בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ צֶדֶק אֵין בּוֹ רַחֲמִים

טוּר דֵּעָה

מאת: אתי בן עמי

“רצח ראש ממשלה סִימֵּן את השבר בחברה הישראלית, בפרספקטיבה של 25 שנה מאז ועד היום, לצד הערבות ההדדית שקיימת בעם ישראל, יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לתקן את ההרס והשסע בשנת 2020”

יא’ בחשוון מסמל את יום פטירת רחל אימנו, שהפכה סמל לערבות הדדית. הנביא ירמיהו מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאומי כאם מרכזית הפורשת כפיה על כל בני ישראל: “כֹּה אָמַר ה’, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיהו, ל”א, י”ד).

רחל אימנו מייצגת במקומות שונים את דמות האם המתפללת ומבקשת רחמים עבור בניה המצויים בצרה – עם ישראל. אחד מפסוקי הנחמה המוכרים ביותר בספרי הנבואה, המצוי בספר ירמיהו, מעמיד את רחל כדמותו המרכזית (פרק ל”א, לעיל). בשל הפסוקים הללו רחל היא גם דמות מרכזית במדרשים על מגילת איכה. רש”י, בעקבות מדרש פסיקתא רבתי, כותב בפירושו (בראשית, מ”ח, ז’): “יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים..”

יב’ בחשוון מסמל את יום הירצחו של יצחק רבין, הרמטכ”ל השביעי של צה”ל  וראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל.

שתי דמויות מכוננות בהיסטוריה של עם ישראל ועם זאת טרגיות. המכנה המשותף שעובר בין השניים סמיכות יום פטירתם והעשייה למען עם ישראל.

אוקטובר 2020, המציאות בה אנו מצויים מעידה על חוסר ודאות, מגיפה כאויב לא ברור, מנהיגות דואלית תרתי משמע ואינספור מסרים מבולבלים מהקצה אל הקצה.  

25 שנה עברו מאז רצח רבין ז”ל, האם למדנו משהו? לא בטוח. אתמול, התקיימו טקסי זיכרון, להלן  ציטוטים של מנהיגים בני ימינו:   

ראובן רובי ריבלין, נשיא המדינה: “כמה הארץ בוערת והשנה יותר מתמיד. הלהבות הגבוהות שבוערות מסכנות את הבית שלנו מסכנות את הבית הישראלי שבנינו בעמל כל כך רב. רצח של רה”מ יצחק רבין היה רצח פוליטי.”

בנימין נתניהו ראש הממשלה: “יש הסתה מפורשת לרצח כלפי ראש הממשלה ובני ביתו חדשות לבקרים ואיש כמעט אינו פוצה פה”. 25 שנים חלפו מאז הרצח הנורא. נזכור שבעברו הרחוק של עמנו ידענו אסונות לאומיים שקנאים חסרי רסן עשו דין לעצמם ואם נרשה לאנשי שוליים לנהוג כך היום – שוב נמצא עצמנו על סף התהום. כולנו חייבים להוקיע תופעות הרסניות של הסתה לאלימות וביזוי מכל צד שהוא כולנו חייבים לגנות בתוקף גילויי בפועל של אלימות פוליטית ואחרת מכל מחנה שהוא”. 

בני גנץ, שר הביטחון: “אם אנחנו רוצים לזכור את מורשתו של יצחק נשאל את עצמנו במראה של 25 שנה איפה היינו, איפה אנחנו צריכים להיות ואיפה אנחנו נמצאים באמת? ועם זה אנחנו צריכים לעשות משהו ומי זה אנחנו – זה אנחנו המנהיגים. כי אם אנחנו לא מצליחים לנהל דיון בכנסת או בממשלה איך נצליח לנהל דיון ברחוב?”

יאיר לפיד, יו”ר האופוזיציה: “המורשת האמתית של רבין היא לא השלום ולא המלחמה היא האמון. רבין היה מנהיג שהמנהיגות שלו מבוססת על אמון. אנשים האמינו לו ובגלל זה האמינו בו. הרוצח האמין שרבין לא ייסוג ולא יתקפל כל עוד הוא חי.”

נדמה, כי כל מנהיג דיבר מהרהורי ליבו ומכאוביו. ועם זאת, המציאות טופחת על פנינו כל יום מחדש. השסע והקיטוב הם נחלתנו בשנה האחרונה. שלוש מערכות בחירות לא הספיקו או סיפקו את הסחורה, מדובר בנגיף בחירות בעיצומו של נגיף קורונה.. והשיא עוד לפנינו בשני המקרים.

הדואליות במסרים היא המציאות הדואלית בה אנחנו חיים. לאורך ההיסטוריה היו דעות לכאן ולכאן, המציאות הכתיבה את הלך הרוח. אולם, כשרוחות חזקות מנשבות לכל הכיוונים באין אתנחתא, תחושת התוהו ובוהו תמשיך להכתיב את הקצב. עד הקצה.

רצח ראש ממשלה סִימֵּן את השבר בחברה הישראלית, בפרספקטיבה של 25 שנה מאז ועד היום, לצד הערבות ההדדית שקיימת בעם ישראל, יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לתקן את ההרס והשסע בשנת 2020.

ערכים, שותפות וסולידריות נעדרים מהלקסיקון המרכזי. חוסר אמון, מילים נבובות, הבטחות אינסטנט שמאחוריהן אין דבר וחצי דבר הם העומדים בבסיס הרוח והמעש. עצוב. מדכא וחסר תכלית.

בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ צֶדֶק אֵין בּוֹ רַחֲמִים. תחושת הצדק הפכה אישית, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ טובת הציבור היא מעל לכל. טובת מדינת ישראל ועם ישראל אמורה להיות בראש סדר העדיפויות. שלא נתבלבל מידת הצדק קשורה בטבורה במידת הרחמים עלינו..    

דמותה של רחל אימנו היא ערגה לימים אחרים.

מדרשים רואים ברחל אמנו אם קדושה, אשר אלוהים בכבודו ובעצמו מנחם במילים: “מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה’, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה’; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם” (ירמיהו, ל”א, ט”ו-ט”ז).

נאחל שמנהיגנו ישובו לגבולם..

יהי זכרם של רחל אימנו ויצחק רבין ז”ל – ברוך!

שבת שלום ומבורך!