בניית גשרים בימים של ריחוק חברתי

תפקיד מרכז הגישור והדיאלוג בקהילה בעידן הקורונה

מאת: ד”ר נעמי תור

“באותו היום שהעברתי את החבילה לאהרון הוותיק, אחרי שסיימתי את חלוקת מזון ל-20 ותיקים וותיקות, מצאתי את עצמי עסוקה במשימה אחרת כבימים של שגרה, מקשיבה (באמצעים מקוונים) לשני אנשים הנמצאים בתוך קונפליקט קשה שהוחרף עקב המצב, תוך שאני מנסה להעביר אליהם כלים מעולם הגישור. שני מענים שונים ביום אחד במצב של חירום”

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מעבירה חבילת מזון לאהרון, ותיק בן 80 אשר ראייתו נלקחה ממנו לפני מספר שנים והוא מתגורר בגפו באחד הישובים במטה יהודה. עמדתי מאחורי גדר ביתו, הרמתי החבילה והנחתי על הגדר. התרחקתי מספר מטרים על מנת לאפשר לו לאסוף אותה לביתו, ורק אז הוא ניגש לקחתה.

הדיאלוג אשר התרחש בנינו היה קצר וענייני, אחרי “מה שלומך?” והבנה ששלומו בסדר מתשובתו המשכתי: “הנה החבילה” והנחתי אותה על הגדר. “כן, אני לוקח אותה” ענה לי תוך כדי שהוא ממשש את גודל החבילה לפני שהוא נושא אותה לביתו. שנינו עם כפפות ודרך המסכות שנמתחו על הפנים, ידענו כי אנחנו מחייכים זה לזו, אני בתחושה של שליחות למען הקהילה והוא כמוקיר תודה על המחווה האנושית.

חשבתי לעצמי, תוך כדי חזרה לרכב המועצה, עד כמה המסכה, הכפפות והגדר מהווים ניגודיות למה שאנו, מעודדים ומכוונים את הקהילות אתן אנו עובדים בימים של שגרה. וכיצד זה שבצד תפקידי כמגשרת מצאתי עצמי באותו יום מחלקת חבילות מזון לוותיקים ומבקרת בבית משפחות ובהם ילדים עם צרכים מיוחדים.

בימי הקורונה, אנו  נמצאים במצב ובו נכפו עלינו מגבלות וניידות במרחב הציבורי, שהייה בסגר וריחוק חברתי, עידוד התבודדות והתכנסות בתא המשפחתי הגרעיני, דבר המגביל את חופש פעולותינו הן בחיים האישיים והן המקצועיים. בימי השגרה אנחנו, העוסקים בקידום דיאלוג בקהילה וכמגשרות ומגשרים, מעודדים בדיוק את ההיפך: את ההתקרבות והמגע  עם הזולת, את ההתחברות אל השכן, הקהילה, השכונה, את קיום דיאלוג פנים מול פנים תוך מתן חשיבות ערכית ומעשית ליכולת בחירה של כל אדם, הנמצא מרצונו שלו כאשר תוך כדי הוא גם שולט בתהליך של בניית ההסכמות.

תוך כדי עבודתנו בקהילות השונות, נצברות החוויות האישיות והמקצועיות, כאשר מתוכן עולות מספר נקודות למחשבה ולבחינה מחודשת:

 רלוונטיות – עלינו למצוא את הדרך להיות רלוונטיים לקהילה גם בימי חירום. חוסר פעילות והיעלמות שלנו מהקהילה, אינו דבר שבא בחשבון ועלול לגרום לריחוק שלנו מהתושבים ולתחושה שאין אנו שותפים למה שהקהילה עוברת. הפעילים שאנו עובדים אתם עסוקים בלסייע לתושבי השכונה, המושב והקיבוץ, ארגוני מתנדבים עסוקים עד מעל לראש באספקת סלי מזון וחומרי יצירה. תושבים מרוחקים מקרוביהם, ותיקים בודדים בבתיהם ללא יכולת של ילדיהם להגיע אליהם פיזית, הורים עם ילדים קטנים עמלים יום ולילה להתגבר  על שעמום ותסכול ילדיהם, התקשורת הכתובה והאלקטרונית מציפה את כולנו בחדשות עם מידע קשה ופסימי. כל מרכז גישור בכל מקום צריך לחפש דרך לתת יד לקהילה ולפגוש אותה במקום שהיא נמצאת בו. זה הזמן למרכזים לחבור לרשות המקומית ולמועצה האזורית ולהציע את עצמם, על מגשריהם,  לכל משימה שיכולה להיות מועילה ורלבנטית, ללא קשר למשימות הליבה של מרכז גישור.

