “דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.”

מאן באתי – באתי ממשפחה, הורים שנתנו לי הכל בחיים ובעיקר החדירו בי מוטיבציה לעשות למען הכלל.

באתי מתנועת נוער מדהימה, בני עקיבא, שהחדירה בי את האמונה שעתיד העם היהודי ייקבע בארץ ישראל ולכן עליתי לארץ.

ואני בא היום מבית שמש שעזרה לי להבין, שמעבר למאבקים יש עוד הרבה דרכים לבנות חברה.

זה גם הזמן להודות למשפחתי המדהימה, גם הילדים שהתעקשו להיות פה הערב, ומעל הכל ולפני הכל לדברה-לי, שהיא הבסיס לכל הצלחה שיש לנו כמשפחה ולי בפרט.

לאן אני הולך?

אני אמשיך לתרום לחיזוק החברה הישראלית ולעם היהודי.

אמשיך לומר מה דעתי בעניין, ובלבד שזה במנגינה שתישמע.

אמשיך לבנות יחסים בגובה העיניים עם הקהילות החרדיות השונות, ויש רבות, ובכלל עם השבטים הרבים שיש בחברה ובעם.

אשתדל תמיד לזכור שאסור רק להשקיף מהצד, אלא ליצור שותפויות עם אחרים, כי רק כך אפשר לבנות מציאות לאורך זמן.

למי אני נותן דין וחשבון לכאורה, משמעות המשפט שסוף ימיך שמורים כדי לתת דו”ח לבורא עולם. אבל אני אומר לעצמי ולכולנו, אל תחכו, אל תוותרו לעצמכם, לא רק בסוף צריך לעשות חשבון.

חשבון נפש ראוי לעשות גם על הדרך ובמיוחד בתחנות המשמעותיות של החיים.

“גשר” הוא ארגון משמעותי עבור מדינת ישראל ועבור עם ישראל בתפוצות, אני מבקש מעל במה זו, לקרוא לכולכם, למצוא את הדרך, לשתף פעולה בעשיה של גשר, כל אחד על פי יכולתו, לתמוך ולפתח תוכניות שונות ב”גשר”.

בהזדמנות זו, אני מבטיח לכם שותף נפלא לעשיה, מי שהיה השותף שלי בכל השנים האלו, אילן גאל דור. אילן תודה על הכל ואעמוד לימינך על הגשר תמיד.

השנה יש כמה כאלו בחיי הפרטים. מלבד זה שאני מעביר הלאה את השרביט בגשר, בעוד חודשיים אני מתחיל עשור ששי של חיי, אחרי החגים נציין עשרים שנה בלי אבא שלי ולהבדיל, בעוד כמה חודשים אציין 20 שנה לצד דברה-לי.

בכל אחת מהתחנות ראוי שאנהל עם עצמי חשבון נפש.

ראוי שכל אדם יהרהר על מסלול חייו, וכך אשתדל לעשות, גם כלפיי החברה, ולא פחות חשוב כלפיי משפחתי.

לפעמים יש לנו נטייה לשכוח שהדברים הקטנים בחיים, הם בעצם הגדולים!”