דבי ברמן, תושבת בית שמש, עובדת כ- 20 שנה בתחום תקשורת שיווקית.

רקדנית, ואימא ל – 4 ילדים מדהימים.

עוסקת בתקשורת שיווקית מזה כ- 20 שנה, החלה ללמוד מחול בגיל מבוגר יחסית, ולפני כשנה וחצי אתגרה את עצמה וטיפסה על הר הקלימנג'רו!

כמה תובנות של ברמן על ריקוד ומשמעותו

"כמה עובדות שלא בהכרח ידעתם עליי ועל המחול: התחלתי לרקוד בגיל מאוחר 34. ללא רקע וללא ניסיון קודם. פשוט נכנסתי לשיעור בלט ומהרגע הראשון הגוף שלי התמכר.

באותם ימים עברתי בחיי תקופה קשה ומורכבת והמחול הפך עבורי – חבל הצלה.

כשאני רוקדת אני מצליחה לשחרר מתוכי את הפחד המפלצתי ולהעז לחיות חיים גדולים ועמוקים יותר.

במרחבים של הסטודיו אני מרגישה חופש אמתי להיות מי שאני באמת. התנועה סוחפת ומעודדת אותי לשחרר את הפוזות ולהוריד את המחסומים.

מאז השיעור הראשון עברו הרבה שנים. זכיתי ללמוד מהמורות (ומורה) הכי מקצועיות שיש שהעניקו לי את סודות המחול בסבלנות אינסופית ובאהבה רבה.

עם הזמן, דרך המחול למדתי להתגמש, להתמיד, להעז, לעוף, להתאזן, להיות נוכחת ולדחוף את עצמי מעבר לקצה היכולות שלי. זכיתי לחוות שעות על גבי שעות של חקירה אמתית והבעה עצמית. וזכיתי גם להעביר את זה הלאה – כי  ברור לי שמתנה עצומה כזאת לא ניתנה לי רק כדי לשמור לעצמי.

יש תקופות שאני רוקדת פחות, שעמוס לי מדי בעבודה ובכלל. וכל פעם אותו סיפור, כשאני לא רוקדת אני לא אני. ברגע שאני חוזרת לרקוד זה כמו לנשום אוויר צח וישיר לנשמה.

מקווה שיהיה לי מספיק כוח להמשיך ולרקוד, לעולם לא לעצור ואמשיך לזכות ולהפוך את "מספדי" "למחול לי".