 רציפות תפקודית – בד בבד עם רוח ההתנדבות, עלינו לשמור על רציפות תפקודית כמרכזי גישור ודיאלוג. זה הזמן להתאים ולסגל לעצמנו כלים מקצועיים לרוח הזמן הנוכחי. בשגרה תהינו האם לעבור לגישור מקוון, והאם אנו מיומנים לכך? עוד לא הספקנו לענות על כך ומצאנו עצמנו נקלעים למצב של דיגיטציה מואצת. המצב הנוכחי מחייב אותנו להשהות את התהיות, ולאמץ ולקדם את תורת הגישור בזום או בדרך מקוונת אחרת, תוך התמודדות עם הסוגיות האתיות הנלוות לכך. בימים אלה נוצרים חומרים על ידי מגשרים שונים, הן על גישור בזום והן על הפעלת קו חם  לציבור הרחב. קיימים חומרים וניסיון מצטבר בהפעלת קו חם לציבור וגישור באמצעים וירטואלים – כאן המקום ללמוד וליישם, כדי לשמור על רציפות תפקודית כמרכזי גישור ובמתן מענים לסכסוכים וקונפליקטים בקהילה, גם במצב של בידוד לאומי.

שימור צוות המרכז – צוות המרכז הוא העוגן של המרכז, זה הזמן לעשות פעילויות דרכן אנו מפגינים נאמנות למתנדבים ולעובדים, כמו גם פעילויות אשר הן משמרות את הצוות. זה הזמן להמשיך באופן מקוון את ההכשרות שרצינו לבצע במרכזים עצמם ומצב החירום קטע אותן, זאת בנוסף להכשרות המתבצעות ברמה הארצית. זה הזמן לשוחח אישית עם כל אחד מצוות מרכזי הגישור, לדרוש בשלומם, לשמר אותם ולשדר להם שהמצב הנוכחי הוא זמני, להקשיב לרעיונות שלהם כיצד נכון למרכז לפעול בתקופה הנוכחית, ללוות מי שנמצא במצב מאתגר. יש מקום לתת לגיטימציה לכך שהיקף הפעילות פוחת זמנית.

באותו היום שהעברתי את החבילה לאהרון הוותיק, אחרי שסיימתי את חלוקת מזון ל-20 ותיקים וותיקות, מצאתי את עצמי עסוקה במשימה אחרת כבימים של שגרה, מקשיבה (באמצעים מקוונים) לשני אנשים הנמצאים בתוך קונפליקט קשה שהוחרף עקב המצב, תוך שאני מנסה להעביר אליהם כלים מעולם הגישור. שני מענים שונים ביום אחד במצב של חירום: האחד – הירתמות למערכת התמיכה של המועצה האזורית מטה יהודה מתוך אגף הרווחה, ללא קשר למקצוע הגישור, והשני – מענה גישורי נדרש לתושבים במצב סכסוך המועצם בגלל המצב. אני מאמינה שזאת צריכה להיות גישתנו בימי קורונה – רלוונטיות לחברה ולמערכת, ושמירה על רציפות תפקודית שלנו כמגשרים/ות.

שולחת ברכת חג שמח, עם הרבה בריאות, לכם ולבני משפחותיכם!

הכותבת: ד”ר נעמי תור, עו”סק, יו”ר התאחדות מרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה בישראל, מנהלת המרכז לדיאלוג קהילתי וגישור במטה יהודה